מכרה הזהב העצום של האוניברסיטאות האמריקאיות נחשף

בראש שרשרת המזון של ההשכלה הגבוהה בארה"ב נמצאות האוניברסיטאות הפרטיות שאינן למטרות רווח. אך בל נטעה, לא מדובר בארגוני צדקה אלא בארגונים שאינם מחלקים דיבידנדים לבעלי המניות. הכסף נשמר אפוא אצלם, ומדובר במיליארדים רבים.

כך למשל לאוניברסיטת הרווארד קרן נכסים, הכוללת תרומות, נדל"ן ונכסים נוספים, של יותר מ-35 מיליארד דולר, לאוניברסיטת ייל קרן של יותר מ-27 מיליארד דולר, לסטנפורד - 25 מיליארד דולר, לפרינסטון - 24 מיליארד דולר, וכן הלאה. האוניברסיטאות האלו נחשבות באמריקה ובעולם כולו בקצה העליון של פירמידת ההשכלה הגבוהה.

השבועון הבריטי לענייני השכלה גבוהה "times higher education" פרסם ב-2018 את רשימת המוסדות הנחשבים ביותר בעולם. המחקר היה מבוסס על סקר שנערך בקרב 10,000 אנשי אקדמיה ב-138 מדינות.

מתוך הרשימה בת 105 המוסדות רק 21 היו אוניברסיטאות פרטיות. 19 מתוך אותן אוניברסיטאות פרטיות היו אמריקאיות. מתוך 25 האוניברסיטאות הנחשבות ביותר ברשימה רק שלוש היו ציבוריות ממש, ברקלי, יו.סי.אל.איי ומישיגן.

המעמד היוקרתי הזה אינו רק נחלת הקהילה האקדמית ברחבי העולם, הוא גם משקף את תפיסת העולם של רוב האמריקאים, וחשוב יותר - של המעסיקים האמריקאים. סביב המעמד הזה נבנות רשתות הקשרים החברתיים של בוגרי המוסדות.

עובדה זו איפשרה לאוניברסיטאות האלו לקבוע שכר לימוד העובר את רף 70 אלף הדולר לשנה, שכר הלימוד הגבוה בעולם, לעומת למשל 12,000 דולר באוניברסיטת אוקספורד, שנמצאת במקום החמישי ברשימה. אף שכאמור בקופותיהם מזומנים שיכלו לאפשר לסטודנטים ללמוד בהן בחינם לו רצו.

 רוב הסטודנטים של הרווארד באים מהמשפחות העשירות

נוכח היוקרה, הקשרים החברתיים ואפשרויות התעסוקה הפכו הלימודים במוסדות האלו למושא שאיפתם של אנשי האליטות הכלכליות והפוליטיות, כאשר מדובר בילדיהם. מערכת שלמה של בתי ספר תיכון פרטיים וקורסי הכנה ללימודים עסוקה רק בכך. וכאשר אין די בכישורים או בקשרים, יעזרו השלמונים.

פרשת שוחד האוניברסיטאות הגדולה

בחודש מרץ השנה התפוצצה בארה"ב פרשת שוחד גדולה, שבמסגרתה הורים עשירים שילמו מיליונים כדי שילדיהם יתקבלו לאוניברסיטאות יוקרתיות. וויליאם סינגר, בעל חברת ייעוץ לקבלה לאוניברסיטאות, הוקלט על ידי ה-FBI במסגרת החקירה, כשהוא משוחח עם הורה ומסביר לו איך זה עבד. הדברים הופיעו בכתבה שפורסמה במגזין " Inside Higher Ed": "אנחנו עוזרים למשפחות העשירות באמריקה להכניס את ילדיהם לבתי ספר (אוניברסיטאות) ... יש דלת ראשית שדרכה אפשר להיכנס באופן עצמאי, והדלת האחורית היא באמצעות 'קידום ממוסד', שהוא פי עשרה 10 יותר יקר מבחינה כספית".

הדלת האחורית הזאת, למי שטרם הבין את הביטוי המכובס של היועץ, היא באמצעות תרומות נדיבות של בוגרי המוסדות ושל תורמים אחרים. לא כל התרומות בסך כולל של 46.73 מיליארד דולר שנתנו אמריקאים למוסדות להשכלה גבוהה בשנת 2018 היו "דלתות אחוריות", אבל כולן היו הוצאה מוכרת במס, או במילים אחרות במימון חלקי של הממשלה הפדרלית.

הואיל והממשלה מריצה גירעון של כטריליון דולר בשנה, או כ-5% מהתמ"ג, ברור כי סובסידיית המס הזו באה בסופו של דבר על חשבון הדורות הבאים, וחלק משמעותי ממנה הוא מתנה לבתי הספר של האליטות, שבקופתם מאות מיליארדים של מזומנים.

אך זו אינה הטבת המס או הסבסוד היחידים. גם רווחי ההון על הכספים שבקרנות הנכסים של האוניברסיטאות אינם מחויבים במסים כלשהם. כאמור, לאוניברסיטת הרווארד היו בשנה שעברה יותר מ-35 מיליארד דולר בקרן הנכסים שלה. הקרן השיאה תשואה של כ-500 מיליון דולר, או יותר מכל שכר הלימוד הגבוה ביותר בארה"ב, שהיא גובה מכל כיתת התלמידים החדשים באותה שנה. אך אפילו לא אגורה מזה חויבה במס.

סובסידיית המס הזו הייתה שווה כ-41 אלף דולר בממוצע לכל תלמיד בעשר האוניברסיטאות הפרטיות העשירות ביותר באמריקה. היה זה סכום גדול בהרבה מכל מה שאוניברסיטאות ציבוריות מקבלות כסיוע ישיר בתקציבן.

 כך התנפחו הוצאות האוניברסיטאות בארהב

הרווארד לא לבד. אוניברסיטת פרינסטון שבניו ג'רסי למשל, קיבלה פטור וחיסכון במס בשווי של כ-105 אלף דולר לסטודנט בשנת 2015, בשעה שראטגרס, האוניברסיטה הציבורית של אותה מדינה, קיבלה תקציבים ממשלתיים ישירים של 12 אלף דולר לסטודנט.

ויש עוד: לאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה קרן נכסים של כ-26.5 מיליארד דולר וכן נדל"ן בשווי של יותר מ-8 מיליארד דולר. על פי נקסוס ריסרץ' פוליסי סנטר, הטבות המס שהיא קיבלה בשנת 2016 עמדו על כ-63 אלף דולר לסטודנט, בעוד ההקצבה הציבורית לסטודנט בברקלי עמדה על כ-10,000 דולר ולאוניברסיטה המקומית של קליפורניה (California State University) עמדה ההקצבה על כ-4,000 דולר.

ילדי העשירים - למוסדות היוקרתיים

נוכח כל האמור לעיל, אין פלא כי מחקר משנת 2017 של "Equality of Opportunity Project" מצא בין השאר, שמתוך הסטודנטים הלומדים ב-38 האוניברסיטאות הטובות באמריקה יותר סטודנטים באים ממשפחות של האחוזון העליון (ה-1%) מאשר מה-60% התחתונים יחד.

כאשר מדובר ב-12 האוניברסיטאות הפרטיות היוקרתיות ביותר, מצא המחקר כי לילדי משפחות מהאחוזון העליון יש סיכוי גבוה פי 77 להתקבל לבתי הספר האלו לעומת לילדי משפחות מ-20% התחתונים.

ההבנה הזו מחלחלת והולכת בדעת הקהל. סקר שערכה במרץ 2019 חברת הסקרים YouGov מצא כי שני שלישים מהאמריקאים סברו כי מערכת החינוך מעוותת ומוטה כדי לשרת את התלמידים העשירים. סקר אחר של החברה העלה כי כ-34% הודו שהיו מוכנים לנקוט דרכים בלתי חוקיות, לרבות שוחד או רמאות בבחינות, כדי להכניס את ילדיהם לבית ספר טוב.

סקר של פיו ריסרץ' מ-2017 מצא כי 61% מהאמריקאים סברו כי "מערכת ההשכלה הגבוהה צועדת בכיוון הלא נכון", ורובם סברו כי" אין לה השפעה חיובית על המתרחש במדינה".

סיכם את התחושה הציבורית בנדון ג'ים מקורקל, מייסד ומנכ"ל College Possible, מלכ"ר הפועל לשפר את שיעורי הקבלה וההצלחה של ילדים ממשפחות נמוכות הכנסה: "הסנטימנט הציבורי ביחס להשכלה הגבוהה מתקרב לנקודת משבר, אנשים רבים מרגישים שמערכת ההשכלה הגבוהה אינה מסלול להזדמנויות בחיים, אלא להיפך - היא מכשול".

תרומה גדולה לכך באה מהממשלה הפדרלית. עם יותר משניים ורבע מיליון עובדים אזרחיים ויותר ממאה סוכנויות שונות, הממשלה הפדרלית היא המעסיק הגדול במשק האמריקאי. היא גם זו שמספקת את מירב הדרישה לתארים אקדמאיים, שכן ברוב המוחלט של המשרות שלה תואר ראשון הוא דרישת סף מחייבת.

חלק מהדרישות האלו באות להבטיח הכשרה מתאימה לתפקיד, אך פעמים רבות הדבר נובע מכל מיני מוסכמות באשר לחשיבות הקולג' והאנשים שמצליחים לסיים את התואר.

וכך הפך התואר האקדמי למה שהיה תעודת בוגר תיכון לפני חמישים שנה, בלי קשר לערך הממשי של התואר ביחס לתפקיד מחד וליכולת לרכוש השכלה בדרכים אחרות מאידך.

הממשלה הפדרלית כמובן לא לבד, וכך נוצר הביקוש העצום אשר ביחד עם הלוואות הסטודנטים שפוזרו בלי חשבון דחפו את שכר הלימוד לעלייה חדה.

הבוננזה של עובדי האוניברסיטאות

שפע הכסף-חוב העלה את מחיר שכר הלימוד מאז שנות השמונים בממוצע בפי שניים וחצי בערך. אשד הכסף שמקורו בחובות הסטודנטים, כמו גם בחסכונות הוריהם, הרחיב משמעותית את האמצעים שבידי רוב האוניברסיטאות, ואלו נותבו להאדרת הצוות המקצועי, רמות השכר והתנאים הנלווים של העוסקים בענף.

למשל, בדוח מבקר המדינה של קליפורניה לשנת 2016 נקבע בין השאר כי "משרד הנשיאה של מערכת האוניברסיטאות של קליפורניה (המנהלת את תשע האוניברסיטאות הגדולות והמרכזיות שבקליפורניה - ח.ש) צבר רזרבות כספיות נרחבות, השתמש בשיטות חשבונאיות מטעות, העניק לעובדים שכר נדיב ביותר והטבות יוצאות דופן, ונכשל במתן הסברים ממשיים על פרויקטים שונים". הדוח ממשיך: "בין 2012 ל-2015 הוצאות משרד הנשיאה גדלו ב-28%".

אך הנשיאה עצמה הייתה רחוקה מלהיות בעלת השכר הגבוה במערכת שמתחתיה. שכרה בשנת 2016, שהסתכם ב-579 אלף דולר, הגיע בקושי למקום מספר 379 ברשימת מקבלי השכר. הראשון ברשימה היה מאמן קבוצת הפוטבול של יו.סי.אל.איי עם 3,577,299 דולר. אחריו באו שלושה מאמני כדורסל וכדורגל שונים עם שכר של כ-3 מיליון דולר לשנה כל אחד. כמעט כל מקבלי השכר הבאים היו רופאים מבתי הספר השונים לרפואה עם 1.2-2.7 מיליון דולר לשנה.

בסך הכול בשנת 2016 היו במערכת הזו 598 מועסקים עם שכר גבוה מ-500 אלף בשנה בתוספת הטבות פנסיוניות מפליגות.

הגידול הדרמטי בשכר ובתנאים, ובעיקר הניפוח הגדול של שכר הצוות האדמיניסטרטיבי, לא היו נחלת האוניברסיטאות הציבוריות של קליפורניה בלבד.

בשנת 1980 הוציאו האוניברסיטאות הציבוריות והפרטיות בארה"ב 20.7 מיליארד דולר על הוראה וכ-13 מיליארד דולר על שירותי תמיכה שונים, קרי אדמיניסטרציה למיניה. כך על פי נתונים של המרכז הלאומי לסטטיסטיקות הקשורות לחינוך.

בשנת 2014 גדל סך ההוצאה על הוראה ל-148 מיליארד דולר, וההוצאות האדמיניסטרטיביות גדלו ל-122.3 מיליארד דולר. בהתאמה למדד עלו ההוצאות על הוראה פי 2.6, שעה שההוצאות האדמיניסטרטיביות גדלו פי 3.3. מספר הסטודנטים גדל בתקופה האמורה ב-64%. במילים אחרות, הגידול בהוצאות על הוראה מתואם למדד היה בערך פי 4 מהגידול במספר הסטודנטים והגידול בהוצאות האדמיניסטרטיביות היה בערך פי 5 ממנו.

"מה שמעניין בניפוח האדמיניסטרטיבי הזה הוא שאף אחד לא יודע מי הם כל האנשים האלו ומה הם בכלל עושים", אמר פרופ' למשפטים טוד זוויסקי ומחבר הספר "הכלכלה הפוליטית של הניפוח האדמיניסטרטיבי בהשכלה הגבוהה באמריקה".

חלק גדול מהאדמיניסטרציה הזו נולד מהצורך למלא אחר הוראות הרגולציה הגדלה והולכת. בשנת 2013 לבדה הוציא משרד החינוך הפדרלי עשר תקנות רגולטוריות חדשות, דבר שכרוך בשעות רבות של עבודה ועל כן גם בעלויות גבוהות.

פארקי מים וחדרי כושר במיליוני דולרים

אך הוצאות השכר והאדמיניסטרציה לא היו הסעיף היחידי שאליו זרמו כספי שכר הלימוד הגואה. מיליארדים הוצאו גם על מבני פאר לסוגיהם. במאמר ב"ניו יורק טיימס" מ-2018 תחת הכותרת "אף סטודנט לא צריך נהר אבובים כדי ללמוד" מתאר המחבר ג'יימס קוטץ את הטרנד האחרון בתחרות שמתנהלת בין קולג'ים ציבוריים ופרטיים על סטודנטים:

"בשנה שעברה האוניברסיטה של מדינת לואיזיאנה הגדילה לעשות. היא בנתה נהר אבובים בצורת ראשי התיבות של האוניברסיטה ובאורך של כ-200 מטר, הכול במסגרת שיפוץ שעלה 85 מיליון דולר של מתקני ההתעמלות. כל השיפוץ שולם על ידי הסטודנטים כתוספת לשכר הלימוד.

"האוניברסיטה הזו לא הייתה לבד. בין 1996 ל-2006 הקולג'ים באמריקה כמעט שילשו את הוצאותיהם על מבנים למיניהם, ואף שהסכומים ירדו מעט לאחר המשבר של 2008, בכל שנה מאז 2014 הולכים יותר מעשרה מיליארד דולר לפרויקטים של בנייה. חלק מההוצאות מיועדות כמובן לשיפוץ ולהרחבה של כיתות ומגורים, אך חלקים נרחבים מנותבים לפרויקטים כמו פארקי מים, קירות טיפוס, מרכזי ספורט ואיצטדיוני פוטבול".

וכך מנצחת מכונת החוב האימתנית על העברת עושר מונומנטלית מהדור הצעיר השקוע בחובות להלוואות סטודנטים בהיקף של 1.6 טריליון דולר וממשפחות מעמד הביניים הנאבקות לשלם הוצאות לימוד, שהן בגובה של כ-200% מהשכר של משק הבית החציוני, ישירות אל האליטות ואל בכירי האדמיניסטרטורים שבאוניברסיטאות הפרטיות והציבוריות כאחת. 

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com