המפלגה הדמוקרטית בארה"ב: הברירה הטבעית מתחילה

מערכת הבחירות הארוכה במידה בלתי נסבלת של ארה"ב התקדמה לפנות בוקר (שעון ישראל) עוד סנטימטר אחד, או אולי טיפה יותר.
המפלגה הדמוקרטית ערכה עימות טלוויזיוני בין עשרה מ-25 הטוענים למועמדותה לנשיאות. עוד עשרה יתעמתו ביום חמישי לפנות בוקר (שעון ישראל). חמישה נוספים לא עמדו בתנאי המינימום להשתתפות: 65 אלף תורמים ולפחות אחוז אחד של תמיכה בשלושה סקרים מוכרים.

ההערכות על העימות של היום נעות בהכרח בין פרשנות פוליטית לביקורת טלוויזיה, אם יש בכלל הבדל. איך-הם-נראו שקולים כנגד מה-הם-אמרו. אבל צריך להודות, שהיה להם בהחלט מה להגיד. על הבמה התנהל קרב על נשמתה של המפלגה הדמוקרטית. לא היה כל קושי להבחין בין שמאל לימין, או לפחות בין שמאל למרכז.

הדרבי של השמאל

ציפייה אחת לא התממשה. העימות עמד להיות דרבי של השמאל, שבו יתנגשו ברני סנדרס ואליזבת' וורן. שניהם מייצגים מדינות צפון-מזרחיות בסנאט בוושינגטון. המרחק הרעיוני ביניהם קטנטן, ובמידה רבה הם מבזבזים זה את זמנו של זה. חיבור תומכיהם היה מעמיד אחד מהם בעמדת שוויון, פחות או יותר, עם ג'ו ביידן. זה האחרון, שהיה סגן הנשיא בממשל אובמה, מוסיף להוביל בכל הסקרים. וורן וסנדרס תופסים את המקום השני והשלישי ברוב הסקרים, עם יתרון קל לסנדרס. הוא בן 77, היא בת 67.

בין סנדרס לוורן יש הסכמה מלאה על הצורך בתיקונים חברתיים וכלכליים רדיקליים. התיקון הגדול ביותר שהם מציעים הוא הוצאת הטיפול הרפואי מידי חברות הביטוח הפרטיות והעברתו לידי הממשלה הפדרלית. על פי תוכניתם, הביטוח יוענק לכל אזרח אמריקאי. זו תהיה מהפכה של ממש, והיא תקרב את ארה"ב אל הדגם הפוליטי והכלכלי של מערב אירופה. בעיניהם של מבקרי הרעיון, נודף ממנו ניחוח "סוציאליסטי".

סנדרס הפך את ביטוח הבריאות לסימן ההיכר הפוליטי העיקרי שלו. כמעט כל שאלה כללית המוצגת לו מניבה תשובה שביטוח הבריאות הוא המרכיב העיקרי שלה. הסכמתו הלבבית עם וורן כוננה הבוקר חזית משותפת דה-פקטו בין שניהם. מה אפוא ההבדל שישכנע דמוקרטים להעדיף אחד מהם?

איך אבדה מישיגן?

המשקיפים הפוליטיים חזו שהלבביות ביניהם תישבר, או לפחות תיסדק. באופן קצת לא צפוי, במקום שהעימות העיקרי יהיה ביניהם, התפתח עימות בין שניהם לכל השאר. למען האמת, זה היה מצב עניינים טבעי, והוא נתן תוקף ואותנטיות לשתי שעות העימות, אשר שודר ברשת סי.אן.אן מן העיר דטרויט, במדינת מישיגן.

למיקום יש חשיבות, כשם שלמיקומו של העימות הראשון, במיאמי, הייתה חשיבות. שתי הערים נמצאות במדינות מפתח. ב-2016, דונלד טראמפ ניצח בשתיהן, אבל בהפרש קטן מאוד. הן שייכות לקבוצה מצומצמת של מה שמכנים "מדינות שדה המערכה". רק בהן - לא יותר מעשר בסך הכול, מתוך 50 - מתנהל מאבק צמוד. כל השאר נחשבות ל"בטוחות" בשביל אחת המפלגות.

הדמוקרטים לא חדלו לשאול בשלוש השנים האחרונות מה גזל מהם את מישיגן, שהפרופיל הפוליטי והדמוגרפי שלה עמד לטמון אותה בחיקם; ומה יהיה עליהם לעשות כדי להחזיר אותה הביתה. מישיגן הצביעה בעד מועמדי המפלגה בכל אחת משש מערכות הבחירות שבין 1992 ל-2012, גם כאשר הדמוקרטים הפסידו במרוץ הארצי.

משתתפי העימות של הבוקר ניסו להשיב על השאלה הזו. שני הרדיקלים טענו כי אין למפלגה סיכוי לנצח בהיעדר "רעיונות גדולים" לשינוי. רעיונות כאלה ימשכו מצביעים חדשים אל הקלפי, בייחוד צעירים, שהפוליטיקה הזהירה והמדודה נוטה לשעמם ולהשאיר בבית.

זכור את 1994

הטוענים הפרגמטיים בעימות הזהירו מפני ניכור של מצביעים מתונים ועצמאים. הם הטעימו במיוחד את הסכנות הנובעות מכפיית ביטוח ממשלתי אחיד על כל האמריקאים, שרבים מהם מעדיפים ביטוח פרטי, בדרך כלל כזה הניתן להם על ידי מעסיקיהם.

הדמוקרטים למודי ניסיון: העזה גדולה מדי ברפורמות בריאות עלתה להם ביוקר בחצי המאה האחרונה. ב-1994 הם איבדו את השליטה בשני בתי הקונגרס, בפעם הראשונה זה 40 שנה, בגלל יוזמת בריאות כושלת של ביל והילרי קלינטון. 12 שנה יעברו לפני שהקונגרס יחזור לידיהם. ב-2010 הם איבדו את השליטה בבית הנבחרים בקשר ישיר עם רפורמת בריאות שנויה במחלוקת של ברק אובמה.

חריפות העימות של הבוקר חזרה והזכירה את אופי ההתלבטות במפלגה הדמוקרטית: הצבעה אסטרטגית - או הצבעה טקטית. זאת אומרת, מה חשוב יותר: להציע שינויי מדיניות מהותיים, או להוציא את טראמפ מן הבית הלבן ויהי מה. בסופו של דבר, על ההחלטה הזו תקום או תיפול המפלגה.

שומרים אמונים לג'ו

סקרי דעת הקהל אינם מעניקים לפי שעה מורי דרך חד משמעיים. כאמור, ג'ו ביידן מוביל בכולם, אבל לא תמיד בהפרש גדול. יתר על כן, יתרונו בשתי המדינות הראשונות של עונת הבחירות המקדימות, איווה וניו המפשייר (יצביעו בפברואר) הוא קטן מאוד.

הופעת ביידן בעימות הקודם, בחודש שעבר, הייתה מאכזבת. אבל בניגוד להערכות ראשוניות היא לא הניבה התמוטטות של התמיכה בו. מצביעים לבנים מבוגרים יותר ומצביעים שחורים עדיין שומרים לו אמונים. התנהלותו מחר לפנות בוקר תיבחן אפוא בשבע עיניים.

ביידן מייצג נטייה ליברלית מתונה ופרגמטית, המאפיינת את המפלגה לפחות מאז אמצע שנות ה-80. גם בהיעדרו של ביידן נשמעו בעימות של הבוקר שורה של קולות פרגמטיים. אחד מהם בלט יותר מאחרים, זה של ציר קונגרס לשעבר ממדינת מרילנד, אלמוני יחסית, ג'ון דילייני. הוא היה בן הפלוגתא העיקרי של סנדרס ושל וורן, והפגין שליטה ניכרת בעובדות.

היטיב מאוד הבוקר גם ראש העירייה הצעיר פיט בוטיג'יג' מסאות' בנד, במדינת אינדיאנה. הוא צעיר המתמודדים, בן 37. הוא נהנה זה זמן מה מתשומת לב החורגת מזו המוענקת בדרך כלל לראש עיר קטנה. חלקה קשורה בהומוסקסואליות המוצהרת שלו, אבל בעיקרה היא תוצאה של רהיטות, ליטוש, שליטה בחומר וגם לשון גוף נכונה. היו לו הבוקר כמה הברקות לשוניות.

"התקוממות רגשית"

תשומת לב מפתיעה עוררה מריאן ויליאמסון, לא-פוליטיקאית, המציגה את עצמה כ"סופרת וספיריטואליסטית". היא דיברה על הצורך ב"התקוממות מוסרית ורגשית" נגד "כוחות נפש קודרים" המתגלמים בנשיאות טראמפ. סי.אן.אן בדקה ומצאה במהלך העימות, שוויליאמסון עוררה יותר חיפושי גוגל מכל המתווכחים האחרים. היא גם עוררה תשואות סוערות מצד הקהל. היא אגב יהודייה, ושמה המקורי וישניבצקי.

העימות הבא יהיה בעוד חודש וחצי. לקראתו יוגבה הרף: השתתפות תצריך מספר כפול של תורמים (130 אלף) ושיעור כפול של תמיכה בסקרים (2%). המועמדים יצטרכו להגיע אל הרף הזה בתוך ארבעה שבועות. הדעת נותנת שבערך מחציתם לא יגיעו. הברירה הטבעית עומדת להתחיל. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny