קיה סיד החדשה: אידאלית לסובלים מפחד במה

כמעט 50% מכלי הרכב הפרטיים החדשים, שנמכרים כיום בישראל, הם דגמי "כביש-שטח", "קרוס אוברים", "רכבי פנאי", "ג'יפונים" וכל כינוי שבו משתמשים יצרני הרכב כדי להגדיר דגמים שהם גבוהים, ולפעמים גם רחבים, מהממוצע. הצמיחה המסחררת של הפלח השאירה אדמה חרוכה לפלחים רבים, שבעבר שלטו בשוק ובעיקר למשפחתיות מקובלות.

כיסי ההתנגדות האחרונים שנותרו בשוק הרכב הישראלי הם לקוחות פרטיים שמרנים, ציי השכרה וציי ליסינג של לקוחות, שעדיין לא התגברו על המחסום הפסיכולוגי של "SUV משדר תדמית נהנתנית". צי הרכב הממשלתי הוא אחד מהם, אם כי אפילו שם כבר אפשר להבחין בשינוי, כמו למשל במכרז האחרון לאספקת כלי רכב צמודים לקציני צה"ל שכולל גם אופציה לג'יפונים.

אבל באיחוד האירופי מכוניות משפחתיות, במיוחד בתצורת האצ'בק, הן עדיין שוק אסטרטגי ורווחי. לפיכך, אין כמעט יצרן שיכול להרשות לעצמו להישאר מחוץ לתחרות. כך זכתה השנה גם קיה סיד (CEED), ששקעה בשנים האחרונות לשולי התודעה של הלקוחות בישראל, לשדרוג מקיף.

הסיד מעוצבת, מתוכננת ומיוצרת באירופה, ומציבה על הכוונת השיווקית את מובילות המכירות של הפלח הזה ביבשת - גולף ופוקוס. גם עיצובה נראה כאילו נוצק במדויק על פי אותה תבנית: פרופורציות האצ'בק קלאסיות, קווים עגלגלים ונטולי אגרסיביות, שלא מנסים לחדש מאום, אבל גם לא לפגוע חלילה באף אחד, טגריל צר, שאופייני למותג.

ייתכן שבצבעים קרביים יצליח הרכב להשיג נוכחות, אך רכב ההדגמה הלבן שלנו, בתצורת הבסיס, נטמע והתפוגג תוך שניות בנוף הכללי כאילו היה שם מאז ומתמיד. אידאלי לסובלים מחרדת במה. אגב, נראה שגם קיה הפנימה את המסר, ולפיכך נוספה לאחרונה לסדרה גרסת "כאילו שטח" תחת השם XCEED עם שלל עזרים וקישוטים קוסמטיים.

גם תא הנוסעים מרגיש אירופי-ממוצע - וזו דווקא נקודת זכות. המרווח הפנימי סביר לארבעה פלוס, ועם בסיס גלגלים באורך 2.65 מ' היושבים מאחור נהנים ממרווח רגליים מכובד. המושבים מעוצבים היטב, תא המטען יבלע כ-400 ליטר לפני קיפול ואילו עמדת הפיקוד האנלוגית ברורה, מאורגנת היטב ולא מכבידה חזותית ותפעולית. הראות לכל הכיוונים טובה ומערכת המולטימדיה המקומית מספקת את הביצועים המקובלים כיום (ניווט, שיקוף מסך הטלפון), אך הגיע כבר הזמן שהיבואן יעבור למסך יותר חד ולמעבד יותר מהיר.

כראוי לרכב שמציב מתחרות כמו גולף על הכוונת שלו, איכות החומרים מרשימה, וכך גם איכות הייצור של המפעל הסלובקי שממנו מגיעה המכונית. עמדת הפיקוד עטויה בחומרים רכים והמתגים משדרים תחושה איכותית. גם בידוד הרעשים יעיל למעט רעש צמיגים במהירויות גבוהות. האבזור התקני של דגם הבסיס אינו חורג מהמקובל בפלח הציים וכולל בין השאר חבילה עדכנית של מערכות סיוע לנהיגה, עם תיקון הגה אוטומטי, בלימה אוטונומית ועוד.

את הסיד הישראלית מניעה יחידת הנעה מהדור האחרון של קונצרן יונדאי מוטורס, שמשלבת בין מנוע טורבו בנפח 1.4 ליטר, שמייצר 140 כ"ס ו-26 קג"מ, לבין תיבה כפולת מצמדים בת 7 מהירויות.

במצב התכנות הספורטיבי המנוע הנמרץ מעיף את המכונית קדימה בקצב מרשים, מאיץ את הרכב מאפס ל-100 ב-9.2 שניות ומשאיר מאחור בעליות תלולות לא מעט מכוניות בולטות יותר. התיבה כפולת המצמדים אולי אינה רהוטה תחת עומס כמו התיבה המקבילה של קבוצת פולקסווגן, ומרגישה פחות ספורטיבית, אבל היא עדיין תפורה היטב על עקומת המומנט של המנוע ולא מתנגדת להורדות הילוכים מהירות. בקיצור, מערכת הנעה עם תחושת HIGH-END .

היצרן נוקב בנתון צריכה של כ-18 קילומטר לליטר בממוצע, אבל נתון של כ-12 קילומטר לליטר שהשגנו בנסיעה "אמיתית" ונמרצת הוא מכובד.

המחיר: 129 אלף שקל

קיה כבר הפתיעה אותנו לאחרונה בסטוניק עם התנהגות דינמית נעימה, ונראה שאותן ידיים אירופיות מיומנות כיילו גם את שלדת הסיד. לאחר ניתוק חובה של מערכת ההיגוי האוטונומי שמחבלת בתחושת ההיגוי באופן יסודי, מקבלים היזון חוזר, סביר ומאוזן בפניות הדוקות ותחושה כללית של האצ'בק אירופית. אחיזת הכביש טובה, תנודות הגוף מזעריות והשלדה מאפשרת למצות את פוטנציאל הביצועים של המנוע בלי לקבל תחושה שהוא "גדול עליה". גם ספיגת הזעוזעים מרגישה אירופית ובוגרת עם ניטרול יעיל של רוב המהמורות, למעט פסי הרעדה עירוניים.

ב-129 אלף שקל לפני מיקוח ומבצעים, קיה סיד היא מכונית שרב בה הנסתר על הגלוי. היא מציעה ניגוד משעשע מאד בין העיצוב החיצוני הנייטרלי לבין הביצועים הנמרצים ויכולות השלדה הטובות ולמעט שיקולי תדמית היא יכולה להתמודד ראש בראש מול דגמים אירופאים יקרים ונחשקים יותר. מקרה קלאסי של "אל תסכל בקנקן".