מי בכלל רוצה שקבוצת הכדורגל שלו תשמור על רווחיות

מועדון הכדורגל של ברצלונה קרוב מאוד להיות מועדון הספורט הראשון בהיסטוריה שיחצה רף הכנסות של מיליארד אירו בעונה. זה יקרה באופן די ודאי בעונה הקרובה.

בינתיים הכותרות מדברות על העוצמה הכלכלית הבלתי ניתנת לערעור של המועדון בעקבות פרסום הדוחות הכספיים שלו בימים האחרונים.

"המועדון סיים את עונת 2018/19 עם הכנסות שיא של 990 מיליון אירו - יותר מכל מועדון ספורט אחד בכל ענף", נכתב באתרים השונים, עם אזכור לכך שזוהי העונה השישית ברציפות שברצלונה מעלה את רף ההכנסות לשיא.

יש רק בעיה קטנה עם המספרים האלה: חלק גדול מהבעלים שמחזיקים במועדוני הספורט, רואים את הכניסה לעולם הזה כעסק לכל דבר ומסתכלים על השורה התחתונה - שורת הרווח. ושם גם הסיפור של ברצלונה, שכולל ריצה אחרי שחקנים יקרים ותשלום משכורות מנופחות, הוא רחוק מלהיות מרשים. הרווח של ברצלונה עומד על 4.5 מיליון אירו בלבד אחרי מס. במילים אחרות, מועדון הכדורגל המכניס בעולם, בעונת שיא כלכלית, סיים עם שיעור רווח נקי של 0.4%.

האם מועדוני כדורגל בכלל צריכים להיות רווחיים? הרי זו לא חברה מסחרית רגילה. המוטו הוא להיאבק על תארים ולהביא שחקנים טובים, שיחזיקו את המועדון וישעשעו את הקהל. ודאי ברצלונה, שלא אמורה להשיא רווחים עבור הבעלים, מאחר שהיא קבוצה המוחזקת על ידי האוהדים.

המשכורות קיזזו את העלייה בהכנסות

כמו לא מעט מועדונים אחרים בעולם, גם ברצלונה לא מצליחה להתמודד עם הרעב להצלחה ומוכנה לפתוח את הכיס לשם כך. אבל בעוד שרכישת "כוכבים" ממועדונים אחרים תופסת את עיקר הפוקוס התקשורתי, הבעיה העיקרית ברוב המקרים היא בכלל תשלום השכר שנלווה להגעתו של אותו כוכב.

ברצלונה שילמה בעונת 2017/18 שכר של 529 מיליון אירו - יותר מפי שניים לעומת אותו סעיף לפני ארבע עונות. סעיף השכר של המועדון נגס באותה עונה ב-70% מההכנסות, ואם מנכים את ההכנסות ממכירת שחקנים ומתייחסים ל"הכנסות טבעיות בלבד", הרי שסעיף השכר של ברצלונה תופס כ-81% מההכנסות.

אצל היריבה המושבעת, ריאל מדריד, שלא יכולה להיחשב לקבוצה פחות הישגית, סעיף השכר בעונת 2017/18 עמד על 53% מההכנסות.

בניסיון לעשות סדר בכאוס של הכדורגל האירופי, אופ"א מדברת על ניסיון לקרב כמה שיותר את רף השכר לאזור ה-50%, כתנאי להבטחת בריאות המועדון לשנים ארוכות.

לתשתיות ולענפי המשנה לא נשאר

איפה טמונה הבעיה אם כן? עם רף התחייבויות שוטף כזה, הבעיה העיקרית של ברצלונה היא להוציא לפועל פרויקטים גדולים ויקרים, כמו שיפוץ אצטדיון קאמפ נואו, שעליו מדברים כבר יותר מעשור. בשנים מסוימות אף נאלצה ברצלונה לבחון הקטנת התשתיות הספורטיביות של המועדון, כלומר סגירת חלק מהמחלקות הנלוות של המועדון בענפים שאינם כדורגל.

גם אירועי הרכש האחרונים בשוק השחקנים נעשים כאשר המועדון - המכניס ביותר בעולם הספורט - משתמש בהלוואות כדי לאפשר עמידה בעלויות הכבדות הכרוכות בהן ובמשכורות הנלוות.

לפני מספר חודשים נחשף בעיתון "אל פאיס" כי ברצלונה נטלה הלוואה של 140 מיליון אירו לחמש שנים ב"ריבית נמוכה ואטרקטיבית" משני גופי השקעות אמריקאיים, כדי לממן את חגיגות הרכש של הקיץ ותשלום משכורות. כלומר, הכנסות המועדון שוברות שיאים ועולות משנה לשנה, אבל הוא לא מצליח לשים כסף בצד לפרויקטים גדולים, ואפילו את הרכש הוא נאלץ לעשות באמצעות הלוואות.

הקבוצות האנגליות עושות את זה נכון

בצד השני נמצאים בעלים של קבוצות כדורגל, שמחזיקים בגישה שמועדון יכול גם להיות תחרותי וגם להיות רווחי. לשים כסף בצד לימים רעים, לחוסר הצלחה מתמשך, או לחשוב על העתיד ולבצע השקעות גדולות מאוד, כמו בניית אצטדיון חדש או רכישת שטח למתחם אימונים וכו'. חלק גדול מהם אלה בעלים אמריקאים שהגיעו לכדורגל האירופי מתוך רצון להחזיק בעסק שמייצר רווחים.

טוטנהאם, שמוחזקת בידי דניאל לוי הבריטי, ונמצאת בעיצומו של מימון אצטדיון חדש עם תשלומים אדירים, סיימה את עונת 2017/18 עם רווח נקי של 113 מיליון ליש"ט - שיעור רווח נקי של 30% מההכנסה. שיעור השכר עומד על 38% בלבד מההכנסה הכוללת. למרות זאת, בעונה האחרונה היא הגיעה עד לגמר ליגת האלופות היוקרתית והתברגה בצמרת הפריימרליג התחרותית.

ארסנל, קבוצה עשירה ואמידה מאוד מבחינה כלכלית, כבר יותר מעשור מנוהלת על ידי הבעלים האמריקאי סטן קרונקי בשפיות כלכלית שמטמטמת את האוהדים - היא משאירה רווחים בצד ולא מצליחה לבנות קבוצה תחרותית מספיק. בארבע השנים האחרונות הסתכם הרווח המצטבר של המועדון (לפני מס) ב-136 מיליון ליש"ט.

להרבה מאוד אוהדים של קבוצות קשה לקבל את חוסר הפזרנות של הבעלים. הם רואים בבעלים גורם שמחזיק בקבוצה כחלק מפורטפוליו עסקי, שנועד לחזק את שורת הרווח האישית שלו. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מאבק אוהדי מנצ'סטר יונייטד במשפחת גלייזר האמריקאית, בטענה שהבעלים "חולבים" את המועדון לטובת כיסם הפרטי.

בספורט האמריקאי, גם בגלל תקרת השכר שנובעת מהתפיסה שמועדון צריך להשיא רווח לבעלים, כמעט בלתי אפשרי למצוא תופעות כמו ברצלונה. שיעור הרווח התפעולי הממוצע לקבוצה ב-NBA עומד על 25% מההכנסה.

לפי "פורבס", 21 מהקבוצות בארבע הליגות המקצועניות הגדולות (NBA NHL ,NFL ,MLB) - כמעט חמישית מכלל הקבוצות המקצועניות - סיימו את השנה ברווח תפעולי של יותר מ-100 מיליון דולר. רווחים כאלה מבטיחים יצירת אפשרויות בלתי מוגבלות להשקעה בתשתיות, וגם מאפשרים לבעלים לגרוף רווח נאה.

משקיעי האג"ח חוזרים לכדורגל האירופי

איך סוגרים מועדונים גדולים באירופה את הפער בין רעב להצלחה לבין יכולת כלכלית? אפשרות ראשונה היא ללכת להנפקה, אפילו חלקית. כמו שעשתה מנצ'סטר יונייטד ב-2012, עם הנפקה של 10% מהקבוצה, שהזרימו לקבוצה 233 מיליון דולר.

אבל לאחרונה יותר ויותר מועדונים, כולל הגדולים ביותר משתמשים בהנפקת אג"ח. חלק עושים זאת כדי לממן רכש שחקנים לטווח הקרוב, בדומה להלוואה שנטלה ברצלונה, בהנחה שהרכש יוביל להצלחה ולהגדלת הכנסות. חלק נוהגים כך כדי למחזר הלוואות ישנות שנטלו בריבית גבוהה.

באיטליה החלה בשנתיים האחרונות מגמה של הנפקת אג"ח על ידי מועדוני כדורגל - יובנטוס, הקבוצה העשירה באיטליה - הודיעה בפברואר השנה על מכירת אג"ח בסכום כולל של 175 מיליון אירו, כשהיא מבטיחה החזר שנתי של 3.37% למשקיעים. האג"ח נועד לאפשר למועדון להמשיך להיות דומיננטי בשוק הרכש, ולמחזר הלוואות ישנות שנלקחו בריבית גבוהה עבור בניית האצטדיון, ובעיקר להתמודד עם חובות שנאמדים נכון לתחילת 2019 ב-310 מיליון אירו.

בסוף השבוע שעבר הודיעה רומא על יציאה לסבב גיוס אג"ח ממשקיעים בהיקף 275 מיליון אירו. ואינטר הוציאה את סבב הגיוסים הגדול באיטליה בסוף 2017, עם הנפקת אג"ח של 300 מיליון אירו כשהיא מבטיחה למשקיעים ריבית שנתית של 4.8%.

וזה הולך ומתרחש בכל אירופה - ספורטינג ליסבון נאלצה לגייס בסוף 2018 משקיעי אג"ח לצורך הזרמה מיידית של 30 מיליון אירו, כדי להתמודד עם חוב של 281 מיליון אירו.

הסיבה שמשקיעי האג"ח חוזרים לכדורגל אחרי שנים ארוכות של הפסקה היא פשוטה: הם רואים בכדורגל את מה שהבעלים עצמם רואים בו היום - שוק כלכלי בטוח ויציב לעשות בו כסף, עם סיכון כמעט מינימלי.