כשהכבוד הלאומי ושיקולי האגו נכנסים למשוואה, הפתרון למלחמת הסחר מתרחק

בינואר 2016, רגע לפני שעזב את הבית הלבן, נשיא ארצות-הברית ברק אובמה ישב לשיחה עם מבקרת הספרים של הניו יורק טיימס, והזכיר כמה מהספרים האהובים עליו. היצירה הראשונה שבחר לדבר עליה הייתה "בעיית שלושת הגופים", הספר הראשון בטרילוגייה עטורת הפרסים של ליו צשין, סופר המדע בדיוני הסיני. "היה כיף לקרוא את זה", הסביר אובמה, "בין היתר כי הבעיות היומיומיות שלי עם הקונגרס נראות קטנוניות - לא משהו ששווה לדאוג בגללו. החייזרים עומדים לפלוש". במילים אחרות, קצת אסקפיזם מאירועי היום.

בטרילוגיה של ליו, שהייתה להיט ענק בסין ורב מכר עולמי, האנושות מתמודדת עם איום פלישה מצד יושבי טריסולריס, ציביליזציה מרוחקת עם עליונות טכנולוגית. בלי להסגיר יותר מדי פרטים, אפשר לספר שכהכנה לפלישה, טריסולריס מעכבת את ההתפתחות הטכנולוגית של יושבי כדור הארץ, כדי שלא יוכלו להתמודד מולה. בני האדם נדחקים אל הפינה וניצבים בפני איום קיומי, וצריכים למצוא דרך לבנות מאזן אימה מול הפולשים, כך שגם להם יהיה מה להפסיד מהעימות.

בשלב הזה העלילה עשויה להישמע דווקא מאוד קשורה לאירועי היום: ארצות-הברית, המעצמה הטכנולוגית הזרה, מנסה לעכב את ההתפתחות הטכנולוגית של סין.

ליו עצמו מודע לפרשנויות האלה, ומתעקש (בראיון שפורסם לפני חודשיים ב"ניו יורקר"), שהספרים הם לא פרשנות לעימות בין המעצמות. "כל הפואנטה היא לברוח מהעולם האמיתי!". ובכל זאת, בסין עצמה "כולם מתייחסים לספרים האלה כמייצגים את התנגשות הציביליזציות בין ארצות-הברית לסין", כך הסביר בראיון ל"בלומברג" בסוף השבוע לבן יו, האחראי על מחקר סין בבנק ההשקעות ג'פריס. כאשר ארה"ב הטילה במאי מגבלות על וואווי, ענקית התקשורת הסינית, הוא מספר, הרבה אנשים בסין חשבו "וואו, זה ממש קורה בחיים האמיתיים".

וכשמאמצים את זווית ההסתכלות הזאת, של התנגשות קיומית בין ציביליזציות, לא ברור אם סכסוך הסחר בין ארצות-הברית לסין הולך להסתיים בקרוב.

ויכוח על מכסים, או על מכסות יבוא לפולי סויה, הוא פתיר יחסית. כפי שהסביר אתמול פרופ' פול קרוגמן, שזכה בפרס נובל לכלכלה על תרומתו לחקר הסחר הבינלאומי, במקרה של סכסוך מוגבל אפשר לעשות שינויים קטנים בהסכמים הקיימים, להכריז על ניצחון אמריקאי לשביעות רצון הנשיא טראמפ, ולהמשיך הלאה.

אבל אם הכבוד הלאומי ונתיב ההתפתחות הכלכלית מונחים על הכף, זה עניין אחר. במיוחד כאשר גם נשיא סין שי ג'ינפינג ממצב את עצמו כמנהיג חזק, כמו טראמפ. "קשה לראות מה יגרום לאחד מהצדדים לוותר", כותב קרוגמן, שמזהיר בימים האחרונים מפני שקיעה בבוץ של עימות מתמשך, שבו שני הצדדים מתחפרים בעמדותיהם.

קרוגמן גם מאמץ את האזהרה של פרופ' לארי סאמרס, מי שהיה יועצו הבכיר של הנשיא אובמה, מפני גלישת מלחמת הסחר לעימות רחב יותר. בטור שפירסם סאמרס בחודש מאי, הוא הציע לשני הצדדים: "אפילו אם מדובר באינטרסים לאומיים חיוניים, מסוכן להפוך את הניסיון להשיג אותם למסע צלב קיומי. אפילו כאשר לאומות יש מטרות מתנגשות, חשוב לחפש פשרה, להימנע מרטוריקה שמלבה את הלהבות, ולהגביל את האיזורים שבהם מעלים דרישות - במקום להגדיל אותם".

עוד ממליץ סאמרס להימנע מהפתעות, במיוחד כשמדובר ביריבים. ההכרזות על מכסים נוספים והאיום בגלישה למלחמת מטבעות מלמדים שזו לא בדיוק הטקטיקה שבה בוחרים הצדדים בינתיים.

במרץ 2018, כשהעימות מול סין היה בשלבים הרבה יותר מוקדמים, טראמפ הכריז בטוויטר, בציוץ שרודף אותו מאז, ש"מלחמות סחר הן דבר טוב וקל לנצח בהן". עד כה, המציאות מוכיחה אחרת. במבט קדימה, השאלה אם לצדדים תהיה יכולת, ונכונות, לאמץ את רוח ההמלצה של סאמרס, ולמסגר את העימות מחדש בתור סכסוך סחר משעמם על מכסות פולי סויה ומוצרי פלדה, ולא עניין של גאווה לאומית.