האם עד לממשלה האחרונה היה איסור רשמי לבלות בשבת?

שרת התרבות והספורט מירי רגב התקוממה על הטענה של יו"ר ישראל ביתנו כי ממשלתה משלימה עם כפייה דתית. "אביגדור ליברמן חתום על הסכמים קואליציוניים שאין שום שינוי בסטטוס-קוו", היא אמרה בכאן ב', "גם החרדים חתומים על אותו הסכם. אנחנו מכבדים את הסטטוס-קוו שקיים. דרך אגב, העובדה היא שבחוק - בפעם הראשונה בחוק - מקומות בידור פתוחים בשבת".

כידוע, ביישובים רבים בישראל מקובל מזה שנים להקרין סרטים ולשחק כדורגל בשבת. רגב צודקת שישראל ביתנו והמפלגות החרדיות התחייבו בהסכמים הקואליציוניים לשמור על המצב הקיים: שתיהן חתמו על סעיף שלפיו חוקי דת ומדינה יקודמו רק בהסכמת כל המפלגות.

אבל מדוע היא אומרת שממשלת הליכוד היא הראשונה שעיגנה בחוק את פתיחת מקומות הבילוי בשבתות? האם עד השנים האחרונות זה נעשה בלי בסיס חוקי? 

 חילול כדת וכדין

"בתי שעשועים", כמו הראינוע, פעלו לעתים בשבת הרבה לפני קום המדינה. מחאה דתית גרמה לוועד הלאומי לפרסם עוד ב-1939 "חוקת שבת" שאסרה על כך. אבל קצת אחרי קום המדינה התחילו החוקים להכיר במציאות.

כדי לבדר את הציבור בשבת צריך עובדים, וצריך בית עסק. אשר להעסקת עובדים - שרת העבודה גולדה מאיר חתמה עוד בראשית שנות ה-50 על היתרים להעסיק עובדי קולנוע, סדרנים, ומצילים ביום המנוחה, ואלה ההיתרים שתקפים גם היום. אשר לבתי העסק - המדינה השאירה את הטיפול בהם לרשויות המקומיות. הסמכות של רשות לתת רישיון ל"בית עינוגים" הוכרה רשמית בחוק רישוי עסקים מ-1968, וחוק אחר מ-1990 הבהיר שהסמכות נוגעת גם לפעילות ביום המנוחה.

מה השתנה בעשר שנות שלטון הליכוד? מלבד אישור העסקה מיוחד לתקופת האירוויזיון, רק דבר אחד: ב-2018 חתם שר העבודה חיים כץ על היתר כללי להעסיק עובדים במשחקי כדורגל בשבת. כאן הסטטוס-קוו אכן נגד את החוק, ובג"ץ אילץ את הממשלה להסדיר אותו רשמית.

■ בשורה התחתונה: דברי רגב לא נכונים ברובם. הבסיס החוקי להפעלת מקומות בידור בשבת הונח לפני עשרות שנים. הליכוד לא שינה דבר, פרט להסדרה בחוק של העסקת עובדים במגרשי כדורגל.