פיקוח הוא לא תעודת ביטוח לאיכות ולבטיחות בגני הילדים

העלויות הגבוהות של חינוך פרטי בגילאי 0-3 בישראל, בתוספת פרשיות ההתעללויות האחרונות, גורמות לדרישות פוליטיות להתערבות מוגברת של הממשלה. הקריאות להתערבות הן גם ברמת הפיקוח וגם ברמת המימון. ואכן, לאחרונה חוקק חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018 שיכנס לתוקפו בראשון בספטמבר השנה (להלן: "חוק הפיקוח"). הבה נבחן את השפעתו הצפויה של חוק זה.

החדשות המצערות הן שאין דרך למגר את תופעת ההתעללויות לחלוטין ויש הסכמה על כך בין המומחים בתחום. הטענה של דורשי הפיקוח הממשלתי המוגבר היא שההורים לא יכולים לבדוק או לדעת את כל האלמנטים הדרושים לביטחון, בטיחות ואיכות החינוך של ילדיהם. הכשל של ההורים לדעת פוגם ביכולתם לפקח ולכן, כך טוענים הדורשים, העניין מצדיק רגולציה אשר תוודא עמידה בסטנדרטים ראויים.

חוק הפיקוח יחול על גנים פרטיים בלבד. ודורש, בין היתר: הוצאת אישור לשימוש חורג, טופסולוגיה מרובה, קורסים, הסמכות וכיוצא באלו.

ההשלכה עליה לא נתן המחוקק את דעתו תהיה עליה דרסטית בהוצאות הגנים הפרטיים ועל כן סגירת גנים והפחתת היצע של גנים, עליית מחירים, הפחתת השכר לצוותים והגבלת יכולתם של גנים פרטיים למשוך צוות מיומן. זה אירוני, מכיוון שדווקא לאיכות הצוות (בניגוד לכמות) נראה שיש קשר טוב יותר ביחס לשיפור האווירה והביטחון בגן.

כשמדובר בטיפול בילדים, "הרגולציה שנועדה לשפר את האיכות מתמקדת לעתים קרובות במדדים הניתנים לצפייה בקלות של סביבת הטיפול שאינם בהכרח משפיעים על איכות הטיפול אך כן מעלים את העלות", אלו ממצאי מחקרם של פרופ' לכלכלה דיאנה תומאס מאוניברסיטת קרייטון ודבון גורי מאוניברסיטת יוטה. בנוסף, ישנן ראיות לכך שחסרי האמצעים הם הסובלים באופן לא פרופורציונלי מעליית המחיר. תומאס וגורי מצאו שמספר קטן אך מדיד של אימהות מפסיקות לעבוד כליל כתוצאה מתקנות מסוג חוק הפיקוח בתחום החינוך וזוהי השפעה שלילית על החברה שמוציאה דווקא את החלשים ביותר ממעגל העבודה.

איפה ילדינו יהיו בטוחים יותר? בגן פרטי. הסיבה לכך היא שבגן הפרטי יש יחס צוות/ילד טוב יותר מאשר בגן הציבורי. בגן פרטי מתקיימים יתרונות נוספים דוגמת ליווי פדגוגי איכותי ומתן כלים לצוותים, רמת תזונה והסמכה גבוהים יותר וכד'.

מעבר לכך, בגנים ציבוריים לחלק מאנשי הצוות יש קביעות. כאשר מתגלה גננת בעייתית הנטייה המערכתית היא ל"טאטא" את הבעיה למקום אחר והיא מועברת לאחר קבלת התלונות מגן אחד לשני, אך מאוד קשה להוציאה מהמערכת.

גננות וגנים בשוק החופשי "הלא מפוקח" מתחרים על מוניטין. במצב כזה יש להשאיר להורים את הפיקוח שיתבצע על ידי בחירת הגן האיכותי ביותר עבור ילדם. מה שהורה יכול לראות בגן לעתים הוא לא מדיד כמו בחוק, והוא יכול לבטא את ההבדל גם מבחינת איכות החינוך וגם מבחינת סינון גננות מתעללות.

ההורים שוקלים את תכני בגן, כישורי הגננת, רמת המשמעת, כבוד התלמידים לגננת וכבוד הגננת לילדים, ערכים מוסריים, יחסי הורים, ועוד ועוד - אלו הם שיקולים שהרגולציה אינה יכולה לפקח עליהם, אבל הם משפיעים על איכות החינוך ולעתים אף על הבטיחות והסיכוי להתעללויות.

בארה"ב נבדקו נתונים כלל ארציים ונמצא כי במוסדות חינוך פרטיים (המפוקחים פחות) פוחת הסיכוי לבעיות ביטחון אישי ובטיחות. למעשה נמצא, שבתי ספר פרטיים הינם בעלי יתרון משמעותי מבחינה סטטיסטית לכל אחת מ-13 הבעיות שנבדקו - גם לאחר בקרה על גורמים, כמו גודל בית הספר, סוג בית הספר, ההרשמה, יחס התלמיד למורה, אחוז המורים בני המיעוטים וכו'.

במילים אחרות, למרות המקרים המזעזעים הנחשפים בתקשורת התמונה הכללית מראה כי המנגנונים שמתפתחים בשוק החופשי הם אלו שיגנו עלינו בצורה טובה יותר, מאשר ההכבדות הרגולטוריות שנותנות לנו הרגשה יותר טובה אבל בפועל מפחיתים את הסיכוי שילדינו ישמרו באיכות הגבוהה ביותר.

הכותבת היא עורכת דין ועומדת בראש ארגון "חופש בחירה בחינוך"