מנפצים את המיתוסים שמאחורי הליגה העשירה בעולם

איזו ליגת כדורגל היא הטובה בעולם? זהו ויכוח עתיק שמתוחזק בעיקר על ידי זכייני השידור בארץ ובעולם. צ’רלטון, הזכיינית הישראלית של הליגה האנגלית, משווקת אותה כ"ליגה הטובה בעולם". לעומתה, ONE שמחזיקה בזכויות השידור של הליגה הספרדית, כמו גם ערוץ הספורט שהחזיק בזכויות בעבר, משווקים אותה כליגה הטובה בתבל. ומה עם הליגה הגרמנית? לה הרי יש את ממוצע הקהל הגבוה ביבשת כבר יותר מעשור, מה שיכול אולי להיחשב למדד אובייקטיבי לאטרקטיביות.

בכל מקרה, על דבר אחד אין מחלוקת - הליגה האנגלית שנפתחת בסוף השבוע היא מרתקת וזוכה לפופולריות הגדולה ביותר בעולם. ואין כמו פתיחת העונה כדי לבחון כמה אמירות שרווחות בציבור בהקשר של הפרמיירליג.

"הקבוצות האנגליות הן הכי עשירות ביבשת"

אין ספק שהאמירה הזאת נכונה. המדד הטוב ביותר להשתמש בו הוא "ליגת הכסף" של דלויט, המדד השנתי של פירמת החשבונאות שמסווג את המועדונים לפי דירוג העושר שנקבע על פי ההכנסות שלהם. המדד הזה פורסם לראשונה ב-1996, פחות או יותר השנים שבהן התחיל לזרום כסף גדול לכדורגל האירופי בעקבות הקמת הפרמיירליג האנגלית כמה שנים לפני כן.

לפני עשור וחצי דורגו רק ארבע קבוצות אנגליות בין עשרת המועדונים המכניסים ביבשת. אלו היו השנים הגדולות באירופה של הקבוצות האיטלקיות, בעיקר של מילאן, בתקופת ברלוסקוני. מחוץ לעשירייה הראשונה אפשר היה למצוא מועדונים מסקוטלנד, פורטוגל, הולנד.

עם הזמן הם הלכו ונעלמו, הכדורגל האיטלקי הלך והתפורר - וברשימת "ליגת הכסף" של 2019 ניכרת השתלטות מוחלטת של הקבוצות האנגליות. בדירוג האחרון כבר ניצבות שש קבוצות פרמיירליג בעשירייה הראשונה - מנצ’סטר יונייטד (מקום 3), מנצ’סטר סיטי (5), ליברפול (7), צ’לסי (8), ארסנל (9) וטוטנהאם (10). אם מותחים את הרשימה אל 30 הקבוצות העשירות בעולם - היא כוללת 13 קבוצות אנגליות, כולל מועדונים כברייטון, לסטר וסאות’המפטון.

הכסף שזרם לפרמיירליג משך בעלים שרכשו קבוצות וכמובן שחקנים גדולים. אבל הוא משפיע גם על היסודות והתשתיות - שבע קבוצות שישחקו השנה בפרמיירליג האנגלית בנו אצטדיונים חדשים מאז שנת 2000. באיטליה נפתחו מאז תחילת המילניום רק שני אצטדיונים של קבוצות מהליגה הראשונה, בספרד שלושה.

"בפריימרליג משלמים הרבה יותר לשחקנים"

בהתחלה לא הכול היה ורוד. עם הקמת הפרמיירליג ב-1992/93, לא היה לה הכוח הכלכלי למשוך את הכוכבים היקרים של היבשת. שחקנים גדולים ויקרים העדיפו את איטליה וספרד, שם שילמו את סכומי ההעברה הגדולים ביותר ושם גם נרשמו משכורות עתק. אבל זה השתנה מהר מאוד בחסות הכסף שדחף טייקון התקשורת רופרט מרדוק, לליגה דרך רכישת זכויות שידור.

בשנת ההקמה, עמד השכר השבועי הממוצע ששולם לשחקני הליגה על 1,482 ליש"ט, כך לפי בדיקה של portingintelligence.com. בעונת 2017/18 הוא חצה לראשונה רף של 50 אלף ליש"ט בממוצע בשבוע, כולל שחקנים שנהנים משכר שבועי של חצי מיליון ליש"ט. ובזמן שבאנגליה עלה השכר הממוצע במשק מאז 1992 בערך ב-90%, בפרמיירליג הוא זינק ב-3,200%.

וגם מול אירופה הפערים ברורים. השכר הממוצע בפרמיירליג גבוה ב-57% מזה שמשולם בספרד, 73% יותר מזה שמשולם בבונדסליגה הגרמנית, 117% יותר מאשר באיטליה ו-155% יותר מזה שמשולם בליגה הצרפתית. לא פלא שכולם רוצים לשחק בפרמיירליג.

אבל האמירה הזאת לא לגמרי נכונה, כי ממוצעים לא תמיד מספרים את הסיפור האמיתי: ברמה הגבוהה ביותר של השכר לא נמצאת קבוצה אנגלית - שני המועדונים הכי מפנקים מבחינת היקף שכר הם דווקא ברצלונה וריאל מדריד מספרד.

"הכסף הגדול הוא מתכון בטוח להצלחה במגרש"

בעידן שבו הכסף מכתיר אלופות וקובע מעברי שחקנים, אפשר היה לצפות ליותר הצלחות אנגליות על המגרש. אבל זה לא המצב. התחושה היא שהעושר גורר תשלומים מנופחים עבור רכש. כלומר, הפרמיה שנאלצת קבוצה אנגלית לשלם בדמי העברה ובשכר גבוה יותר מזה שתשלם קבוצה אחרת ביבשת.
למרות הגמר הכול-אנגלי בליגת האלופות (ליברפול-טוטנהאם) ובליגה האירופית (ארסנל-צ’לסי) בעונה החולפת, במונחים אירופיים התארים מתרחקים מהאי הבריטי ונוחתים דווקא בספרד. מאז תחילת המילניום זכו הקבוצות הספרדיות ב-18 תארים אירופיים, לעומת שמונה בלבד של הנציגות האנגליות.

והשליטה הטוטאלית נמשכת גם במפגשים ראש בראש: ידן של הספרדיות הייתה על העליונה ב-17 מתוך 22 המפגשים האחרונים מול קבוצות אנגליות בשלבי הנוקאאוט.

"העומס על השחקנים הוא הגדול ביותר"

מאמן ליברפול יורגן קלופ יצא השבוע שוב בקמפיין שנועד להוריד את העומס מהקבוצות האנגליות. "תנו לנו חמישה-שישה שבועות של הכנות בתחילת העונה, והכדורגל יהיה הרבה יותר מעניין. במקום זה, יש לנו חמישה ימי אימון". קלופ התלונן על כך שהליגה האנגלית מתחילה שבועיים לפני הליגה הספרדית למשל.

הדברים הללו חוזרים על עצמם גם סביב חג המולד, זמן שבו אירופה שובתת מפעילות אך בליגה האנגלית מגבירים עומס. האם העומס הוא שפוגע באנגליות ומונע מהן הצלחות?

צריך לזכור כי המועדונים האנגליים כופים את זה על עצמם. הם מתרוצצים במהלך הקיץ במסעות שיווק מוקדמים ברחבי העולם בגלל רצון להרוויח כסף.באופן כללי, הטענות לגבי עומס גדול יותר לא מדויקות - בדיקה מקיפה שנעשתה בעונת 2013/14 בקרב קבוצות הצמרת בליגות הבכירות הראתה, כי היו שתי קבוצות בלבד באירופה ששיחקו 60 משחקים או יותר בעונה, ושתיהן מהליגה הספרדית - אתלטיקו מדריד, ששיחקה באותה עונה 63 משחקים וריאל מדריד ששיחקה 60 משחקים.

נציגות הליגה האנגלית ששיחקו הכי הרבה משחקים היו צ’לסי, ארסנל ומנצ’סטר סיטי עם 56 משחקים כל אחת. בדיקה מקיפה יותר שבחנה ארבע עונות משחקים (2011/12-2014/15) מצאה, כי בשלוש מתוכן קבוצות הליגה הספרדית שיחקו בממוצע הכי הרבה משחקים בעונה ורק בעונה אחת שיחקו האנגליות יותר. הבדיקה מצאה כי בגרמניה משחקים משמעותית פחות - כ-10 משחקים פחות לקבוצה בעונה.

"האוהדים המקומיים משלמים את המחיר"

האוהדים האנגלים נאלצים לשלם את המחיר כדי לממן את ההצגה הגדולה הזו. כרטיס למשחק פרמיירליג הוא בילוי יקר ביחס לליגות אחרות באירופה.

בדיקה שכללה את חמש הליגות הגדולות ביבשת (אנגליה, צרפת, איטליה, גרמניה וספרד) מראה, כי המחיר הממוצע של הכרטיס הזול ביותר בפרמיירליג עמד בעונה שעברה על 28.5 ליש"ט - הגבוה בין כל הליגות. בספרד המחיר הממוצע היה 13 ליש"ט ובצרפת 9 ליש"ט בלבד.
גם מחירי המנויים גבוהים יותר באנגליה. בעונה החולפת עמד המחיר הממוצע של המינויים הזולים ביותר בפרמיירליג על 516 ליש"ט, לעומת 229 ליש"ט באיטליה, 205 ליש"ט בליגה הספרדית ורק 159 ליש"ט בגרמניה.

בתוך קצת פחות משלושה עשורים המריאו מחירי הכרטיסים בפרמיירליג ביותר מ-1,000%. בעונת 1989/90, מעט לפני הקמת הפרמיירליג עמד מחיר הכרטיס הזול ביותר למשחק של מנצ’סטר יונייטד על 3.5 ליש"ט. העונה הוא עומד על 36 ליש"ט, עלייה של 930%. בליברפול מחיר המינוי הכי הזול באותה תקופה זינק ביותר מ-1,000%.

מי יכול להאמין שעד לפני לא המון זמן היה צריך להיפרד מ-60 ליש"ט בלבד כדי להיות מנוי ביציעי אנפילד.