מנכ"ל חברת הבנייה הטורקית היחידה בישראל: "רוצים לגרש את העובדים שלנו? יהיו בעיות ויהיו תאונות"

כשנכנסים למשרדו של אריק אחמט, מנכ"ל חברת הבנייה הטורקית יילמזלר, נראה במבט ראשון שיש בו דגל גדול של טורקיה, מהרצפה ועד לתקרה. אלא שבמבט שני מזהים כי זהו דגל של הפועל תל-אביב. החברה, שביצעה את עבודות השלד להקמת אצטדיון בלומפילד החדש, נתנה גם חסות לקבוצה. "בטורקיה הייתי שחקן כדורגל", אומר אחמט, "פה אני אוהד של הפועל תל-אביב".

 אחמט אריק, מנכ"ל יילמזלר אינטרנשיונל, חברת בנייה טורקית הפועלת בישראל / צילום: תמר מצפי, גלובס

"כשהגענו לישראל ב-1996, היו כאן עוד שש-שבע חברות בנייה טורקיות, אבל אף אחת מהן לא שרדה פה, ורק אנחנו נשארנו", מספר אחמט בראיון ל"גלובס". "ללמוד את המנטליות הישראלית זה לא פשוט, ורק אנחנו הצלחנו בזה. כשבנינו את האגף החדש בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים, מנהל בית החולים דאז שלמה מור יוסף סידר לנו לגור במתחם בית החולים ופינה לנו מגרש חניה שלם שעליו בנינו מחנה והיינו שם שנתיים בכל תקופת הבנייה. בסוף הפרויקט, במאי 2010, הוא עשה לנו ארוחה חגיגית ואמר לנו תודה".

אלא שהיום מתנהל מאבק של ממש בין החברה הטורקית לבין מור יוסף בתפקידו החדש כראש רשות ההגירה במשרד הפנים. בחברה 1,200 עובדים, כולם טורקים, מתוכם 20 מנהלי עבודה באתרי הבנייה. "אלה עובדים ותיקים שיודעים לדבר ולקרוא עברית, ויודעים לקרוא תוכניות, ויש להם ניסיון רב, ובזכות הניסיון הזה האתרים שומרים על רמה גבוהה, אין הרוגים ואין תקלות", הוא אומר (נזכיר כי ביוני 2017 נהרג עובד של יילמזלר, קרטופו פרהט, בנפילה מגובה במגדל הכשרת היישוב, בביצוע החברה). לדברי אחמט, רשות ההגירה הודיעה האחרונה כי עובדים אלה לא יקבלו הארכת שהייה בישראל לשנת 2020, משום שהם שוהים במדינה למעלה מ-10 שנים.

"אתרי הבנייה שלנו הם הכי טובים בארץ בגלל המנהלים האלה שכדי לרכוש את הידע שהם צברו לוקח הרבה זמן", אומר אחמט. "עכשיו רוצים לגרש אותם כדי שלא ישתקעו. אם הם יעזבו, ואני אצטרך להכניס במקומם עובדים חדשים ולא מנוסים, חד-משמעית אני יודע שיהיו בעיות ויהיו תאונות.

"כל האנשים האלה הם אנשים עם משפחות בטורקיה ואין להם שום עניין להשתקע פה. אפילו הסכמנו לתת למדינה ערבויות לכך שהאנשים האלה לא ימשיכו לגור כאן מעבר לשנות העבודה. כל הניסיונות שלנו להסביר את זה לא עזרו בינתיים. המדינה מדברת על הצורך להוריד את כמות התאונות וההרוגים באתרי הבנייה, אבל באותה נשימה רוצה לסלק את מי שבזכותם האתרים שלנו עובדים כמו שצריך".

 אחמט אריק, מנכ"ל יילמזלר אינטרנשיונל , חברת בנייה טורקית הפועלת בישראל / צילום: שלומי יוסף, גלובס

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "דחיית הבקשה של החברה להארכת האשרות מתבססת על חוק הכניסה לישראל, שעל פיו כל עובד זר המגיע לישראל לעבודה לתקפה קצובה, חייב לצאת מישראל בתום הרישיון שניתן לו, וגם רישיון זה לא יכול להיות מוארך יותר מ-63 חודשים מרגיע כניסתו הראשונה. עם זאת, במקרים מיוחדים, המדינה רשאית להאריך לתקפה נוספת, מוגבלת בזמן, את שהייתו של העובד. העובדים נמצאים בארץ הרבה מעבר ל-63 חודשים ולכן בקשתם לשהייה נוספת נדחתה.

"יש לציין כי החברה עודכנה על כך מבעוד מועד וזאת משום הבנת חשיבות תפקידם והצורך להכשיר להם מחליפים ראויים".

עובדים השמיעו נגדכם טענות נוקבות על תנאי ההעסקה הקשים בחברה. אפילו נתבעתם על כך.
"מ-1996 נכנסו לישראל עשרות אלפי עובדים שכולם מקבלים חוזה לשנה, מי שרוצה לסיים את העבודה ולחזור לטורקיה חוזר, ומי שרוצה לבקש להמשיך לעבוד - מבקש. הטענות על התנאים הקשים של העבודה הם של חמישה עובדים מתוך עשרות אלפים. בכל שלושה חודשים משרד הכלכלה, משרד העבודה והרווחה ורשות ההגירה באים אלינו לעשות ביקורת גם באתרי הבנייה וגם במגורים של העובדים. הם באים מתי שהם רוצים, בלי להגיד מראש. כל הזמן אני מקבל טלפונים - יש ביקורת באתר בחיפה, ביקורת באתר באשדוד. משרד הרווחה בודק שיש מיטות, מקלחת וכל מה שצריך לעובדים במגורים שלהם, משרד העבודה בודק את הבטיחות, ומשרד ההגירה בודק את אשרות העבודה".

בוא נדבר על ענף הביצוע. איך אתה מסביר שחברות ביצוע קורסות בישראל בזו אחר זו?
"יזמים לא רוצים לשלם כמו שצריך, וחברות הביצוע לוקחות עבודה במחירים מאוד נמוכים רק כדי להתגלגל ובסוף מי שלא מצליח להחזיק את הראש מעל המים קורס.

"בטורקיה הרווח הרבה יותר גדול. מרוויחים יפה גם מהבנייה ולא רק ממכירת הדירה לכן היזמים בטורקיה הם גם קבלני הביצוע".

אז למה אתם לא מוכרים דירות? בישראל הכסף הגדול נמצא ביזמות ולא בבנייה.
"ההתמחות שלנו היא בנייה, וככה מכירים אותנו בארץ. אבל לגופו של עניין, למכור דירה זה כבר משהו אחר. אנחנו חברה זרה, ולישראלים קשה לחשוב לקנות דירה מחברה זרה. זה משהו פסיכולוגי".

במה שונה השוק של היום לעומת השוק של 1996, כשהגעתם לארץ?
"הטכנולוגיה הרבה יותר מתקדמת היום, והזמן שלוקח לבנות הרבה יותר קצר. יש הרבה יותר מודעות וטיפול בנושא הבטיחות מבעבר. גם בטורקיה יש הרוגים באתרי בנייה, אבל אין על זה פרסומים בתקשורת כמו שיש אצלכם ב'גלובס'. הרבה פעמים אף אחד לא יודע שמישהו נפל מגובה באתר בנייה בטורקיה.

"לנו יש בכפר קאסם מתקן אימונים של בנייה לגובה וכל עובד שיורד מהמטוס, עוד לפני שהוא נושם, אנחנו לוקחים אותו להתאמן בגובה. חוץ מזה באתרים שלנו יש רחפן שבודק כל הזמן מה המצב באתר, ומצלם את הפועלים בלי שהם רואים".

הבטיחות באתרי הבנייה הפכה למכת מדינה. במה אתם שונים מאחרים?
"אני לא סוכנות כוח אדם, ששולחת פועלים לעבודות ולא מעניין אותה כלום אחר כך. עובד שלי הוא שלי, ואני צריך תוצאה טובה ממנו. אנחנו אמא ואבא שלהם. גם שומרים על העובד ועל החיים שלו, וגם קשוחים איתו כשצריך. כשצריך אנחנו גם קונסים עובדים לטובת הבטיחות שלהם. אצלי כל העובדים יודעים שאם הם נתפסים בלי קסדה או בלי רתמה, או כל דבר שפוגע בבטיחות או בבנייה באתר, הם מקבלים קנס ואזהרה פעם אחת, ויכולים לקבל קנס ואזהרה גם פעם שנייה. אבל הם יודעים מצוין שלא תהיה פעם שלישית כי בפעם השלישית הם יעלו על מטוס חזרה לטורקיה".

הממשלה החליטה להביא לכאן שש חברות בנייה זרות. זה לא פגע בכם?
"נשאר מזה אולי שתי חברות סיניות", צוחק אחמט. "חלק מהחברות בכלל לא באו כי הן חשבו בהתחלה שיבנו כאן 5,000 יחידות דיור במכה. אלה ההיקפים שהן רגילות לבנות סין. להביא חברות עם מחזור של 300 מיליון דולר בשנה כדי לבנות בניין של 200 דירות בישראל, זה פשוט לא משתלם. ההיקפים כאן הם אחרים לגמרי. לנו יש 25 פרויקטים במקביל, ועד דצמבר למשל, אנחנו לא יכולים לקבל עבודות חדשות כי פשוט אין לנו מספיק עובדים. לכן ביקשנו להגדיל את המיכסה".

ממשרד השיכון נמסר כי עד כה קיבלו אישור 12 חברות, מהן פעילות בארץ ארבע, שבונות כ-5,300 יח"ד על כמיליון מ"ר, ב-19 ערים שונות ברחבי ישראל, ביניהן ירושלים, תל-אביב, חיפה, באר-שבע, ראשון-לציון ואשדוד.

"שמונה מתוך עשר תחנות הרכבת הקלה"

יילמזלר היא חברת ביצוע שאחראית למעשה על עבודות השלד הרטובות בענף הבנייה, עד לשלב עבודות הגמר, שאותן עושות חברות הביצוע הישראליות בעצמן או באמצעות קבלני משנה אחרים. את העבודות מזמינות מיילמזלר חברות ביצוע כמו דניה סיבוס, בסט, אשטרום, וגם חברות יזמיות וחברות ממשלתיות, והיא ביצעה פרויקטים בולטים רבים כמו מגדלי YOO בפארק צמרת בתל-אביב, פרויקט הולילנד בירושלים, שלוש חנויות של איקאה (ביחד עם סולל בונה), מגדלי הצעירים בתל-אביב, אגפים לבתי חולים כמו הדסה עין-כרם ואיכילוב, העבודות להקמת בנק ישראל ומשרד המשפטים, את השלד והתשתיות של אצטדיון בלומפילד (יחד עם גרין מבנים) ואת מגדל הפיקוח החדש בנתב"ג.

"באים אלינו עם פרויקטים מורכבים כמו בנייה של שני מגדלי מגורים מעל מרכז מסחרי פעיל באשדוד, שזה לא פרויקט פשוט בכלל לביצוע שאנחנו עושים היום", מספר אחמט. "אנחנו גם מבצעים היום עבור סולל בונה ודניה סיבוס את העבודות להקמת שמונה מתוך 10 תחנות הקו האדום של הרכבת הקלה. הסינים עושים את עבודות הקידוח, ואנחנו בונים את התחנות. כל תחנה זה 50 אלף קוב בטון. לוח הזמנים הוא מטורף ונדרשים 50 עובדים בכל תחנה בכל זמן נתון, גם בלילה. זאת עבודה הרבה יותר קשה מבניית בניינים".

למה?
"כי בניגוד להקמה של בניין שזאת עבודה שחוזרת על עצמה, תחנות של רכבת קלה שונות זו מזו, לפי התנאים בשטח".

"ישראל הייתה אהבה ממבט ראשון"

הבעלים של חברת יילמלזר הוא אחמד ראיס ילמז, איש עסקים שגם מכהן כאופוזיציונר פוליטי ברפובליקה הטורקית. ילמז דובר עברית, ואף כתב ספר על ההיסטוריה של אברהם. כבר 11 שנים שלא היה בישראל, בגלל סיבה מפתיעה - פחד מטיסות.

"הכלכלה בטורקיה כל הזמן הייתה יורדת ועולה, ורצינו כבר מזמן לעבוד מחוץ לטורקיה", מספר אחמט, "כל הזמן הייתי שומע סביבי שבישראל צריכים המון עובדים בגלל העליה הגדולה מברית המועצות". באותו הזמן בדיוק הייתה פעילה חברת כוח אדם ישראלית בטורקיה בבעלות ניסים גיוס, שגייסה עובדים טורקים ושלחה אותם לעבודה בישראל. "אחרי שפגשנו את ניסים, החלטנו לטוס לישראל, אני וילמז, וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון. הבנו ישר שזה המקום בשבילנו לעבוד בו".

מאז שוהה אחמט חודש בישראל, ושבועיים בטורקיה שם נמצאת משפחתו, וחוזר חלילה. בישראל הוא מתגורר במגדל ישרוטל טאוור בתל-אביב, ליד הטיילת. "אני אוהב לגור ליד הים" הוא מסביר.

היחסים הרעועים בין ישראל לטורקיה השפיעו על העסקים? על התגובות שקיבלת?
"אף פעם לא", משיב אחמט. "לפעמים שמישהו אומר לי משהו על ישראל, אז אני יודע שזה בגלל שהוא לא מכיר את המדינה. בצוק איתן בנינו ארובה באשקלון, והעובדים שלי צילמו איך טילי הקסאם עוברים מעל הראש שלהם. עברנו הרבה מבצעים ואף פועל לא עזבנו באמצע מבצע. אין פוליטיקה בחברה, פרנסה זו פרנסה. חשוב לנו שהעובדים ירגישו שטוב להם להיות פה. לפעמים אנחנו מוציאים אותם באוטובוס מאורגן לבילויים בתל-אביב בערב, שלא יהיו צמודים רק לתוכניות טלוויזיה שלפעמים עוינות את ישראל".