ליאון בעקבות ברקת: עיריית ירושלים אישרה תוכנית אב שלישית במזרח העיר

הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בירושלים אישרה תוכנית אב לשכונת ראס אל-עמוד במזרח העיר במטרה להסדיר את הבינוי הקיים והעתידי בשכונה - כך נודע ל"גלובס". התוכנית מצטרפת לשתי תוכניות אב שאושרו בשנים האחרונות על ידי הוועדה המקומית בעיר לשכונות בית צפאפא וצור בהאר.

משמעות התוכנית היא הכשרת הבנייה הקיימת בשכונת ראס אל-עמוד וקביעת בינוי נוסף. מכאן והלאה, תושבים ויזמים יוכלו להגיש תוכניות בנייה באופן מוסכם על ידי גורמי התכנון בעירייה.

תוכניות האב מוגשות לאחר אישורן בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לעיונה של הוועדה המחוזית. אלא של"גלובס" נודע כי שתי תוכניות קודמות שכבר אושרו בוועדה המקומית בשכונות בית צפאפא וצור בהאר, והוגשו לעיונה של הוועדה המחוזית כבר לפני מספר שנים, לא נדונו עד היום על ידי הוועדה המחוזית ולא אושרו על ידה.

על סמך השנתון הסטטיסטי לירושלים, כיום מתגוררים בשכונה 28 אלף איש ב-6,000 יחידות דיור. על פי התחזית, בשנת 2040 צפוי מספר התושבים להגיע ל-51 אלף איש. כלומר, יש צורך ב-11 אלף יחידות דיור נוספות על מנת לתת מענה לגידול באוכלוסייה. תוכנית שערך האדריכל דני קייזר, לאחר בחינת חלופות, מציעה בינוי של 9,729 יחידות דיור בנות 135-150 מ"ר.

מטרת התוכנית היא הסדרת מדיניות התכנון בראס אל-עמוד בכל היבטי הפיתוח ופוטנציאל תוספות פיתוח, כך שיותר תוכניות יקודמו על פי הנחיות העירייה, ובקצב מהיר יותר שיענה על הגידול הצפוי בשכונה. זאת כחלק ממהלך תכנוני כולל ליצירת מסגרת תכנונית לכלל שכונות מזרח העיר.

צפי לגידול טבעי מאסיבי בשכונה

השכונה ממוקמת על מורדות הר הזיתים, כשממזרח לה הגבול המוניציפלי של העיר, ובעיני תושביה היא חלק בלתי נפרד משכונת סילוואן הנמצאת ממערב לה. במהלך השנים קודמו תוכניות נקודתיות בשכונה, שנתנו מענה נקודתי ומקומי, אך לא נעשה תכנון כולל לשכונה. הפעם האחרונה שבה נערכה תוכנית כוללת לשכונה הייתה בשנת 1998, ולאחריה תוכנית המתאר ירושלים 2000, שקבעה את מירב השטח בשכונה למגורים.

מעיון במסמכי התוכנית החדשה עולה כי המטרה הראשית היא להעניק ודאות תכנונית ותכנון בראייה כלל שכונתית, תוך התחשבות בצורכי השכונה כולה. מטרה נוספת של התוכנית היא מתן מענה לצרכים ציבוריים, מאחר שהתשתיות הציבוריות בשכונה לא עומדות בסטנדרטים תכנוניים עדכניים.
בנוסף, התוכנית מתמודדת עם הצפי לגידול הטבעי. עורכי התוכנית מעריכים כי גם אם כל תוכניות הבינוי הקיימות למבני ציבור יתממשו יש צורך בתוספת של 31.6 דונם שטחים לצרכי חינוך, וב-12 אלף מ"ר של שירותי רווחה וקהילה. כמו כן, מטרה נוספת היא יצירת מקורות הכנסה לתושבי השכונה, בזכות הגדרת אזורים ייעודיים לעירוב שימושים, כגון מסחר בקומת קרקע, משרדים ושימושים לצורכי תיירות.

התוכנית מאפשרת הכפלת גובה הבנייה

התוכנית מגדירה את גובה הבינוי באזורים עם רגישות נופית ומבט לעיר העתיקה לארבע קומות, ובאזורים אחרים תתאפשר בנייה של שש
קומות. מדובר בעדכון של תוכנית המתאר ירושלים 2000 שהגבילה את הבינוי בשכונה לארבע קומות בלבד. בשימושים מעורבים הכוללים מגורים, תעסוקה ומסחר ניתן יהיה להגדיר בצירים מרכזיים בינוי בן שמונה קומות.

בעירייה מאשרים כי מהלך דומה מקודם גם בשכונות נוספות במזרח העיר לרבות בית חנינה-שועפט, עיסאוויה, א-טור, ושכונות נוספות. "הסדרת תחום התכנון והבנייה בשכונות מזרח העיר, ובכלל זה קידום תוכניות אב, היא אבן יסוד במדיניות שאותה אני מוביל לחיזוק הריבונות ולשיפור איכות החיים בשכונות אלה", מסר ראש העירייה משה ליאון.

התוכנית מאפשרת הכפלת גובה הבנייה

השכונות הערביות בירושלים עברו במשך השנים תהליך הדרגתי של שינוי ממרקם כפרי מובהק למרקם אורבני צפוף. ברוב השכונות תהליך זה לא לווה במהלכים תכנוניים ראויים מנקודת מבט כוללת.

מהלך משמעותי שבוצע במסגרת הכנת התוכנית הוא שיתוף התושבים, שחשיבותו בפרט בתוכניות המקודמות במזרח העיר על ידי עיריית ירושלים הוא קריטי. זאת, על רקע "פערי ידע ותרבות וקושי באמון בין התושבים והעירייה", כפי צוין במסמכי התוכנית.

בשכונה מורגשת מצוקת דיור קשה, ובתים רבים בה נבנו בחריגה מהוראות התוכנית. כיום, הרצון של עיריית ירושלים הוא לערב את הציבור הערבי ולקדם תוכניות אב לחלק מהשכונות הערביות, דבר המהווה אבן יסוד להסדרת הכאוס האורבני הקיים. במקרה של ראס אל- עמוד, שיתוף התושבים הוא גורם מכריע כדי לאפשר תכנון בר מימוש. אוכלוסיית השכונה צעירה ולתושבים אין ייצוג פוליטי בעירייה.

תושבי השכונה מחכים זה שנים לתוכנית שתביא להכשרת הבתים הקיימים ותאפשר בנייה חדשה. הבעיה היא שהם מתקשים להאמין ליוזמת העירייה ונוהגים בה בחשדנות רבה. תושבים רבים עדיין חושבים במונחים של "כל אדמות סילוואן ההיסטוריות לדורותיהן" ומתקשים מאוד להבין את "גזירת הקו הכחול". הבנייה הספונטנית שהתפתחה במהלך השנים הותירה את השכונה עם מחסור חמור בשטחי ציבור ותשתיות המתבטא באיכות החיים היומיומית בשכונה. רוב המבנים בשכונה נבנו ללא היתרים, והתושבים מתמודדים עם צווי הריסה ועם כתבי אישום.

במסמכי תוכנית האב של ראס אל-עמוד, שערך משרד קייזר אדריכלים בשיתוף אגף התכנון בעיר, צוין כי "ברוב השכונות הערביות ההתפתחות האורבנית מתרחשת בלי יד מכוונת ובלי חזון לפיתוח עתידי". אלא שבעבור התושבים הקרקעות הן הנושא "הרגיש, המסעיר והמלכד ביותר".
מאז הקמת "עיריית ירושלים הישראלית", תושבי השכונה לא שותפים במערכות הממסדית המנהלות את הקרקע. בהיעדר שיתוף וכשקיימים כאלה פערי תרבות, הדבר מוביל להתנגדות אוטומטית. "ההתנגדות נבעה מאי ההכרה של התרבות והמנהגים של החברה השונה", צוין במסמכי התוכנית.