הגירעון המתרחב: דרושה פוליטיקה אחרת

מערכת הבחירות הנוכחית, כמו קודמתה, מתאפיינת בהרבה הבטחות בחירות. חינוך חינם מגיל אפס, הגדלת תקנים במערכת הבריאות ואפס תורים בחדרי מיון, בניית תשתיות תחבורה והרחבת התחבורה הציבורית, הגדלת תקציבי רווחה, הרחבת הדיור הציבורי, הורדת מיסים, הגדלת פנסיות ועוד הבטחות מסוגים שונים.

אבל לרבות מהבטחות אלה אין תוחלת ואין אפשרות לבצען בפועל. לא מפני שלפוליטיקאים שלנו אין כוונות טובות ושהם לא מתכוונים לכל מה שהם אומרים אלא פשוט מפני ששר האוצר הנוכחי משה כחלון רוקן את הקופה. מדינת ישראל באוברדראפט שהולך ומעמיק ונכון להיום פרצה את יעד הגירעון שהציבה לעצמה. נתונים שפרסם משרד האוצר השבוע מראים כי בחודשים ינואר עד יולי נמדד השנה גירעון בסך 23.8 מיליארד שקל מת גירעון בסך 11.1 מיליארד שקל ופה המקבילה אשתקד. הגירעון המצטבר ב-12 החודשים האחרונים (אוגוסט 2018 - יולי 2019) עומד על 3.8 אחוזים מהתמ"ג, כשיעד הגירעון עומד על 2.9 אחוזי תוצר.

הממשלה הבאה, לא משנה מה יהיה הרכבה ומי יעמוד בראש הממשלה ובמשרד האוצר, תצטרך לעשות קיצוצים חריפים וככל הנראה גם להעלות מיסים כדי לכסות את הבור התקציבי. קיצוצים רוחביים כבר הוחלו פעמיים השנה, והקיצוצים הדרמטיים יותר יגיעו לאחר כינון הממשלה הבאה. בין הצעדים המתוכננים: קיצוץ רוחבי עמוק יותר, ביטול תכניות חברתיות שונות, ובראשן מחיר למשתכן, העלאת המע"מ באחוז, מיסוי על קרנות השתלמות, העלאת מס חברות, צמצום הטבות המס בפריפריה ועוד.

על כך מתריעים בכירי האוצר כבר חודשים ארוכים, וכמוהם נגיד בנק ישראל הפרופ' ירון אמיר שטען כי הערכות משרד האוצר היו "רחמניות" וכי הגירעון קרוב יותר ל-4.5 אחוזי תוצר. משרד האוצר מניח כי תכניות כמו "נטו משפחה" ו"נטו מכסים" יופסקו כיוון שהן מוגדרות כ"הוראת שעה" הצריכה להתחדש משנה לשנה, אך רק לאחרונה ראינו כי למרות הגירעון המתרחב הכריזו ראש הממשלה ושר האוצר כי "נמצא הכסף להמשך סבסוד הצהרונים" והאריכו את התכנית בשנה נוספת.

הגירעון המתרחב אינו בעיה כלכלית, אלא בעיה פוליטית. למרות שהחריגה מהגירעון ידועה ומוצהרת ושכל המומחים מתריעים כי יש לנקוט צעדים קשים בהקדם, לא נמצא בכל המערכת הפוליטית פוליטיקאי אחראי אחד שיגיד את הברור מאליו: החגיגה נגמרה. אין שחר להבטחות הבחירות ומדינת ישראל צריכה להעלות על תוואי שיצמצם את הבור התקציבי ולא ירחיב אותו.

הפוליטיקאים שלנו סבורים שהציבור מבקש רק דבר אחד: שירעיפו עליו הטבות ב"חינם", על חשבון הקופה הציבורית, וכי פוליטיקאי שיצליח לפתוח את הברז על הקופה הציבורית יזכה בשפע מנדטים ואהדה ציבורית. אבל לעניות דעתי, הפוליטיקאים שלנו מזלזלים בציבור הבוחרים הישראלי, שאינו רק רודף שלמונים. כל אישה שמנהלת את משק הבית שלה יודעת שאם ההכנסות יורדות יש לקצץ גם בהוצאות, ולא ניתן להמשיך לחיות באותה רמת חיים. כל איש שמנהל את משק ביתו מבין כי לא ניתן להתקיים באורח קבע ולאורך זמן על הלוואות. הם יבינו זאת גם כאשר מדובר בתקציב המדינה.

שר אוצר אמיץ, שיעשה צעדים כואבים באמת לשיקום האמינות התקציבית של ישראל: קיצוצים רציניים בשומנים האמיתיים של המגזר הציבורי, בתקנים המיותרים, בהטבות המפליגות לעובדי המגזר הציבורי, שיפעל לביטול תכניות ציבוריות לא יעילות ופרויקטים כושלים ולריסון ארגוני העובדים במגזר הציבורי, יזכה להערכה על פועלו, גם אלקטוראלית. דווקא שר האוצר כחלון עלה להערכה ציבורית על רפורמה שפתחה את שוק הסלולר לתחרות והורידה את העלויות של משקי הבית בישראל במאות שקלים בחודש. התרסקותו הפוליטית התרחשה דווקא אחרי שבילה ארבע שנים במשרד האוצר, שם ניסה להוכיח שהוא "שר האוצר שאיכפת לו" על ידי הרעפת הטבות לציבור.

יש צורך בשינוי דרמטי בתרבות הפוליטית שלנו, וכדאי שהוא יקרה בקרוב, כיוון שהקופה הציבורית כבר התרוקנה. הוא יתחיל אם נתמרץ את הפוליטיקאים שלנו לנהוג באחריות ונעניש התנהגות פופוליסטית.

הכותבת היא עמיתת מחקר בפורום קהלת