כשמיכאל כגן היה בן 18 הוא כמעט גויס לצבא הרוסי, אך ברגע האחרון הצליח לברוח. "ברוסיה, אם אתה לא מתקבל ללימודים, מגייסים אותך בגיל 18. אבא שלי ואשתו החליטו להקריב לטובתי ולטובת אחותי ולעזוב את רוסיה בתוך זמן קצר", הוא מסביר.
כגן דווקא עבר את כל מבחני הכניסה לאוניברסיטה בלנינגרד, אך בסופו של דבר לא התקבל ללימודים בגלל שם המשפחה היהודי שלו, ולפני שמשפחתו הספיקה לעזוב את המדינה, הוא נאלץ לפתוח במנוסה יחד עם שני בני דודיו. "הגענו לנהר וטלוגה (vetluga) שבמרכז רוסיה, ובני דודים שלי היו ספורטאים, אז היה להם קיאק מתקפל. שטנו בנהר בין כפרים, שם היינו עוצרים, דופקים על דלתות של בתים ומבקשים לישון. בתמורה היינו מדברים איתם, מספרים להם על העיר ומביאים להם קופסאות שימורים. זה היה מעדן עבורם, כמו שלי ייתנו לאכול משהו מהירח", הוא נזכר.
בניין מלאנוקס ביקנעם / צילום: כדיה לוי, גלובס
נשמע כמו חוויה שכללה גם לא מעט רגעים מפחידים.
"באחד הכפרים שאליו הגענו לא היה איש. אתה נכנס לבית ואין אף אחד. והבתים שם זה לא וילות, זה פחות או יותר חדר אחד ששם ישנים, אוכלים והכול. זה נראה כאילו אנשים קמו באמצע הסעודה והלכו. בסוף מצאנו שם זקנה, והיא התחילה להגיד לנו: 'גם אתם תמותו, זאת קללה'. בכפר היו משהו כמו 15 בתים, והבנו ממנה שכל התושבים טבעו. זה היה כמו סרט של היצ'קוק. היא אמרה לנו שיש אונייה עם מטען של וודקה שטבעה קילומטר מהכפר, התושבים צללו למשות מהמים בקבוקי וודקה, חזרו הביתה, שתו את הוודקה, ואז כשהם צללו להביא עוד בקבוקים - טבעו".
ואיך נפתר בסוף עניין הגיוס לצבא הרוסי?
"חזרנו אחרי למעלה מחודש, ובזמן הזה התקבל אישור היציאה. באותן שנים הייתה בעיה לצאת מרוסיה, אבל ניתנו ליהודים אישורי יציאה במסגרת איחוד משפחות, אז היית צריך לקבל מכתב ממישהו בישראל שאומר שאתה בן משפחה שלו. אנחנו קיבלנו מכתב מבחור בשם רוני קרובי מבית שאן, אין לי מושג מי זה בכלל, אבל מהיכרות עם המנגנון, אני חושב שזה בן אדם אמיתי. חבל לי שלא נפגשנו אף פעם. גם אנחנו שלחנו עשרות מכתבים כאלו לאחר שעלינו לארץ, בתיווך של הסוכנות. עצם הגשת הבקשה לעזוב היה סיכון גדול - קודם כול זורקים אותך מהעבודה, ואז אם לא נותנים לך לצאת החיים הופכים לקשים מאוד".
חייו של כגן, כיום סמנכ"ל הטכנולוגיות ואחד המייסדים של חברת מלאנוקס שנמכרה באחרונה לאנבידיה, לא היו קלים גם קודם. אמו נפטרה בגיל צעיר, אביו, שהתחתן בשנית, היה אמנם דוקטור לפיזיקה ועבד במכון מחקר יוקרתי, אך לפני כן ישב בכלא 11 שנה בתקופת סטאלין, מכיוון שהתבטא נגדו.
"מאות מיליוני אנשים ישבו אז בכלא, בכל משפחה היה לפחות אחד, ואחרי מותו של סטאלין הם השתחררו. אבל היה אסור לדבר על זה שאבא ישב בכלא. את סבא שלי, אביו של אבי, הוציאו להורג בשנת 1937, כי הוא לא רצה לשתף פעולה עם השלטונות. אבא שלי היה אומר כל הזמן שאני צריך לעמוד על הרגליים בזכות עצמי, לא בחסד ולא בהטבה. בשביל זה צריך ללמוד ולעבוד קשה, ולהיות טוב יותר מאחרים, ולא להסתפק בפחות מ-100 - כי יהודים מופלים לרעה. הייתה לזה השפעה מאוד גדולה על עיצוב האישיות שלי. למשל, אני לא מצפה שיקרו לי נסים, נסים צריך לעשות. קשה לי להסביר איך בדיוק זה הביא אותי לאן שהגעתי במלאנוקס, אבל אני בטוח שיש קשר".
"נראה כמו הבודקה של הכלב"
הוא בן 62, נשוי, אב לשישה וסב לתשעה נכדים. מתגורר בזיכרון יעקב. לישראל עלה כגן ב-1975. על אף שהקשר של המשפחה ליהדות היה קלוש, הם החליטו להגיע לכאן ולא להגר לארה"ב. "כמה שבועות לפני שעלינו, גיליתי שירושלים זאת עיר אמיתית ולא עיר מהאגדות", הוא מספר, וזה אכן היה המקום הראשון שאליו נשלחה המשפחה, למרכז קליטה בשכונת קטמון. "וכשהבינו שאבא הוא דוקטור, העבירו את המשפחה למרכז קליטה לאקדמאים במבשרת ציון".
כגן הלך ללמוד הנדסת חשמל בטכניון, והתגייס לצבא לאחר התואר, כעתודאי. "הסכמתי לחתום קבע רק אם יגידו לי לאן אני מתגייס, מכיוון שהיו עולים שלא קיבלו תפקידים טובים בגלל סיווגים ביטחוניים. בגלל התנאי שהצבתי, שלחו אותי עם 'נערי רפול' לחיל חימוש". לאינטל הגיע בשנת 1983, יומיים אחרי שסיים את השירות הסדיר, ועבד שם במשך 16 שנה.
את ההצעה ששינתה את חייו המקצועיים, להצטרף לצוות המייסדים של מלאנוקס, קיבל כשהיה בדרכו לבית החולים שבו שהתה אשתו לאחר לידת בתם הקטנה. "סיפרתי לה בבית החולים על ההצעה מאיל וולדמן, ואמרתי שאני רוצה ללכת על זה. היא כמעט נפלה מהמיטה. אבל באינטל הייתי במצב שאם הייתי רוצה להתקדם בארגון, הייתי צריך לעבור לארה"ב, ואשתי שעבדה עם איל באינטל תמכה בי לאורך כל הדרך".
מלאנוקס, שהוקמה ב-1999, מפתחת מוצרים המאפשרים תקשורת מהירה יותר בין שרתים. אלו כוללים שבבים, כבלים, מתגים וכדומה, והם נמכרים לחוות שרתים, וכן למחשבי-על שמשמשים אוניברסיטאות וגופים כמו נאס"א. במארס האחרון הודיעה החברה על מכירתה לחברת אנבידיה האמריקאית תמורת סכום עתק של 6.9 מיליארד דולר, אך בינתיים העסקה עדיין לא הושלמה וממתינה לאישורים רגולטוריים שונים, בהם של הרגולטורים הסיניים. עד להשלמה הסופית של העסקה כגן מנוע מלהתייחס לפרטיה.
איל וולדמן, מנכ"ל מלאנוקס, ומקבילו מאנבידיה, הואנג ג'נסן, לאחר חתימת העסקה / צילום: כדיה לוי, גלובס
מלאנוקס מזוהה מאוד עם איל וולדמן, המנכ"ל הדומיננטי שלה, אחד ממייסדיה ומי שסיפק את המימון הראשוני להקמתה. וולדמן צבר את הונו בחברת גליליאו, שפיתחה שבבים לרשתות תקשורת והוא היה אחד ממייסדיה. לאחר שעזב אותה החל בהקמת מלאנוקס, שתהפוך בהמשך לאחת החברות המצליחות שיצאו מישראל.
"המשרד הראשון היה בבניין של סולתם ביקנעם. בהשוואה לבניינים הנוכחיים באזור התעשייה שם, זה נראה כמו הבודקה של הכלב. שי כהן (אחד המייסדים) היה מביא ספקים לשם ומסביר להם שזה חדר ה-VIP שלנו", נזכר כגן.
היית בן 42 עם ארבעה ילדים כשמלאנוקס הוקמה. לא חששת שזה לא הזמן לצאת להרפתקאות?
"מתישהו צריך לעשות את זה. איל אמר לי גם מי החבר'ה האחרים שהצטרפו, ומלבד אחד מהמייסדים, הכרתי את כולם מהעבודה באינטל. חשבתי שיהיה כיף להקים איתם חברה, ובאמת היה כיף. הם השתייכו לקבוצה של אנשים שיכולים לקחת את הרעיונות, שחלקם היו משוגעים, להפוך אותם למוצר וגם למכור אותם".
תשעה מייסדים זה פוטנציאל להיווצרות של מחנות.
"נכון, זה המתכון לכישלון או להצלחה. אם יש מחנאות אז נכשלים. זה לא שלא היו חילוקי דעות, אבל גם לריב צריך לדעת. מה שהיה טוב זה שהכרנו אחד את השני בערך עשר שנים לפני. ידענו מה הצדדים החזקים של כל אחד, הם חיפו עליי במקומות שאני חלש יותר, ואני עזרתי להם באותם מקומות שאני יותר חזק. דיברנו על זה בינינו, המייסדים, בתחילת הדרך, על כך שכשיש בהנהלה סדקים, אפילו למראית עין, אז גם בחברה מתחילים לריב".
במהלך כל השנים הייתם בצל של וולדמן. זה התאים לך לאופי?
"אני אישית לא רץ לזרקורים. גם לכל אחד יש את התפקיד שלו, ובמקרה של איל זה היה לייצג את החברה בחוץ והוא עשה את זה מצוין. לזכותו גם ניתן להגיד שהוא אסף פה צוות של אנשים שיצרו משהו שלם יותר. תרבות ארגונית מגיעה מלמעלה, אבל נוצרה גם מצוות המייסדים. למשל, שצריך להתייחס למה צריך לעשות, ולא לטייטלים. תמיד יש אגו, כי בלי אגו לא עושים דברים, זה מה שמאפשר לעשות את המוצרים הכי טובים שיש, אבל זה לא הפריע ביחסים בינינו".
מה למדת על ניהול בכל השנים האלו?
"יש ניהול ויש מנהיגות. המנהיגות יותר קריטית. כדי להיות ארכיטקט טוב אתה צריך לדעת להשפיע ולהנהיג, לא מכוח המבנה הארגוני. זה לא כמו בצבא שמי שהדרגה שלו גבוהה יותר הוא יותר חכם. צריך מנהיגות טכנולוגית ואנושית, ולא בזכות זה שאני הבוס. אני מאמין שבשביל לבנות קבוצה אני צריך להביא אנשים שהם יותר טובים ממני, רק ככה אפשר לגדול. מיכלאנג'לו אמר שהסכנה הכי גדולה זה לשים מטרות נמוכות ואז לפגוע בהן, כי ככה אתה נחלש. לכן צריך לשים מטרות גבוהות ולא להתרגש אם פספסת אותן. יש גם תפיסה שלמה של מה זה קבלת אחריות על תקלות - איך לומדים מהן, מנתחים ודואגים שזה לא יקרה יותר".
עובדי מלאנוקס הראשונים ב-1999 / צילום: מלאנוקס טכנולוגיות
"צריך להיות קצת פרנואיד"
עשרים שנה חלפו מאז הקמת מלאנוקס, ומבין תשעת המייסדים נותרו בה ארבעה. כגן משמש כאמור כסמנכ"ל הטכנולוגיות, ולדבריו מצפה להמשיך בתפקיד גם לאחר השלמת הרכישה על-ידי אנבידיה. הוא מספר כי קיבל במהלך הדרך הצעות להצטרף לחברות אחרות, אך בפועל לא שקל אף אחת מהן ברצינות.
מלאנוקס תמיד נחשבה לחלוצה טכנולוגית בתחומה. למעשה, היא הייתה חייבת להיות כזאת לאור העובדה שהתחרות שלה לאורך השנים הייתה מול ענקיות טכנולוגיה כמו אינטל, ברודקום וסיסקו.
החברה מפתחת מוצרים לפי שני תקנים. תקן אחד הוא אינפיניבנד (תקן לרשתות מחשבים שמשתמשים בו במחשבים בעלי ביצועים גבוהים וחוות שרתים). זהו שוק קטן יותר שמשמש בעיקר למי שמחפש פתרונות איכותיים במיוחד, כמו מחשבי-על, והוא מזוהה עם מלאנוקס, שהימרה עליו בתחילת הדרך ועד היום שולטת בו. התקן השני הוא האת'רנט, שהשימוש בו רווח יותר, והתחרות בו גדולה יותר.
איך שומרים על רמת חדשנות גבוהה?
"צריך לדבר עם הרבה מאוד אנשים ולהיות קצת פרנואיד כל הזמן, לא לנוח על זרי הדפנה, לא לחשוב שיש לך פתרון טוב. כדי לנצח מרתון צריך להאיץ הכי הרבה שאפשר, ואז להאיץ עוד יותר. כשיש רעיון טוב שמתגלגל לפיתוח, אתה צריך כבר להתחיל לחשוב מה הפיתוח הבא. היום, בלי תוכנה שום פיתוח לא שווה. מחשב בפני עצמו הוא כלום בלי מערכת הפעלה ותוכנות. פעם היו קונים מחשב בנפרד, בלי תוכנות. היום זה לא ככה.
"זה אתגר גדול כי לא מספיק לבנות כרטיסי רשת מהירים יותר, צריך שלמשתמש יהיו גם אמצעים לנצל את היכולות האלו. חלק מהעבודה היא שלנו, חלק עם הלקוחות במשותף, וחלק הלקוחות עושים בעצמם. זה מאפשר לפעמים להעלות את המהירות פי ארבעה, אבל לשפר את הביצועים פי 50".
מה עוד חשוב בהקשר הזה?
"אם יש לי שעה פנויה ביום אני מעדיף להיפגש עם סטארט-אפ ולא עם חברה גדולה. החבר'ה האלה בדרך כלל יותר נועזים ברעיונות. אני אוהב מאוד לעבוד עם חבר'ה צעירים. אנשים מנוסים יודעים מה אפשר לעשות ומה אי אפשר, אבל הצעירים לא יודעים, אז הם לפעמים עושים את מה שאי אפשר. הכי חשוב זה להקשיב לאנשים - במיוחד לכאלו שהם לכאורה לא אוטוריטה בתחום המדובר - ולא להתייחס לרקע של האדם, האם למד ועבד או לא. אנחנו הרבה פעמים קובעים את הדעה מראש לפני ששמענו מה יש להגיד, על סמך כל מיני סטיגמות".
ועם השנים לא נעשה יותר קשה להביא אנשים צעירים כאלו לעבוד בחברה?
"אם בן אדם מגיע אליי, ב-90% מהמקרים אני משכנע אותו להגיע למלאנוקס. פעם זה היה אחרת כי זאת הייתה חברה קטנה. כשתשעה מייסדים אומרים שהם באים לשנות את העולם, צריך להפעיל טכניקות אחרות כדי לשכנע אנשים לבוא איתך. כשאתה בא עם אנבידיה ואתה מראה להם מה אפשר לעשות - זה אחרת. גייסתי בחור מאינטל ואמרתי לו: 'אם אתה רוצה לעשות את לוח הכפל, באינטל זה יותר מהיר, אם אתה רוצה לשנות את העולם - תבוא לפה'".
איך בכלל חושבים על רעיונות חדשים מלכתחילה?
"יש שני סוגים של בעיות ופתרונות: סוג אחד זה שלאנשים יש בעיה, ולך יש פתרון. אבל כדי להצליח באמת צריך לבוא עם רעיון שפותר את הבעיה שהלקוחות עוד לא מודעים לה. זה דבר יותר טריקי כי יותר קל להתאים את המוצר לבעיה. להבין מה הטרנדים בשוק, זה דבר שהוא הרבה יותר קשה, ופה צריך לקחת סיכונים. אחד הסיכונים שאנחנו לקחנו במהלך הדרך היה לשלב בין אינפינבנד לאת'רנט. שמנו את היכולות של האינפינבנד על הרשתות של האת'רנט. זה אִפשר לחברות כמו עליבאבא או מיקרוסופט לבנות מרכזי נתונים (דאטה סנטרס) טובים יותר מאשר המתחרים".
מה יתרום לכם כעת החיבור עם אנבידיה מבחינה טכנולוגית?
"זה חיבור של שני חצאים של הספירה. עיבוד נתונים זה לא רק לכתוב תוכנית, אלא זה האופן שבו מתקיימת זרימת הנתונים - אנבידיה מובילה בכל תחום המחשוב, ולנו יש את הרשת הכי טובה. אנחנו עובדים ביחד כבר 10 שנים. המכונה הראשונה שמזהה דמויות יותר טוב מבני אדם, זאת מכונה שבנויה עם מעבדים של אנבידיה ומוצרים שלנו, ומי שבנה את זה זאת באידו ב-2015.
"אני בטוח שזה ייצור הזדמנויות נוספות מעבר למה שאנחנו מכירים. היום יש מוצר שלנו ומוצר שלהם ומדברים על איך בונים אותם כך שהמערכת תעבוד יותר טוב. זה קורה גם עם חברות נוספות, כמו אינטל. אנחנו כעת לא יכולים עדיין לעבוד בפתיחות כי המיזוג עוד לא הושלם".
אתה מתכוון להישאר בשנים הקרובות?
"כן. המיזוג ייתן לי אתגרים אחרים, היום אנחנו עושים רשתות, מכניסים יכולות מחשוב לתוך הרשת, אבל מפתחים את זה בעצמנו. באנבידיה יש בית חרושת של יכולות מחשוב. יש שם אנשים מדהימים שאנחנו מכירים כבר שנים, הואנג ג'נסון (מייסד ומנכ"ל אנבידיה) בנה חברה לתפארת".
אחרי 20 שנה יש גם משהו קצת עצוב בזה שאתם מוכרים את החברה, לא?
"כן ולא. אני מעדיף להסתכל תמיד על הצד היותר מלא של הכוס. מבחינת טכנולוגיות יש פה הזדמנויות מדהימות, זה יעמיד אותי ואת החברה בפני אתגרים אחרים. היום אנחנו עושים רשתות ומכניסים יכולות עיבוד לתוך הרשת, אבל אנחנו מפתחים את יכולות העיבוד בעצמנו. באנבידיה יש בית חרושת למחשוב אז לשלב את הדברים האלו יכול להיות מאוד מעניין.
"מצד שני, עבדתי גם 16 שנה באינטל, חברה גלובלית גדולה עם נוכחות משמעותית בישראל, אז אני יודע שזה לא אותו דבר כמו להיות חברה עצמאית - לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. זה לא דבר שאני יכול לשנות, אז אין מה לבכות על מה היה יכול להיות. יש הרבה דברים טובים במיזוג עם אנבידיה ואני אשמח למצות את ההזדמנויות. אני מרגיש שאנחנו מאוד רצויים שם, ג'נסן כבר אמר שהוא מתכוון להגדיל את ההשקעה הטכנולוגית בישראל".
מיכאל כגן / אינפוגרפיק: איל יצהר, גלובס
מה עומד מאחורי אחת העסקאות הגדולות בהייטק הישראלי?
בשבוע שעבר קבע ג'נסן הואנג, מייסד ומנכ"ל אנבידיה, מזוזה בבניין החדש של חברת מלאנוקס ביקנעם. בשתי החברות לא מחכים להשלמת העסקה - שבמסגרתה הציעה אנבידיה לפני כחמישה חודשים לרכוש את מלאנוקס תמורת 6.9 מיליארד דולר באחת העסקאות הגדולות בתולדות הייטק הישראלי - שממתינה בינתיים לאישור רשות ההגבלים העסקיים הסינית. אמנם נדיר כי עסקאות כאלו לא מאושרות בסופו של דבר, אך לאור החששות כי מלאנוקס תהיה קורבן של מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, נסחרת כיום מניית מלאנוקס במחיר הנמוך ב-16% מהמחיר בעסקה.
אנבידיה ומלאנוקס משתפות פעולה שנים ארוכות, ובין הואנג לוולדמן, מנכ"ל מלאנוקס ואחד ממייסדיה, שוררים יחסי ידידות והערכה. החברה האמריקאית הוקמה ב-1993, שש שנים לפני מלאנוקס, ובמשך שנים רבות נחשבה לספקית מובילה של כרטיסי עיבוד גרפי לגיימרים ולמעצבים. עם התפתחות הבינה המלאכותית התגלה כי בעצם היכולות של אנבידיה מתאימות גם לטכנולוגיה הזו. לקוחותיה מגיעים כיום מעולמות חוות השרתים, הרכב האוטונומי, גיימינג, קריפטו ועוד.
העסקה בין שתי החברות נחתמה על רקע גידול חד בשימוש בנתונים כתוצאה מהמהפכה הדיגיטלית, חיבור של יותר מכשירים לרשת האינטרנט, פיתוח של יכולות עיבוד ומחשוב מתקדמות יותר, והצורך באחסון של יותר קבצים. מלאנוקס מפתחת ומשווקת ציוד תקשורת להעברת נתונים מהירה, ומתחרה בחברות גדולות כמו אינטל וברודקום. עד כה היא הצליחה לפתח מוצרים מהירים יותר מהמתחרות, שמאפשרים להעביר נתונים בקצב מהיר יותר בעלות נמוכה יותר. עם זאת, העובדה כי מלאנוקס מגיעה ראשונה לשוק מקשה עליה מכיוון שהתשתית של הלקוחות לא תמיד מוכנה, ובנוסף, כחברה קטנה יחסית היא גם צריכה להתמודד עם יכולות שיווק של חברות גדולות יותר.
כתבות
ני"ע
