מי ימלא את מקומה של אם חד-הורית

כאשר הורה יחידני הולך לעולמו בעוד ילדיו קטינים, בית המשפט קובע את זהות האדם שייכנס בנעליו, בהתחשב בשיקולי טובת הילד ותוך מתן עדיפות לקרובי משפחה. להורה היחידני קיימת כיום אפשרות להשפיע על שיקוליו של בית המשפט על-ידי הכנת הוראות מראש, המפרטות את רצונו באשר לזהות האדם שישמש כמחליף עבורו והנחיות הנוגעות לגידול וטיפול בילדים. את ההוראות שייכנסו לתוקף לאחר מותו של ההורה היחידני ניתן להשאיר בצוואה, והוראות שייכנסו לתוקף במקרה שבו ההורה הופך לבלתי מתפקד ניתן להפקיד אצל האפוטרופוס הכללי במסגרת מסמך "הבעת רצון".

עד לפני מספר שנים תהליך זה התנהל באופן כמעט טבעי, וכאשר הורה יחידני נפטר, ילדיו בדרך-כלל עברו לחיות אצל קרוב משפחה, אשר דאג לכל מחסורם ושימש גם כאפוטרופוס עבורם. בשנת 2016 חוקק "חוק אומנת ילדים", אשר הייתה לו מטרה טובה - להסדיר באופן חוקי ומפוקח אחזקת ילדים שאינם גדלים אצל הוריהם אלא במשפחות אומנה, אך לא הותאם למקרים שבהם מי שנכנס לנעלי ההורים הם קרובי משפחתם.

ראשית, חוק האומנה כולל מגבלות שרבים מהסבים והסבתות המגדלים את נכדיהם במקום ההורה שנפטר אינם יכולים לעמוד בהן, לרבות מגבלת גיל מקסימלית של 56 שנה, דרישה להכנסה קבועה והשכלה של עשר שנות לימוד פורמליות לפחות. המשמעות של אי-עמידה בדרישות אלה היא שהסבים או הסבתות ייאלצו לבקש רישיון אומנה חריג בהליך מורכב, ויחולו עליהם מגבלות מסרבלות נוספות.

בעיה נוספת בהתאמת חוק האומנה לקרובי משפחה אומנים היא המגבלה במסגרתה נאסר על האדם שמשמש כאומנה, לשמש גם כאפוטרופוס לרכוש עבור הילד שהוא מגדל. עצם הדרישה למנות את הסבים שמגדלים את נכדיהם כאפוטרופוסים באופן פורמלי, הוא כשלעצמו אקט של הבעת אי-אמון בסבים, שיפעלו ברכוש הנכדים לטובתם, ולכן מוטל עליהם פיקוח הדוק של המדינה באמצעות מנגנון האפוטרופסות. כעת אומרת המדינה למעשה שאפילו פיקוח זה אינו מספק, ובאמצעות חוק האומנה היא דורשת שיהיה צד ג' נוסף שיחזיק ברכוש במקום הסבים, ויהיה נתון אף הוא לפיקוח המדינה.

שני מקרים של אומנת סבים לאור החוק החדש כבר נדונו בפני בית המשפט לענייני משפחה, וניתן לצפות שרבים נוספים עוד יידונו. במקרה הראשון אם יחידנית לשני ילדים חלתה בסרטן והשאירה בידי עורך דין תצהיר וצוואה, בהם ביקשה כי אמה, סבתם של הילדים, תגדל אותם אם תלך לעולמה. לאחר מותה עברו הילדים לבית הסבתא, ואין חולק כי לעמדת הגורמים המקצועיים הם מטופלים היטב. אף על-פי כן, בעקבות התנגדות האפוטרופוס הכללי למינוי הסבתא כאפוטרופוס לרכוש עבור הילדים על בסיס חוק האומנה, בית המשפט נאלץ למנות את דודתם של הילדים לתפקיד זה.

שלושה חודשים מאוחר יותר מקרה טרגי נוסף הגיע לבית המשפט לענייני משפחה. אם יחידנית אימצה ילד והלכה לעולמה כשהוא בן 11 בלבד. אחותה של האם לקחה על עצמה לגדל את היתום ועשתה עבודה נפלאה, אך האפוטרופוס הכללי לא אפשר לה לקבל אחריות גם על כספיו. תוך שהוא דוחה את עמדת המדינה, בית המשפט קבע כי נתון בידיו שיקול-דעת לפעול בניגוד להוראות החוק ולטובת הילד, ומינה את אחות האם כאפוטרופא עבור הילד, בנוסף להיותה משפחת אומנה.

אם לא יתוקן במהרה העוול בחוק, תיאלץ כל משפחה, המגדלת ילד של קרוב משפחה שנפטר, לעבור את אותה מסכת ייסורים יקרה של ניהול תביעות נגד המדינה, כדי להגשים את רצון ההורה המנוח ולשמש כאפוטרופוס עבור היתום אותו היא מגדלת.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il