היועמ"ש החליט סופית: כתב אישום נגד השר חיים כץ

היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, החליט סופית על הגשת כתב אישום נגד שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, ח"כ חיים כץ, בגין עבירות של מרמה והפרת אמונים. זאת, על-פי המלצת פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, ופרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), עו"ד ליאת בן-ארי-שווקי.

בהתאם לפרוצדורה הקבועה בסעיף 4 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, כתב האישום המאושר להגשה לבית המשפט נמסר תחילה ליו"ר הכנסת וכן לשר חיים כץ, על-מנת שהשר כץ יודיע האם הוא מעוניין לבקש שהכנסת תעמיד לו חסינות מפני העמדתו לדין פלילי. כץ צפוי לבקש חסינות כחבר כנסת כדי לבטל את כתב האישום, שכן לטענתו המעשים המיוחסים לו נעשו בתפקידו כחבר כנסת כדי לסייע ציבור כולו.  

עוד הודיע היועץ המשפטי לממשלה לשר חיים כץ כי החליט שלא להעמידו לדין בעניין אחר בו הוא נחקר כחשוד, בפרשה המכונה "פרשת עובדי התעשייה האווירית", וזאת על-פי המלצת פרקליט המדינה ומנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, דן אלדד. מדובר בהפחתת חשדות דרמטיים לשוחד שיוחסו לשר כץ וכעת ירדו מהשולחן.

עם הגשת כתב האישום יחויב השר חיים כץ להתפטר מהממשלה על-פי החוק ופסיקת בג"ץ בעקבות תקדים דרעי, הקובעים כי שר לא יכול להמשיך ולכהן לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. כתב האישום וההתפטרות שבועות לפני הבחירות הם עיתוי רע לליכוד, שיריביו מציגים אותו ואת קואליציית הימין כבית לסורחים עם כץ, כתב החשדות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו והמלצת המשטרה להעמיד לדין את סגן שר הבריאות יעקב ליצמן.

מערכת יחסים קרובה בין כץ לנאשם השני בפרשה

עוד נאשם בפרשה המיוחסת לחיים כץ, גם חברו של השר כץ, איש שוק ההון מרדכי (מוטי) בן-ארי, בעבירות של מרמה והפרת אמונים בצוותא ושימוש במידע פנים. בכתב האישום, החתום על-ידי עורכי הדין חנה קורין ויוני לבני ממחלקת ניירות ערך בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), צוין כי במקביל לכהונתו כחבר כנסת, שימש השר כץ גם כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, ומתוקף תפקידיו אלה היה בעל השפעה על קידום הליכי חקיקה ונושאים שונים בעלי היבטים ציבוריים. במקביל פעל השר כץ רבות בשוק ההון, ותיק ההשקעות שלו גדל במיליוני שקלים בתקופה הרלוונטית. בן-ארי הוא איש שוק הון מנוסה, שהחל משנת 1999 שימש יועץ כלכלי של אקוויטל, חברת החזקות ציבורית דומיננטית במשק הישראלי השולטת בחברות שונות, ובהן איירפורט סיטי, נצבא, ישראמקו ויואל.

תפקידו של בן-ארי כלל מתן ייעוץ פיננסי לקבוצת אקוויטל, ניהול המזומנים ותיק ההשקעות הפיננסיות של חברות הקבוצה, גיוסי הון וכו'. מתוקף תפקידו, עסק בן-ארי במסחר בניירות ערך בחשבונות החברות בקבוצה, והיה "איש פנים" בהן. בצד זה הוא ניהל את תיק ניירות ערך הפרטי שלו, שכלל, בין היתר, החזקות באג"ח.

בכתב האישום נטען כי עם השנים התפתחה בין השר כץ לבן-ארי מערכת יחסים שהפכה לקשר חברי קרוב ביותר, כשבמקביל אחזו השניים באינטרסים כלכליים הדדיים. במסגרת זו השר כץ עמד על הפוטנציאל הרב הגלום במיומנותו הגבוהה של בן-ארי בהפקת רווחים כתוצאה מהמסחר בשוק ההון ועל הפוטנציאל הכלכלי הגלום בכך עבורו.

על-פי האישום הראשון, בשנת 2010, ביוזמתו של בן-ארי, הניח השר כץ על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית מטעמו - תיקון 44 לחוק ניירות ערך - שנועדה להביא לשינוי בסדר הנשייה של חברות המצויות בחדלות פירעון, כך שבעלי אג"ח "רגילים" יקדימו בסדר הנשייה את בעלי השליטה בחברות. הדבר עשוי להביא לכך שבאופן מעשי, בעלי השליטה לא יקבלו בחזרה את כספי חובם. השר כץ ידע שבן-ארי אחז באינטרסים כלכליים מובהקים בנוגע לקידום הצעת החוק, הן מתוקף תפקידו בקבוצת אקוויטל והן באופן אישי, ולמרות זאת החליט לקדם את הצעת החוק שיזם בן-ארי. באותה עת החזיקה קבוצת אקוויטל אג"ח של חברות הנתונות בקשיים בהיקפים גדולים. תיקון 44 עשוי היה להביא יתרון כלכלי משמעותי לאקוויטל, לבן-ארי ולשר כץ, שהחזיק אף הוא באג"ח של חברות בקשיים.

במקביל לקידום תיקון 44, המשיכה להתפתח מערכת היחסים החברית ההדוקה שבין השר כץ לבן-ארי, וזאת, בין היתר, על רקע ההערכה הרבה שרחש השר כץ ליכולותיו וכישוריו של בן-ארי בשוק ההון (אותו כינה "מסי של שוק ההון", "גורו", "גאון" ומי ש"ניחן מאלוהים") ועל רקע רצונו של השר כץ לנצל יכולות אלה לשם הפקת תועלת כלכלית לחשבונו. במסגרת זו איפשר בן-ארי לשר כץ לבוא באופן תדיר למשרדי אקוויטל, לעתים מספר פעמים בשבוע, לצפות בו סוחר בניירות ערך ולהעתיק את הפעילות לחשבונו, תוך שהוא נותן לשר כץ טיפים בנוגע למסחר.

בנוסף לכך, נטען כי השר כץ ובן-ארי תיאמו ביניהם הזרמת עשרות הוראות מסחר בניירות ערך של קנייה ומכירה, וכתוצאה מהתיאום נקשרו עשרות עסקאות, בהיקפים של מיליוני שקלים, לאורך ימים רבים ובמגוון ניירות ערך, באופן שהניב לשר כץ תועלת כלכלית. בניגוד לחובה המוטלת עליהם על-פי כללי הבורסה לניירות ערך, נמנעו השר כץ ובן-ארי מלסמן את העסקאות כמתואמות, וכך יצרו בפני המשקיעים מצג כאילו מדובר בעסקה מקרית ואקראית בין קונה ומוכר אנונימיים.

לטענת המדינה, למרות היחסים ההדוקים ביניהם - החבריים והכלכליים - קידם השר כץ את הצעת החוק שיזם בן-ארי. לאחר אישור הצעת החוק בקריאה טרומית, פעל השר כץ לניתוב הדיון בה לוועדת הרווחה שבראשותו, כדי להבטיח לעצמו שליטה בהליכי קידום הצעת החוק. לאחר שהצעת החוק אכן עברה לוועדה שבראשותו, זירז השר כץ את ההליכים, תוך שהוא הודף במהלך הדיונים חלק ניכר מהערותיהם של גורמי המקצוע.

עוד על-פי כתב האישום, למרות שמערכת היחסים החברית והכלכלית ההדוקה של השר כץ ובן-ארי, והאינטרסים בהם אחזו השניים בקידום תיקון 44, העמידו את השר כץ בניגוד עניינים בין ענייניו הפרטיים לבין תפקידו הציבורי, הוא נמנע מלגלות אינטרסים אלה לוועדת הרווחה בעת הדיונים על תיקון 44.

השר כץ הזמין את בן-ארי להופיע בוועדה כמומחה אובייקטיבי לתחום, תוך שהוא נמנע מלספר לוועדה כי בן-ארי הוא יוזם הצעת החוק, כי יש לשניהם אינטרס כלכלי ברור בקידום הצעת החוק, וכי בין שניהם יש מערכת יחסים הדוקה, חברית וכלכלית. הצעת החוק אושרה בוועדה בתום שלושה דיונים, אשר התפרשו על פני חודש וחצי.

בהמשך, משנחשפה מערכת היחסים החברית ביניהם והוגשה תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת, מסר השר כץ מצגים כוזבים בעניין זה לוועדת האתיקה, שעל בסיסם דחתה קובלנה אתית שהוגשה נגדו, הגם שקבעה כי קיים טעם לפגם בכך שלא יידע את חברי הוועדה על החברות בינו לבין בן-ארי, על הקשר של בן-ארי לקבוצת אקוויטל ועל ההשפעה הפוטנציאלית של הצעת החוק על חברות הקבוצה.

גם לאחר העברת תיקון 44, נטען, הוסיף הקשר החברי והכלכלי בין השר כץ לבן-ארי להתקיים, ובן-ארי המשיך להעניק לשר כץ טובות הנאה כלכליות שונות, כדוגמת המלצה על רכישת ניירות ערך בשעה שהוא מחזיק בידו מידע פנים, והדבר הניב לשר כץ תועלת כלכלית ניכרת.

על-פי האישום השני, לאחר שהשר כץ מונה לתפקיד שר, הייתה עליו חובה להעביר את תיק ניירות הערך שברשותו ל"נאמנות עיוורת", שתיעשה על-ידי חברת נאמנות ציבורית בלתי תלויה, ולהעביר את שטר הנאמנות לגורמים המוסמכים. השר כץ פתח חשבון נאמנות במשרד רואי חשבון שטראוס-לזר, אך בפועל החשבון נוהל על-ידי בן-ארי בניגוד לכללים.

"במעשים המתוארים לעיל, קרי בכך שבעת שכיהן כחבר כנסת במסגרת תפקידו כיושב-ראש ועדה מוועדות הכנסת, נהג השר כץ במרמה והפרת אמונים - בכך שבמסגרת תיקון 44 פעל בניגוד עניינים בין תפקידיו הציבוריים לבין האינטרסים הפרטיים המשמעותיים שלו ושל בן-ארי, עימו קיים באותה עת מערכת יחסים חברית וכלכלית הדוקה שהניבה לו תועלת רבה; בכך שהציג מצג-שווא מרמתי בפני ועדת הרווחה וועדת האתיקה, שהתבטא בכך שבן-ארי הוצג על-ידו כמומחה אובייקטיבי נטול אינטרסים; ובכך שהסתיר את ניגוד העניינים האמור, את טיבם האמיתי של קשריו עם בן-ארי ואת העובדה שבן-ארי הוא שיזם את תיקון 44 מהכנסת, מחברי הכנסת ומהגורמים הרלוונטיים בוועדת הרווחה ובוועדת האתיקה; בכל אלה נהג השר כץ במרמה והפרת אמונים", נכתב באישום.

בן-ארי מואשם בגין פרשה זו בביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים בצוותא עם כץ.

באישום נוסף מואשם בן-ארי בעבירה של שימוש במידע פנים, לאחר שבמסגרת תפקידיו בקבוצת אקוויטל נחשף למידע בדבר משא-ומתן להסכם מיזוג בין איירפורט סיטי לנצבא, להתפתחויות שחלו בו ולשלב המתקדם שבו היה. למרות שהוזהר על-ידי מזכיר איירפורט סיטי כי נאסר עליו לרכוש ניירות ערך של הקבוצה, רכש בן-ארי מניות נצבא ויואל בסך כ-800 אלף שקל, ובהמלצתו רכש גם חיים כץ בחשבונו ובחשבונות ילדיו מניות אלה, בסך של כ-1.6 מיליון שקל. לאחר פרסום הדיווח על אודות המיזוג, מימשו בן-ארי והשר כץ חלק מהמניות שרכשו ברווח ניכר. הפרשה נחקרה על-ידי מחלקת חקירות, מודיעין ובקרת מסחר ברשות ניירות ערך.

עורכות הדין נוית נגב ויאנה פוגל-סלוצניק ממשרד שינמן-נגב-ניב, באות-כוחו של השר חיים כץ, מסרו בתגובה להחלטת היועמ"ש: "אנו מברכות על החלטת היועץ המשפטי לממשלה לגנוז את תיק החקירה נגד השר כץ במה שכונה 'פרשת התעשייה האווירית', עניין קלוש מלכתחילה, שהשר אף לא הוזמן לשימוע לגביו. במה שכונה 'פרשת ניירות הערך', לגביו קיימנו לפני כ- 10 חודשים שימוע מפורט בפני היועץ המשפטי לממשלה, יוחסו לשר כץ בכתב החשדות עבירת שוחד ועבירת קבלת דבר במרמה. לטעמנו לא היה לכך בסיס עובדתי ומשפטי, ואנו מברכות על כך שהיועץ המשפטי לממשלה קיבל בעניינים אלה את עמדתנו שהוצגה בפניו בשימוע. נזכיר כי החקירה החלה בחשד לעבירה של שימוש במידע פנים, וקיבלה תפנית לייחוס עבירת שוחד. כעת, לאחר שהתקבלו טענותינו, מה שנותר הוא הפרת אמונים, שהיא עבירת סל רחבה, אשר הכוונה לייחס אותה לפעולות חבר כנסת בעת מילוי תפקידו בהליכי קידום חקיקה - היא, לטעמנו, שגיאה יסודית.

"כללי האתיקה של הכנסת קובעים כי אין בנסיבות אלה עניין אישי, ולפיכך גם אין ניגוד עניינים או פגם אחר. לא בכדי אין כל תקדים להעמדה לדין של חבר כנסת בטענה כי פעל בניגוד עניינים במסגרת הליכי חקיקה, ובמקרים דומים בעבר לא עלה על הדעת להעמיד חברי כנסת לדין פלילי. ההליכים לקידום החוק היו תקינים, וחיים כץ פעל בעניין זה בהתאם לחובות המוטלות עליו ולנוהג המקובל בכנסת.

"בייחוס עבירה של הפרת אמונים יש ניסיון לקבוע, על גבו של חיים כץ, דרישות ונורמות שאינן קיימות במציאות בהליכי חקיקה במדינה דמוקרטית, ועלולות להטיל מגבלות בלתי סבירות על תפקודה של הכנסת. נזכיר כי ועדת האתיקה של הכנסת שדנה בעניין כבר ב-2011 מצאה אומנם טעם לפגם בהתנהלותו של כץ, אך סברה כי הדברים אינם עולים אף כדי עבירה אתית. בנסיבות אלה ישקול השר חיים כץ לבקש מהכנסת לקבוע כי חלה עליו חסינות מהותית".

עורכי הדין ארז הראל, ירון אלכאוי והילה שמעון ממשרד גורניצקי, באי-כוחו של בן-ארי, מסרו בתגובה להודעת היועמ"ש: "אנו מברכים על כך שבהמשך להליך השימוע הוסרו על-ידי הפרקליטות האישומים המרכזיים בעבירת השוחד ובעבירת קבלת דבר במרמה. לדעתנו, אותה מסקנה צריכה הייתה לחול גם ביחס לאישומים שנותרו. אנו מאמינים כי לאחר שבית המשפט הנכבד ייחשף למלוא יריעת הטיעון, מר בן-ארי יימצא חף מכל אשמה גם בענייניים אלה".

*** חזקת חפות: ההליכים המשפטיים בעניינו של השר חיים כץ עדיין בראשיתם. השר מכחיש את המיוחס לו על-ידי הפרקליטות, ועומדת לזכותו חזקת החפות.