בתום מאבק של 13 שנים, קבע לאחרונה בית המשפט העליון סופית כי עסקת המכירה של המבנה בו שכן בעבר קולנוע עצמאות בבת ים - תתקיים. בכך דחה בית המשפט את טענותיו של אלי עובדיה, שזכה בעבר לכינוי "מלך הקזינו של תל-אביב", אשר התנגד לעסקה.
קולנוע עצמאות, בשדרות העצמאות 64 במרכז בת ים, נבנה בשנת 1963 ושימש גם כאולם תאטרון, במרתף של בניין שכלל מסחר ומגורים. הוא נחשב בזמנו לאולם מפואר בבת ים, אך נסגר בשנות ה-80, ומאז הוא עומד נטוש. הנכס היה שייך לאליהו חנאי, שנקלע לחובות ולפשיטת רגל, ומונה לו נאמן.
בשנת 2006 רכש שמעון נאור את הקולנוע מהנאמן של חנאי תמורת 270 אלף דולר. אלא שהעסקה נתקלה במכשול, כאשר על המבנה הייתה רשומה הערת אזהרה בטאבו לטובת אלי עובדיה, שטען כי הנכס שייך לו מתוקף הלוואה שנתן בעבר לחנאי.
הנאמן התחייב להסיר את הערת האזהרה, כיוון שלטענתו מדובר בהערה שמקורה בעסקה בלתי חוקית שנעשתה בין עובדיה לחנאי בשנת 2002 על רקע חובותיו של חנאי.
עובדיה טען כי הלווה בעבר סכום של 350 אלף דולר לבעל הקולנוע, ומשזה פשט רגל, הרי שהמבנה שייך לו. אולם בית המשפט המחוזי בבאר-שבע קבע לפני שנתיים כי עובדיה לא הצליח להוכיח ששילם "תמורה סבירה" בעבור הנכס, ולכן העסקה בטלה.
עובדיה הגיש לעליון ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אולם כאמור השופטים דחו את טענותיו וקבעו כי הקולנוע יהיה שייך לנאור.
בית המשפט העליון קיבל את גרסתו של נאור, שטען, באמצעות עורכי הדין איתן ארז ויואב בן פורת, כי רכש את הנכס בתום-לב מהנאמן לחובותיו של בעל הקולנוע, ובהסתמך על צו שהוציא ראש ההוצאה לפועל, כי התמורה עבור הקולנוע שולמה במלואה, והעסקה אף דווחה לרשויות המס. לדבריו, הוא אף השקיע בנכס סכום של 2 מיליון שקל נוספים לטובת שיפוץ ופינוי הפולשים שנכנסו במקום. לכן, יש להעניק משקל ל"עיקרון סופיות המכר" ולקבוע כי הנכס שייך לו ולא לעובדיה.
נאור אף טען כי הגרסה לפיה עובדיה העניק הלוואה בסך 350 אלף דולר במזומן לחנאי לא הוכחה מעולם, וגם הסכם כזה לא נמצא. לדבריו, ההסכם שנעשה לכאורה בין עובדיה לבעל הנכס היה על-מנת לסלק חוב הימורים של חנאי, ולכן זו עסקה למראית-עין בלבד, ומדובר בהסכם לא חוקי.
מנגד טען עובדיה כי לא יכולה להיות מחלוקת לגבי סכום ההלוואה שנתן לבעל הנכס בסך 350 אלף דולר, וכי בתמורה למחיקת ההלוואה הועברו אליו הזכויות בנכס. לדבריו, מדובר בתמורה סבירה עבור הנכס, היות ש-4 שנים לאחר מכן שמאי מקרקעין העריך את הנכס ב-260 אלף דולר בלבד.
"במקרה זה", קבע השופט יוסף אלרון, "חלפו למעלה מ-3 שנים בין מועד כריתת ההסכם עם נאור בשנת 2006 לבין מועד ההחלטה על ביטול פסק הדין שהורה על מחיקת הערת האזהרה לטובת עובדיה. במהלך תקופה זו הצדדים לחוזה הניחו כי החוזה תקף, ופעלו בהתאם. ראש ההוצאה לפועל אישר את ההסכם, התמורה שולמה, נאור תפס חזקה בנכס, העסקה דווחה לרשויות המס, ניתן פסק דין שהורה על מחיקת הערת האזהרה לטובת עובדיה, ונאור אף השקיע סכומים נכבדים בנכס. בנסיבות אלה אני סבור כי התנאי לפקיעת החוזה מבוטל".
בכתבה זו הופיעה לזמן קצר תמונה לא נכונה. תמונה זו הוסרה מהארכיון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
