"ת"א יכולה להכיל בכיף עוד 20-30 סניפי am:pm": המנכ"ל החדש של דור אלון רוצה למכור יותר מדלק

זה כחודשיים, מאז נכנס עמית זאב לתפקידו החדש והתובעני כמנכ"ל חברת האנרגיה דור אלון, הוא אוכל רק בשר ושומן במסגרת דיאטה קטוגנית. את הבשר הוא לא משיג בחנויות am:pm שהן חלק מאימפריית הקמעונאות של החברה; גם לא בטיב טעם שבה עבד בעבר. הוא מקבל אותו מהאיטליז a-meat, כשמו, עמית, שאשתו הקימה עבורו כהגשמת חלום.

הדיאטה הזאת הופכת אותו, לדבריו, לערני ולחד יותר. כך קל לו יותר, למשל, להתמודד עם שאלות על מוטי בן משה, בעל השליטה זה שלוש שנים בחברה-האם של דור אלון, אלון הרבוע הכחול, שאותה רכש במסגרת הסדר חוב. כאשר הוא נשאל על הספקנות שבה התקבל כאן בן משה - שנחשף לציבור כחלק מההתמודדות על אי.די.בי ובהמשך כשותפו לשליטה בה של אדוארדו אלשטיין - ועל הרמות הגבה לגבי מקורות עושרו, הוא עונה ללא היסוס: "אחד הדברים הכי כיפיים שיש לי בתפקיד הזה זה לעבוד עם מוטי. נתחיל מזה שאתה צריך להיות בן אדם מאוד מיוחד כדי להגיע למה שהוא הגיע בגיל צעיר כל-כך. יחידי סגולה בעולם מגיעים לכך, וזו אולי אחת הסיבות לכך שאנשים שאלו את עצמם איך הוא הגיע לנקודה הזאת, לאיתנות כזאת, לעסקים כאלה גדולים ומשמעותיים בגיל צעיר מאוד. זה לא מתאים לנורמה הקלאסית, ואז אנשים מחפשים הסברים".

ואיזה אדם אתה מוצא בו?
"אדם חד, חריף, נעים מאוד, שמסוגל לרחף ברמות הכי גבוהות של חשיבה אסטרטגית, ותוך שנייה לצלול למספרים - והוא מחשב בלי מחשבון - עד לרמה של שעת עבודה לעובד במשמרת".

דור אלון שבראשה עומד זאב היא חברה ציבורית שכ-70% ממניותיה מוחזקות על-ידי החברה-האם, אלון רבוע כחול. זו מצידה מוחזקת ב-100% על-ידי מוטי בן משה, ונתוניה חשופים לציבור בשל שתי סדרות אג"ח שהנפיקה.

במהלך הראיון ידגיש זאב שוב ושוב שכבר מזמן לא מדובר רק בחברת תחנות דלק אלא ב"חברת אנרגיה, קמעונאות ונדל"ן". תחת כנפי החברה נכללים "דור אלון גז", שמתדלקת 50% מהמטוסים בנתב"ג; מפעל שמנים; רשת am:pm, 35 סופרים מחוץ לתחנות דלק; רשתות אמגזית וסי קפה וגם 140 אלף מ"ר של נדל"ן, חלקו על קרקעות יקרות, כגון אלוני ים בהרצליה. לכל אלה צריך גם להוסיף תחנת כוח בקרית גת שמפלסת את דרכה להפעלה מזה עשר שנים והניעה בימים אלה את הטורבינה שלה, כשבמקביל, לאחר קנייה החוצה של השותפים, היא עברה לבעלות מלאה של דור אלון. "אותו חלק שהיום מכירים כדור אלון - תחנות דלק וחנויות נוחות - בסופו של תהליך יגיע לרבע מהפעילות של מה שהחברה הזאת תהיה", הוא מבטיח.

אתה מתאר את דור אלון ואלון רבוע כחול כחברות עם ניהול סולידי, אבל לפני כמה חודשים חברת הדירוג מידרוג ציינה - לאחר שהחליטה להותיר את הדירוג של אלון ריבוע כחול בעינו - ש"אסטרטגיית ההשקעות של בן משה מצביעה על תיאבון לא מבוטל לסיכון, ודורשת המשך בחינה".
"יש מונח שנקרא אינטואיציה מבוררת. לוקחים את כל סך הניסיון, יכולת העיבוד של המידע וההבנה של מה ניסיון העבר שלנו עם מקרים דומים, וכל זה מתבטא בהחלטה מהירה שבגלל מהירותה קוראים לזה אינטואיציה, אבל יש אנשים שפשוט עושים את זה נורא-נורא מהר. ומוטי חושב מהר, בהבזק של שנייה, מחשב רווח תפעולי וגולמי ומריץ פרמטרים. אני חושב שכמו שאמרו מה שאמרו עליו בהתחלה, מפני שהיה קשה לעכל איך מישהו צעיר כל-כך הגיע רחוק כל-כך - כך גם לא מבינים את היכולת המהירה שלו לנתח בצורה מדויקת ולראות ארבעה-חמישה צעדים קדימה. זו לא תאוות סיכון אלא הכי רחוק מזה שאפשר. זה חישוב מאוד מדויק ומושכל".

 העסקים של דור אלון

רוצה לתת דוגמה?
"למשל, השלמת קניית השליטה של תחנת הכוח שלנו - היכולת לזהות הזדמנות מסוימת, עם שותפים שרצו לצאת בשלב כל-כך מאוחר של התחלת ההפעלה (לפני חודש הושלמה הרכישה, ודור אלון שילמה לשותפים, קבוצת סיגמא מסד, כ-76 מיליון שקל עבור 45% מהבעלות). זה שם את דור אלון במקום אחר לגמרי, כבעלת שליטה מלאה על תחנת חשמל ראשונה שאמורה לבסס את הפעילות שלה בתחום ייצור אנרגיה".

אז תיאבון לסיכון אתה מכנה העזה עסקית?
"הייתה פה מחשבה מדויקת ומחושבת. מוטי הוא אחד האנשים הכי אנליטיים שראיתי: אם יש לו דעה מוצקה על משהו, אבל הנתונים, הניתוח הכלכלי וטבלת האקסל אומרים אחרת - הוא ישנה את דעתו ב-180 מעלות".

ראית את זה קורה לו?
"על בסיס יומי".

קריסת מגה: "דיברנו עם מנכ"ל אחרי מנכ"ל"

זאב החליף בתפקיד את עודד בלום, מי שעבר 20 שנה בחברה, חמש מתוכן כמנכ"ל. בלום היה זה שקלט את זאב לקבוצה בהליך שהחל בבלבול משעשע. המנכ"ל שנכנס אז לתפקידו החדש חיפש מי שיחליף אותו בתפקידו הקודם, מנכ"ל חברת-הבת "דור אלון מתחמים קמעונאיים", שתחת כנפיה נכללו אז תחנות הדלק, חנויות הנוחות והאלוניות, ובהמשך גם רשת am:pm. זאב הגיע לפגישה תחת הרושם המוטעה שהוא מתראיין לתפקיד צנוע בהרבה, מנכ"ל סופר אלונית.

"בשלב מסוים עודד שאל אותי, 'תגיד, לאיזה תפקיד הבנת שאתה מתמודד?' וכשעניתי לו הוא השיב: 'לא בדיוק, אלונית זה בערך 10% ממה שהתפקיד הזה כולל'". זאב בלע את הרוק, עד אז לא מילא תפקיד בקנה מידה כזה. אחר-כך החליט לנסות, וגם בלום החליט שלמרות חוסר הניסיון שווה לתת לו צ'אנס ולהעלות אותו לשלב הבא. זה כלל ראיונות עם יו"ר החברה הוותיק, ישראל יניב, ועם היו"רים המשותפים של קבוצת אלון, דודי ויסמן מטעם קבוצת ויסמן-בירן, ואיציק באדר מטעם הקיבוצים.

כמעט שנה לאחר שנכנס זאב לתפקיד קרסה הרשת הקמעונאית מגה מבית קבוצת אלון, וגררה למטה את אלון רבוע כחול ואת הקבוצה כולה. עבור זאב זו הפכה לחוויה שנחרתה אצלו עמוק בזיכרון. "היה בקבוצה איחוד סחר, כך שאנחנו קנינו מהספקים יחד עם מגה. היא זו שקנתה, ואנחנו שילמנו לה, והיא שילמה לספקים. היה בזה הרבה היגיון כל עוד הכול היה בסדר. אלא שיום אחד מגה נפלה, ולנו בחנויות (באלונית וב-am:pm) הייתה סחורה שקיבלנו מהספקים, שלא קיבלו עליה את כספם.

"את הכסף שעוד לא שילמנו על המוצרים האלה למגה לא יכולתי להעביר ישירות לספקים - הייתי חייב להעביר אותו לנאמנים של מגה. ועכשיו אני צריך לבקש מתנובה, שטראוס וכל השאר להמשיך למלא לי את המדפים, כאשר הם לא עומדים לקבל כסף על סחורה שכבר נמצאת אצלי.

"התיישבנו פה על הטלפון, עודד (בלום), אני ואנשי הסחר, הרמנו טלפון למנכ"ל אחרי מנכ"ל, בעלים אחרי בעלים, של הספקים הגדולים וביקשנו שיעשו טובה, שיזכרו שלמרות שהם לא יקבלו תשלום ממגה על הסחורה שסיפקו, אנחנו לא קשורים לעניין, כדי שיהיה לנו גם מחר בבוקר חלב בחנויות. ואני גם מבקש מהם: 'חבר'ה, אל תאספו מהחנויות את הסחורה למרות שלא שולם לכם עליה'.

 מוטי בן משה / צילום ארכיון: תמר מצפי

"והם אכן לא עשו את זה, וגם הבינו שעדיף להם להיות ביחסים טובים עם דור אלון, ולא להשבית 230 חנויות. מאותו רגע לקחנו אחריות על הסחורה ושילמנו על כל מה שהגיע בהמשך. לא היה אחד שניתק את הקשר, אבל היו כאלה שניסו לנצל את המצב להעלות מחירים. לאלה אמרנו: 'תודה רבה, נסתדר בלעדיך'. אבל רוב היצרנים והספקים התנהגו בבגרות מאוד גדולה. הבינו את היציבות של דור אלון. וכמובן, לא היינו יכולים לעשות את זה בלי התזרים הפנוי, שבאמצעותו יכולתי לשלם במזומן למי שרצה. לא הרבה חברות קמעונאיות יכולות לעשות את זה. רובן במצב שהן חייבות וחייבים להן, וכשנעצר פתאום הגלגל הן עלולות לפשוט את הרגל".

אז החנויות חזרו לפעול, אבל האווירה לא הייתה משהו. "זה שלב שבו המניה נסחרת בשפל, ואם יש תוכניות פיתוח צריך לעצור אותן. לא הייתה לנו בעיה של יציבות פיננסית, אבל האווירה לא הייתה כיפית, מין תקופת דמדומים, עם המון שמועות, ודור אלון נמצאה על המדף לתקופה מסוימת, ולאחר מכן היו שיחות על נתחים ממנה שיימכרו. היו 18 איש שטענו שהם הולכים לקנות את am:pm. ההנהלה הקודמת רצתה להציל את המצב וגם לא עירבה אותנו בכל השיחות האלה. פשוט המשכנו לעבוד".

בסופו של דבר הועברה הקבוצה למחזיקי האג"ח שלה, כיוון שבעליה החליטו שאינם ממשיכים לתמוך בה, ואלה בתורם מכרו אותה בחלקים, כך שרבוע כחול נמכרה לבן משה ורשת מגה הגיעה ליינות ביתן.

תחנות דלק: "צדק חברתי למחירי הבנזין"

עכשיו זאב כבר לא עוסק בקרבות הישרדות, וגם לא מוגבל לגזרת המתחמים הקמעונאיים. כמנכ"ל דור אלון הוא משוכנע שהוא עומד להפוך אותה תוך שנים ספורות לחברה שונה לחלוטין בעיקר בשל תחנת הכוח שלה בקרית גת. בתחילת נובמבר התחנה אמורה להתחיל להיכנס לפעילות מסחרית ולהפיק 73 מגוואט שיימכרו לחברת החשמל. התחנה נהנית מההטבה של רכישה מובטחת מחברת החשמל, שניתנה בעבר כדי לעודד הקמת תחנות ייצור חשמל פרטיות, שפועלות על גז.

במקור היא נבנתה כתחנת קו-גנרציה עבור מפעל זיקוק הסוכר של סוגת - מצד אחד, ייצור קיטור עבור המפעל, מצד שני, ייצור חשמל. אלא שבסוגת החליטו לפני שנתיים שלא משתלם להם לזקק סוכר בישראל, "ונשארנו עם התחנה ובלי ה'קו'" אומר זאב.

התחנה חתמה הסכם שיווק עם דוראד, ומכרה את כל החשמל שהיא עתידה לייצר בחמש השנים הראשונות. לדברי זאב, כיוון שתחת דור אלון נמצאת גם דור גז, שהיא שחקנית גדולה בתחום הגז, המו"מ שלו עם מאגרי הגז מתחיל "בנקודת פתיחה אחרת לגמרי". בנוסף, מתכננת זרוע האנרגיה של דור אלון (אלון מרכזי אנרגיה) לפתח תחנות דלק קטנות עבור מפעלים, ובאופן כללי להפוך לשחקן משמעותי בתחום ייצור האנרגיה.

ובכל זאת, בהווה מרבית הפעילות של דור אלון היא מה שאנחנו מכירים: מכירת דלק בתחנות וקמעונאות מזון. על אף פעילות הנדל"ן הענפה של דור אלון - באלוני ים, אלוני כפר-סבא ואלוני סגולה - מפתיע זאב ואומר ש"מבין חברות הדלק, אנחנו מחזיקים הכי פחות נדל"ן, מבחינת בעלות על תחנות. הבעלות על התחנות שהחברות מתגאות בה - לפעמים זה יתרון של העבר, לא של היום".

 עמית זאב/ צילום: שלומי יוסף

למה?
"כי היום אני מתנתק בקלות מתחנות מפסידות שהכביש 'ברח להן', כי הן לא שייכות לי. הרבה ממה שנחשב בעבר לחסרונות של דור אלון - מיעוט בעלות על תחנות, הימצאות בפריפריה ופריסה בעיקר מחוץ לערים - הפכו ליתרונות הכי בולטים שלנו. העיר פקוקה, ואף אחד לא מתדלק בעיר, ופתאום הכבישים הגיעו אלינו, אל מחוץ לעיר ואל הפריפריה.

"אנחנו עדיין בעלים של כמה עשרות תחנות, ועבור התחנות האחרות - אם השוק יורד אנחנו מצליחים להוריד להן את השכירויות. לפני חצי שנה, מינהל הדלק צמצם את מרווח השיווק (כלומר את הרווח שגוזרת התחנה) על בנזין 95.5. אז חלק גדול מהשכירויות ממילא מחוברות למרווח השיווק, ולגבי אלה שבשוק החופשי, הייתה התמקחות והורדת דמי שכירות".

זאב מסביר כי "מחיר הבנזין בישראל הוא מפוקח: קובעים לנו באיזה מחיר אנחנו קונים ובאיזה מחיר אנחנו מוכרים, ויש מנגנון ייעול שמוריד בכל פעם במידה מסוימת את המרווח. ופעם בכמה שנים יש הורדה גדולה, הייתה אחת כזאת ב-2011, ועכשיו ב-2018".

לצרכן זה דווקא טוב, לא? המדינה מצמצמת את הרווח שאתם גוזרים והמחיר שהוא משלם פוחת.
"האבסורד הוא שמרווח השיווק עומד היום על 54 אגורות, בזמן שהמדינה מרוויחה על כל ליטר דלק 3.80 שקל (דרך מס הבלו והמע"מ). אם תתכבד המדינה ותגזור מה-3.80 שלה כמה אגורות למען אזרחי ישראל, וזה מה שראוי לעשות, היה אפשר לעזוב בשקט קצת את חברות הדלק".

למה שהיא תעשה את זה?
"כדי לייצר את התחרות שאיננה. ויש דוגמה טובה שזה אפשרי: מחיר הסולר בתחנות איננו מפוקח, וזה שוק מאוד תחרותי. התמחור שלו עבור התחנות דומה מאוד לבנזין, אבל התחרות גואה. אם יש תחנה שנמצאת על נדל"ן יקר במרכז הארץ - הסולר בה יקר יותר. ובפריפריה הוא זול יותר. ואז יש פה אפילו צדק חברתי. בבנזין זה להיפך - שם הפריפריה, שבה השכירות נמוכה יותר, מסבסדת את המרכז כי המחירים לצרכן כמעט זהים בשל הפיקוח".

מה לגבי המעבר העתידי לרכב חשמלי? זה לא איום משמעותי שמרחף מעליכם?
"קודם כול שוק הדלקים לא יקטן, הוא רק יגדל, כי כמות התושבים גדלה, וכי כמות הנסועה ביחס לגודל האוכלוסייה אצלנו היא מהנמוכות ב-OECD. אבל אנחנו נערכים גם לעניין החשמל, בדיוק כפי שכבר עשר שנים אנחנו מתדלקים בגז וזה עסק רווחי מאוד. הקמנו בצוקים, בדרך לאילת, תחנת עמדות להתנעה מהירה (כרגע יש מכוניות מעטות בארץ שמותאמות להתנעה כזאת) ונקים תחנה נוספת בבית השיטה בצפון. אני הולך לרשת את ישראל כך שכל כמה עשרות ק"מ תהיה עמדת טעינה מהירה בתוך תחנות הדלק הקיימות".

כרגע זה עסק רווחי?
"כרגע זה בחינם, ויש לקוחות בודדים בשבוע. אני רק רוצה להגיע למצב שאנשים ירגישו בנוח לקנות רכב חשמלי. אם וכאשר זה יגיע, נהיה מוכנים".

רוב חברות הדלק לא ממש מאמינות שזה יקרה בעתיד הקרוב.
"אנחנו יותר צנועים. אני לא יודע מה יהיה, ולא כמה מהר זה יקרה. אני דואג להיות מוכן".

אז בשורה התחתונה, מבחינה עסקית, משתלם או לא משתלם להחזיק חברת דלק?
"חברת דלק היא עסק טוב, אבל זה נכון שצריך גיוון. לשום חברה אסור להסתמך על שני מוצרים - במקרה הזה בנזין וסולר. דור אלון למשל התחילה, עוד לפני שנים רבות, עם חנויות הנוחות. בשלב מסוים קנתה את am:pm, בשלב אחר נכנסה לקיבוצים ולמושבים והתחילה לקנות סופרמרקטים".

am:pm: "נפתח 5-6 סניפים מדי שנה"

דור נכנסה ל-am:pm ב-2006 כששילמה עבורה 143 מיליון שקל. המהלך שאותו הוביל דודי ויסמן דווקא סיבך אותו. נוצרו חרמות בגלל הפתיחה בשבת ובאופן כללי הרשת דשדשה שנים ארוכות, וקיבעה את התחושה שהמחיר ששולם עבורה היה מופרז.

"הרבה שנים זה היה נראה מחיר גבוה", מאשר זאב, "אבל היום כשמסתכלים על הפעילות של הרשת, אומרים שויסמן עשה עסקה נכונה. זה עסק מצוין שאנחנו ממשיכים לפתח, והייתה לו קפיצה מאוד משמעותית בשנים האחרונות. עשינו שם שינויי עומק והתל-אביבים הגיבו. היום במודעות נדל"ן בתל-אביב מציינים מה מרחק הדירה מה-am:pm הקרוב".

אם זה כזה עסק מוצלח מדוע אתם לא מפרסמים בדוחות בנפרד את הרווח הנקי של הרשת?
"יש לנו מגזר של חנויות עצמאיות. am:pm פלוס 36 חנויות שנמצאות מחוץ לתחנות הדלק, שלגביו אנחנו מפרסמים את הרווח הנקי. ב-am:pm אנחנו מפרסמים את המחזור, הרווח הגולמי והרווח התפעולי. הרווח הנקי לא מתפרסם כי מערכות הסחר אצלנו משולבות".

החנויות שלכם נחשבות ליקרות, אתה לא חושש מרמי לוי שנכנס עכשיו לערים על בסיס קופיקס שקנה, ומכניס מחירים נמוכים יותר?
"בכל החנויות העירוניות, שופרסל אקספרס, טיב טעם בעיר, סופר יודה, המחירים לא זולים כמו בחנות דיסקאונט מחוץ לעיר. גם רמי לוי לא יביא את המחיר של הסניפים שלו, אלא מחירים גבוהים יותר. הוא גם נכנס במקום רשת סופר קופיקס, כך שהוא מחליף נקודה זולה אחת באחרת. אז אני לא רואה שתהיה פה איזו דרמה.

 סניף רשת AM:PM / צילום: תמר מצפי

"אני מאוד מעריך את רמי לוי. הוא הרים בעשר אצבעותיו רשת יפה ומוצלחת שיש לה ז'אנר וקהל ואנחנו יודעים לחיות לצידו. מבחינתנו, זה נכון שיש נקודות זולות יותר מאיתנו, ועדיין אנחנו פועלים 24 שעות, שבעה ימים, ומצליחים".

לכם יש מחשבות לבצע רכישות בתחום הקמעונאות?
"באופן כללי בקמעונאות אנחנו בוחנים את כל השחקנים הרלוונטיים ומחפשים הזדמנות להתפתח גם אורגנית וגם דרך רכישות. בכל מקרה אנחנו מתכוונים לפתוח חמישה-שישה סניפי am:pm חדשים כל שנה. תל-אביב יכולה להכיל בכיף עוד 20-30 סניפים".
התחלתם עכשיו פרויקט שאפתני של am:pm אונליין. המכירות ברשת זה תחום שרוב השחקנים מפסידים בו, ואצלכם מדובר בסל קטן, ואין לכם מערכת שילוח, מרלוגים וכיוצא בזה.

"אנחנו עושים את זה כבר חצי שנה בהיקפים מאוד יפים. השליח שלנו יודע להגיע תוך שעתיים לחוף הים, או לגינת הכלבים. דווקא החיסרון שלנו, סל קטן יחסית ומיגוון מצומצם, הוא יתרון. כי בכל העולם הבעיה היא מה עושים עם המייל האחרון במשלוח, אבל אצלי זה המייל היחיד שיש לי. כל המשלוחים יוצאים עם טוסטוס ומגיעים תוך מקסימום שעתיים, ונוסעים קילומטר ללקוח. במרחק כזה הגלידה לא נמסה, והביצים לא נשברות. גם הבעיה הגדולה שיש לאחרים, אי התאמה של 15%-20% מההזמנה למה שמגיע, לא קיימת אצלי. כי אצלי הליקוט מיידי, ואם חסר משהו, רוב הסיכויים שהוא חסר גם באתר. בעצם אנחנו דומים יותר לדומינוס פיצה מאשר לשופרסל אונליין. אנחנו אפילו שוקלים ברצינות להוריד את דמי המשלוח".

אבל אם אני מזמינה חלב וגבינה, שניהם מוצרים מפוקחים שהרווח עליהם קטן מלכתחילה וזקוקים לקירור, אין מצב שאתה לא מפסיד על המשלוח שלי.
"בתמונה הכללית זה מסתדר. כל טוסטוס לוקח שניים-שלושה משלוחים, וזה מתאזן".

אז הפעילות הזאת רווחית עבורכם?
"לא פרסמנו את זה".

חברה להגשמת חלומות: "חלק ממשבר גיל ה-40"

הוא נולד בנהרייה למשפחה של יקים, שעברה בילדותו לכפר ורדים שהקים סטף ורטהיימר - המשפחה ה-14 שעלתה להר. בכיתה ב' כבר החזיק אקדח מחירים כעובד במכולת של ורדה ויוסי שהייתה בתוך מכולה. את שכר העבודה קיבל בממתקים, ו"את לוח הכפל למדתי על הקופה הרושמת". בכיתה ד', בחג היישוב הראשון של המקום, השתמש במכונת הפופקורן שהובאה מהטיול להולנד ויצר מוצר חדש: פופקורן לפי מטר, שנארז בשרוולי ניילון שאבא שלו הביא מטלרד שבה עבד. הרעיון הפך ללהיט ועד מהרה נאלצו הוא וחברו לדוכן "לשכור" עוד עובדים, ולשלם להם כמובן בפופקורן. "ומצאתי את עצמי בכיתה ד' עם ערימת שטרות, ועם החוויה הזאת שלקחתי רעיון, יישמתי אותו, ומישהו אשכרה היה מוכן לשלם על זה. זה משהו שנחרת אצלי עמוק".

בכיתה ז' היה לו עסק של פירות וירקות, תחת הסלוגן "ירקות עד הבית במחירים של השוק בתרשיחא". פעם בשבוע הוא ושותפו היו עוברים בבתי המשפחות ביישוב, לוקחים הזמנות בטופס, קוטפים על פי ההזמנה בשדות של ינוח, ומביאים לבתים עם אופניים. "הנה לך הבסיס של הסחר המקוון", הוא צוחק. בי"א כבר פתח מועדון לילה-בר במקלט של הכפר, ובמקביל כל השנים היה פעיל בצופים ובחוגי סיור. "אלה היו חיים דואליים. מצד אחד, מאוד אהבתי את עולם החינוך העשיר החברתית, מצד שני, ריגש אותי להגיע למצב שמישהו מוכן לשלם על משהו שיצרתי".

אחרי שירות צבאי וסיבוב בעולם נרשם ללימודי ממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי, ומה שהיו העבודות הסטודנטיאליות שלו באותה תקופה שינו את מסלול הקריירה שלו. הוא ניהל את מסעדת טרסה בהרצליה, הקים את סניף דיזנגוף (שנסגר מאז) של רשת אספרסו בר, ואז עבר להיות סגן מנהל חנות בטיב טעם בנתניה. הוא התקדם במעלה התפקידים ברשת וגם חווה את שינויי הבעלות בה, מהמייסד קובי טרייביטש לידי איש העסקים חגי שלום.

"עבדתי עם יזם מדהים פסיכי ששינה את שוק הקמעונאות במדינת ישראל (טרייביטש) ולאחר מכן עם איש צבא מחושב ומדוד (שלום) וראיתי איך לוקחים רעיון מדהים ולא רווחי בעליל והופכים אותו לעסק יעיל, רזה ורווחי".

משם עבר זאב לעסקי האופנה. בגיל 34 הוא ניהל את פעילות נייקי בישראל, ואחר-כך בהונגריה וצ'כיה, עבור קבוצת גוטקס זארה של ג'ואי שוובל ("היה קליק די מהיר בינינו"). בינתיים רכשה הקבוצה את פעילות גאפ בישראל, וזאב ניהל גם אותה, ובהמשך גם את הפעילות בהונגריה.

"אבל אחרי שלוש שנים של מטוסים, שבוע בישראל שבוע בחו"ל, הרגשתי שמשהו מתערער לי במינונים. כבר לא היה לי כיף, אמנם ישנתי בהילטון אבל זו לא היתה המיטה שבה רציתי לישון. בשלב הזה, אבא שלי (שנפטר מאז) התמודד עם סרטן, ורציתי להיות בארץ לצידו. כשראיתי שזה לא הולך למקום טוב אמרתי לו: 'אבא, בוא תעשה רשימה של מה שלא הספקת לעשות ולראות. והוא אמר, 'הרשימה שלי ריקה, עשיתי וראיתי כל מה שרציתי'. אמרתי לעצמי, ככה אני רוצה למות".

מצד שני, הוא מודה, "הבעיה שלי היא שיש לי הרבה רשימות, עם הרבה רעיונות לעסקים, לעמותות, לחנויות עם שם מטופש. החלטתי כחלק ממשבר גיל ה-40 למסד את הרשימה". הוא הקים "חברה להגשמת חלומות" שאותה מנהלת אשתו. במסגרת הזאת נכתב בעזרת סופרת ספר ההיסטוריה של המשפחה, הובאה קורבט 77 - וגם הוקם האיטליז שהזכרנו בפתח הכתבה, כדי שיהיה לו בשר בדיוק כמו שהוא אוהב, מיושן במידה המדויקת, "כי בארץ זה התפספס".

האטליז, שנושא כאמור שם שמורכב ממשחק מילים על שמו - "זה נשמע נרקיסיסטי", הוא מודה, "אבל אשתי רצתה אותו" - מוכר גם מגוון של 300 סוגי בירה, ובמקביל תורם עוף ובשר לעשרות משפחות בשבוע, דרך עמותה של שפים שמבשלים עבור המטרה הזאת. בחברה להגשמת חלומות מנסים להגשים עוד רעיונות, חלקם כבר לא של זאב אלא של אשתו או של אחרים מהצוות. זאב עצמו מעורב ברמת המימון והחזון, אבל זמן אין לו. "אני 300% בדור אלון", הוא אומר.

10 מיליון שקל נתקעו בכביש 6

דור אלון מילאה תפקיד משנה גם בהתמודדות המתוקשרת של מוטי בן משה על השליטה באפריקה ישראל שאותה איבד לב לבייב. ניסיון הרכישה, שלווה בהשמצות הדדיות של מחזיקי האג"ח ושל בן משה, הסתיים לבסוף בנסיגה של בן משה מהמהלך, בפברואר השנה, והעברת חברת אפריקה נכסים לידיהן של חברות הנדל"ן מגה אור וביג, בשותפות עם הגופים המוסדיים.

אלא שגם לאחר ביטול העסקה מצידו של בן משה הסאגה טרם הסתיימה. בעלי האג"ח של אפריקה מסרבים להחזיר לבן משה את הפיקדון בהיקף של 90 מיליון שקל, שהפקיד למימוש העסקה, בטענה שלא עמד בתנאי ההסדר, וגם - במה שמחבר לסיפור את זאב באופן ישיר - מסרבים להשיב לדור אלון, החברה-הבת כאמור, 10 מיליון שקל שהופקדו בנאמנות במקביל, כחלק מהניסיון של בן משה לרכוש את חלקה של אפריקה ישראל בכביש 6.

מה עם 10 מיליון השקל שלכם? תקועים?
"הם לא תקועים. בהתחלה היה תסריט שמישהו קישר בין ההצעה של דור אלון להצעות אחרות (של הקבוצה), אבל זו הצעה שלא הייתה חלק מההצעה של בן משה, והיא לא התקבלה על-ידי מחזיקי האג"ח. אחר-כך חודשה ההתמודדות על מפעיל כביש 6, והגשנו שוב הצעה, אך מחזיקי האג"ח בחרו הצעה אחרת (של קרן קיסטון). אם ככה, על מה אפשר להחזיק את הפיקדון? אנחנו הצענו ואתם לא רציתם. גם אם היה משהו מהעבר, עדיין הייתה התמודדות נוספת - אז תחזירו את הכסף".

מחזיקי האג"ח רואים את זה אחרת.
"אלה דיונים משפטיים פשוטים יחסית, אנחנו לא מוטרדים מזה. ועבור דור אלון בתזרים שלה זה ברוך השם לא סכום מהותי".

אתה מצטער על כך שהפסדתם במכרז בכביש 6? אתם הרי אלה שמפעילים את מתחמי תדלוק וקמעונאות לאורך הכביש.
"הייתי ממש שמח לממש את ההצעה בתנאים שהצענו. במחיר מסוים זה היה אחלה, במחיר גבוה יותר - פחות. אנחנו לא נעלה הצעה כך שנגיע למצב שזה לא רווחי. יש לי בעלי מניות, בעלי חוב (אג"ח ובנקים), מחזיקי מניות מהציבור, ואנחנו נתנהג באחריות. בדור אלון, וגם בחברה-האם, הניתוח האנליטי והחשיבה לטווח ארוך שולטים, ואנחנו לא מתפתים לגחמות כאלה או אחרות שמאפיינות קבוצות מסוימות או אנשי עסקים מסוימים, שמוכנים לקחת סיכונים פחות מחושבים".