מערכת הבריאות: האם יש אור בקצה המנהרה?

בשנות ילדותי, אחרי קום המדינה, לימדו אותי הוריי שכאשר קורה לאדם משהו רע, הדרך להתמודד עם העצב היא גם לחפש אם בתוך הרע נחבא גם משהו טוב - מה שהיום מכנים להסתכל על החצי המלא של הכוס. כשגדלו ילדיי, הנחלתי גם להם דרך הסתכלות זו. זאת, בין היתר, כדי להקל עם מה שסובב אותם, ואת כולנו, בחיי היומיום. מעניין שלאחרונה קיבלתי חיזוק בלתי צפוי ומשמעותי לתפיסת עולם זו.

במה דברים אמורים? נראה לי כי רובנו נסכים שניתן להתייחס לבחירות הקרובות לכנסת, שיתקיימו בחודש הבא, בספטמבר, כמשהו מיותר (כלומר, זהו המשהו הרע). מצד שני, יש גם משהו טוב שנחבא באותו רע. לדוגמה, הצהרתו של יו"ר ישראל ביתנו, חבר הכנסת אביגדור ליברמן, כי ידרוש לקבל את תיק הבריאות, וכי יעמיד רופא בראש משרד הבריאות.

תיק הבריאות, שהיה בעבר תיק לא מבוקש בלשון המעטה (אולי בבחינת להכניס ראש בריא למיטה חולה), הפך באחרונה להיות תיק נחשק. דווקא ליברמן, שאינו מזוהה כ"שר חברתי" ונראה רחוק משהו מנושא הבריאות (למעט חלקו הניכר בהקמת בית החולים באשדוד), הבין כי מערכת הבריאות חולה אנושות וזקוקה לטיפול נמרץ ולהחייאה שחייבים להיעשות באחריות איש מקצוע.

לכולנו ברור כי חוליי מערכת הבריאות לא ייפתרו בביקורים של השר ופמלייתו בחדרי המיון. המשברים במערכת הבריאות גם לא ייפתרו על-ידי ועדות מומחים שמקימה הנהלת המשרד בכל פעם שפורץ בה משבר חריף ומאיים - ועדות שהן פתרון מוכר וקצר-טווח לדחיית המשבר. 

חוליי המערכת גם לא ייפתרו ב"רפורמות" החדשות לבקרים מבית מדרשו של משרד הבריאות, אשר זוכות להרבה כותרות אך לפחות עשייה. עם כל הכבוד לכל פעילות בריאותית, קל יותר להתמקד בפרויקטים תקשורתיים, כגון הדבקת מדבקות ירוקות ואדומות על מזון בריא יותר או פחות, מאשר ליזום התמודדות יסודית ורצינית עם המצוקות האמיתיות של מערכת הבריאות.

כשם שלא יעלה על הדעת כי רמטכ"ל העומד בראש הצבא לא יהיה קצין שעבר, חווה, לחם והתנסה במשך שנים בכל שלבי המסלול המפרך לראש הפירמידה, שהרי יכולתו להצליח כרמטכ"ל מתבססת גם על הניסיון והידע שנרכשו בשנות שירותו - כך גם מצופה ממי שעומד בראש משרד מקצועי ובעייתי מאוד, שיהיה איש מקצוע מהמעלה הראשונה.

רופא ששהה ימים ולילות בחדרי מיון, במחלקות אשפוז ובמרפאות קופת-חולים במרכז ובפריפריה, יכול להבין כי מצד אחד המשאב החשוב ביותר של מערכת הבריאות הוא כוח-אדם מצוין, ומצד שני, מה הם הצרכים האמיתיים של המערכת.

רוב נקודות התורפה של מערכת הבריאות ידועות לרובנו. האוכלוסייה מזדקנת וזקוקה ליותר טיפולים, הפערים בין מרכז לפריפריה הולכים וגדלים, קיים מחסור במיטות אשפוז ושיקום, ישנו חסר גדול בתקני כוח-אדם ובאחיות; ובעיקר מחסור בלתי נסלח בהפניית משאבים ותקציבים. הדברים כבר נאמרו והוזכרו מאות פעמים על-ידי ועדות, פוליטיקאים, בכל מיני הזדמנויות ("הזקנה במסדרון").

משרד הבריאות הוא משרד מקצועי ביותר, ולכן מינוי רופא לשר הבריאות מעורר תקווה כי הפעם הגישה לפתרון הבעיות הקיימות תהיה שונה. ברור, כי פתרון חוליי מערכת הבריאות לא יבוא רק על-ידי מינוי רופא לשר בריאות, וכי הדרך לפתרון המשברים במערכת היא גם על-ידי מתן תקציב ראוי, שדרוג מעמדה של מערכת הבריאות והצבתה במקום גבוה על סדר היום בממשלה הבאה.

הכותבת היא חברת כנסת לשעבר ויו"רית שדולת הבריאות לשעבר