למנוע מפושע לרשת את הקורבן

בית המשפט העליון לא הסתיר את חלחלתו מהעתירה המבחילה שעמדה בפניו כעת. אב, שמרצה 15 שנות מאסר בגין עבירות מין קשות בבתו מאז היותה בת חמש, מבקש לבטל את פסק הדין הפלילי, שגזר עליו בנוסף למאסר לשלם לבת פיצויים בסך 70,000 שקל. הסיבה לבקשת הפטור מהפיצוי הכספי - "לצערו" הבת התאבדה לפני שהוא שילם לה את הפיצויים, וכעת כבר אין טעם.

תיאורי עבירות המין המפורטים בפסק הדין מזעזעים, בפרט לאור העובדה שבוצעו לא רק על-ידי האב, אלא גם על-ידי שני אחיה של הילדה האומללה. ואם לא די בכך, הרי שהאב המשיך להתעלל בילדה גם במהלך אשפוזה בבית חולים פסיכיאטרי בעקבות ניסיון התאבדות עקב ההתעללויות האיומות שעברה.

האתגר שעמד בפני בית המשפט העליון לא היה השאלה אם יש מקום לפטור את האב מתשלום הפיצויים, שכן התשובה השלילית לכך היא מובנת מאליה. הבעיה היא כיצד למנוע מכספי הפיצויים להגיע ליורשיה של הבת שהתאבדה, בהתחשב בכך שעם יורשים אלה נמנים גם האב עצמו; שני האחים, שהורשעו אף הם בביצוע עבירות מין בילדה; וכן אמה, שהתנכרה לה לאורך כל הדרך ואף הורשעה על כך שידעה על המעשים המיניים שביצעו בה אחיה של הילדה ולא עשתה דבר בנדון.

חוק הירושה כולל סעיף מיוחד על בסיס הכלל "הרצחת וגם ירשת", המונע מרוצח לרשת את קורבנו, אך אין התייחסות לקורבנות של עבירות אחרות, וכעיקרון, במקרה שבו הקורבן הולך לעולמו מבלי שהותיר אחריו צוואה, עיזבונו מתחלק בין קרובי משפחתו על-פי דין. כדי למנוע את העוול שיוצר החוק במקרים כה קיצוניים, בית המשפט העליון התווה שתי דרכים משפטיות יצירתיות.

במקרה כמו זה שלפנינו, במסגרתו כספי הפיצויים נפסקו במסגרת משפט פלילי, בית המשפט קבע כי ניתן לפסוק פיצויים לנפגעי עבירה מכוח חוק העונשין גם ישירות לבני משפחה של המנוח כניזוקים עקיפים, ואין הכרח לחלק את הפיצויים באופן שווה לכל בני המשפחה.

בעניינה של הבת, בית המשפט השתכנע כי קרובי המשפחה היחידים הראויים ליהנות מהפיצויים שנועדו במקור לשיקומה של הבת, אך לא מילאו את יעדם, הם שני אחיה הצעירים של המנוחה ואחותה הקטינה, אשר לא היו שותפים לעבירות שבוצעו בה, אלא שמרו איתה על קשר חם ואף ראו בה דמות אם. לכן בית המשפט עשה שימוש בסמכותו לתקן את פסק הדין שניתן בשנת 2014, כך שתחת שמה של המנוחה כמי שזכאית לפיצוי, יירשמו אחיה שניזוקו ממותה.

עם זאת, פתרון משפטי זה אינו יעיל למקרה שבו הפיצויים היו נפסקים במסגרת הליך אזרחי ולא פלילי, ואז סביר להניח שגם היה מדובר בסכומי פיצויים גבוהים הרבה יותר. לפיכך, בנוסף למתווה של פסיקת פיצויים ישירים לקרובי משפחה במסגרת הליך פלילי, בית המשפט העליון הניח גם תשתית תאורטית לפסיקה, במסגרתה יורחב הכלל של "הרצחת וגם ירשת" גם לגבי "רוצח נפש" ולא רק רוצח גוף.

במילים אחרות, במקרים שבהם על-פי חוק הירושה אדם עומד לרשת את עיזבונו של קורבנו, בנסיבות חריגות כמו ביצוע עבירות מין קשות, בית המשפט רשאי לסטות מההוראות היבשות של חוק הירושה לטובת הצדק.

למען הסדר הטוב, מן הראוי לעגן את סמכותו של בית המשפט לפעול כך בתיקון מפורש בחוק, אשר ירחיב את העיקרון של "הרצחת וגם ירשת" גם למקרים בהם היורש אינו רוצח ישיר של הקורבן, אלא מי שפשע נגדו באופן קיצוני ומחריד אחר.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il