המותג "מיני" נמצא כיום עם הגב אל הקיר. הפרישה הבריטית מהאיחוד האירופי ("ברקזיט") ללא הסכם מאיימת להפוך את מפעלי הייצור של מיני בבריטניה לבור הפסדים עבור החברה האם ב.מ.וו; התוכניות להעביר חלק מהייצור של המותג לסין בשיתוף עם יצרנית מקומית תקועות וספק אם ייתממשו במצב הנוכחי של שוק הרכב הסיני; והביקוש למכוניות קומפקטיות דועך לנוכח מתקפת ה-SUV.
אבל האיום החמור מכל הוא תקנות הפליטה המחמירות, שייכנסו לתוקף באירופה ב-2021 וייאלצו את יצרני הרכב להפחית דרמטית את פליטת ה-CO2 (פחמן דו-חמצני) הממוצעת בצי הדגמים שלהם. את עיקר הפגיעה יספגו המכוניות העירוניות, שבהן קשה לגלגל את העלות הנוספת של פיתוח מנועים "ירוקים".
הפתרון? חשמול גורף. בחודש שעבר השיקה ב.מ.וו דור חדש של מיני חשמלית ובאותו מעמד רמזו בכיריה, כי המותג כולו עשוי להפוך להיות "חשמלי נטו" במהלך השנים הקרובות. בינתיים עושה מיני את מה שהיא מצטיינת בו, מיתוג ושיווק, ובמקרה הנוכחי מדובר בגרסה מוגבלת (500 יחידות לכל העולם) שהושקה לרגל יובל ה-60' לייסוד המותג.
לשייט בשלווה בפקקים העירוניים
חיצונית, המיתוג מתבטא בצביעה ייחודית בצבע ירוק-מרוצים בריטי בשילוב גג שחור מבריק (יש אופציה ללבן), פסי קישוט תואמים על מכסה המנוע, חישוקי 17 אינץ' מיוחדים, גריל וכונס אוויר מושחרים ועוד פי'צרים שיגרמו להיסטוריונים של המותג להזיל דמעה נוסטלגית.
ברחוב הישראלי המהביל של אוגוסט נוסטלגיה היא מותרות, אבל המיני שלנו עדיין הצליחה למשוך לא מעט תשומת לב וטביעות אצבעות דביקות מקרטיבים. ואם כבר הזכרנו את אוגוסט, הגג השחור בגימור מבריק נראה מרהיב, אך מתפקד כמו פאנל סולארי יעיל מאוד. הוא מקרין את החום היישר אל תא הנוסעים.
עיצוב תא הנוסעים של המיני התבגר והתמתן בדור האחרון, אך הוא עדיין שומר על ייחודיות עם הגה קטן נוסח מכונית צעצוע, מחוונים אנלוגיים גדולים, מסגרת עגולה ומחליפת צבעים למערכת המולטימדיה, שמשות צד שטוחות ורבועות ומתגי תפעול אלקטרוניים בנוסח מתגים מכניים "של פעם".
תחושת הפרמיום של המותג מודגשת בגרסה המוגבלת בזכות ריפוד עור איכותי בצבע חום בריטי קלאסי עם פס ירוק תפור בצדדיו, כיסוי עור תפור להגה ועוד שלל קישוטים וגימיקים, כולל "תאורת מדרכה" שמופיעה בעת פתיחת הדלתות ומבשרת כי מדובר במכונית מהסדרה המוגבלת.
האבזור כולל כמעט את כל האופציות האפשריות, כולל גג שמש כפול, מערכת מקיפה של עזרי סיוע נהיגה וחניה בטיחותיים ועוד. עם זאת, הנדסת האנוש עדיין די מבולגנת ודורשת הסתגלות מטירוני מיני. כל העסק בנוי היטב ומרגיש מוצק כמו במכוניות ב.מ.וו גדולות. מטבע הדברים אין חידושים בכל הנוגע למרחב הפנימי, וזוג הנוסעים מאחור עדיין יצטרכו להתפשר באגף מרחב אישי, במיוחד בנסיעות ארוכות, ולהתספק בנפח מטען של 211 ליטר.
כל תרגילי המיתוג וכל ההידור נשכחים עם ההתנעה. מנוע ה-2 ליטר טורבו של ב.מ.וו עם 192 כ"ס, שמן הסתם יהיה אחד הראשונים לעלות על גרדום הקיצוצים בעתיד הלא רחוק, הוא פנינה אמיתית. אמנם חסרה לו קצת "בעיטה" ראשונית והמאסה אליה הוא רתום - כ-1.2 טון - מורגשת, אבל הוא מושך בעוז עד לקו האדום, משמיע צליל גברי וספורטיבי ומשודך היטב לאחת מהתיבות האוטומטיות כפולות המצמדים הטובות בשוק. הוא מאיץ את המכונית מאפס ל-100 ב-6.7 שניות ומושך עד 233 קמ"ש, אבל זה לא מפריע לו לשייט בשלווה בפקקים עירוניים, שהם סביבת המחיה הקלאסית של המותג.
מכונית פרמיום ב-247 אלף שקל
האוצר האמיתי של הקופר S הוא השלדה. ההגה כבד, ישיר ומהיר, ולא מנסה להתחנף לנהגים עירוניים עדינים. הוא מעביר מידע ברזולוציה גבוהה בין האספלט לבין כפות ידיו של הנהג ועל כבישים תובעניים מאפשר שליטה כמעט תת-הכרתית בהיגוי בנוסח "חשבת - פנית". בולמי זעזועים מוקשחים מרסנים את תנודות הגוף תחת כוחות ג'י משתנים, והממדים הקומפקטיים מאפשרים לשחק עם הרכב לרוחב הכביש ולדחוף אותו למגבלות האחיזה בלי לאבד ביטחון. ספיגת הזעוזעים די קשיחה, אבל לא ברמה שפוגמת באיכות החיים בעיר.
247 אלף שקל הם סכום לא קטן למכונית קטנה, אבל הקופר S מעולם לא נועדה ללקוחות שחושבים במונחים של מטר פח לכסף. זו מכונית פרמיום-ספורט שמספקת תענוגות נהיגה קשוחים "אולד סקול" וביצועים רציניים ביחד עם ממדים, שימושיות ומרחב חניה הגיוניים מאוד לנהגים עירוניים. אין כיום עוד מכונית כזו, בשום מחיר, והיום שבו הקופר S תיעלם והמיני תהפוך למותג מחמד חשמלי יהיה עצוב מאוד עבורנו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
