מרגולציה לשגשוג: על המדינה להפסיק להפריע לעסקים הקטנים ופשוט לתת להם לשגשג

אתחיל מהסוף: הקמת עסק עצמאי בישראל הפכה לטרחה בלתי נסבלת. אני יודע מקרוב.

לפני כשני עשורים הקמתי חברה, ובהמשך ניהלתי חברה נוספת. גם אשתי, גילת, הקימה מפעל גלידות קטן בכפר סבא לפני מספר שנים. הקמת המפעל הייתה סיוט, ולא בכדי. נדמה היה כי המדינה, שאמורה לעודד את צמיחת המגזר העסקי, די מתאמצת, לפרקים אפילו יוצאת מגדרה, כדי להכביד על הצלחת המפעל. שובל ארוך של אישורים, הליכים ביורוקרטיים והידפקות אינסופית על דלתות כל רגולטור אפשרי, הפכו כל שלב בתהליך למטרד בלתי נסבל. רישוי עסק, אישור משרד הבריאות, אישור המשרד להגנת הסביבה, אישור כבאות, אישור כשרות, אישור מכון התקנים, ועוד ועוד ועוד. ופסגת האבסורד - חלק מהדרישות סתרו זו את זו.

כך, למדנו שנינו על בשרנו כמה קשה להקים ולנהל עסק בישראל. זה לא צריך להיות כך. בדיוק להפך.

יודע כל יזם מה טומן בחובו תהליך הקמת העסק. אתה, היזם, נוטל סיכון אישי גדול ובמקביל מייצר שפע של מקומות עבודה. בתרחיש אידיאלי, המדינה והרשויות המקומיות צריכות להקל עליך ולסייע לך לצמוח. אלא שהיום מנחיתים עוד ועוד רגולציה מיותרת והעומס הכלכלי הולך וגדל.

בשבועות האחרונים אני מוצא עצמי צולל לעומקן של סוגיות כלכליות משמעותיות המונחות לפתחה של מדינת ישראל. זה לא במקרה.

בשבועות שעברו עליי ב"אזרחות", בין אי מעבר אחוז החסימה לבין ההכרזה על בחירות חוזרות, הזדמן לי לצאת מן הבועה שלעיתים מקיפה סביבת פוליטיקאי. להתנהל כאחד האדם. והבנתי כי יוקר המחיה ועומס הרגולציה הפכו את חייו של האזרח הקטן בישראל לקשים ומתישים. זה מחייב אותנו ליצור שינוי.

לפני מספר שבועות ביקרנו איילת שקד ואנוכי בחדרה, שם קיימנו כנס מיוחד לבעלי עסקים ועצמאים. הגיעו עשרות נשים וגברים, בני ובנות האזור, כולם בעלי עסקים ממגוון רחב של תחומים - החל ממוצרי חשמל ואלקטרוניקה, דרך שירותי הסעדה וכלה בפתרונות אחסון לבית. חלקם בעלי עסקים ותיקים שפעילים במשך כמה עשורים, חלקם יצאו זה עתה לדרך והניצוץ עדיין בעיניהם.

באנו כדי לשמוע. חלק שאלו שאלות, אחרים ביקשו עצות ומכולם ביקשנו להבין דבר אחד פשוט: איך אפשר לעזור? בין כולם חזרה אמירה אחת ברורה - "תפסיקו להפריע לנו. אתם, המדינה, הכנסת, הממשלה, חונקים אותנו. מטרטרים ממקום למקום, דורשים, נכנסים לחיים. תנו לנו לעבוד!".

זהו אינו דבר של מה בכך. דברים אלה מבטאים תסכול אמיתי וצורך ממשי בחייהם של בעל/ת עסק בישראל. כמי שהקים וניהל עסק עצמאי, אני מבין לעומק את חשיבותו של מגזר זה לשגשוגה הכלכלי של ישראל.

אני מאמין כי בעלי העסקים הם היהלום שבכתר כלכלת ישראל. על המדינה לנקוט שורת פעולות כדי להתייחס אליהם ככאלה, ולהפסיק להניח משוכות בדרכם.

הנה רק רשימה חלקית, כחלק מתכנית שלמה שגיבשתי בנושא: החלת דמי אבטלה לעצמאים על מנת להעניק להם רשת ביטחון כלכלית בתקופות קשות, הכרה בהוצאות רכב לעצמאים, הענקת ימי מחלה וגמלת אבל לעצמאים (אשר מופלים כיום לרעה ביחס לשכירים), הפחתת רגולציה מיותרת וצמצום ביורוקרטיה קיימת, הקלה מיידית בתחום רישוי העסקים, הורדת נטל המס הישיר והעקיף, עריכת רפורמה במנגנוני הדיווח וגביית המס - ועוד מהלכים רבים נוספים.

לעסקים חדשים עלינו להושיט יד, לא לשים את הרגל. למשל, הקמת מסלול מיוחד להקמת עסקים חדשים: "רגולציה לייט", הכולל מסלול רישוי מואץ, פטור ממס ורגולציה מינימלית למשך חמש שנים.

אלה אינן תאוריות ורעיונות על הקרח. כבר עשיתי זאת. כשר הכלכלה, הסרתי חסמים וביצעתי צעדים נועזים להכנסת תחרות בתחומים שונים. שברתי את מונופול המלט של חברת נשר, ומחירי המלט אכן בצניחה. תחום הגבינות הצהובות התנהל משך שנים כקרטל של קומץ חברות. זה נגמר. פתחתי את השוק לייבוא מחו"ל (במקרה זה, מפולין) ומחיר גבינה צהובה רגילה ירד בכ-50%.

כשר חינוך, שברתי את קרטל האוניברסיטאות ואפשרתי הקמת אוניברסיטה פרטית ראשונה בישראל - המרכז הבינתחומי בהרצליה. זה לא קל.

צריך נחישות, יכולת איפוק וספיגה מול קיטונות ביקורת שמוטחות בך ע"י בעלי אינטרס וחברות הלובינג שלהם, ובעיקר - תעוזה לקבל החלטה.

לא לספור בעלי כוח וממון אלא רק את צרכי הציבור הרחב. זה שעבורו נכנסתי לפוליטיקה ואת כוחי לפעול בה, על אף האתגרים והוויתורים האישיים, אני שואב ממנו.

אחזור להתחלה - הקמת עסק בישראל הפכה לעול בלתי נסבל. זה המצב כיום. אסור לנו, המנהיגים, ולכם, האזרחים, להתייחס לכך כאל גזירת גורל. צריך, אפשר וחובה לשנות זאת. במובנים רבים, זהו צו השעה של הכלכלה הישראלית.

בין אם אהיה בין אלה שאוחזים בהגה הכלכלי של מדינת ישראל בשנים הקרובות, ובין אם לאו, אלה דברים שחייבים להיעשות. הכל מפורט כאן. עכשיו רק נותר להדק חגורה, להישיר מבט ולצאת לדרך.

הכותב הוא יו"ר משותף במפלגת הימין החדש ושר החינוך והכלכלה לשעבר