לשלב את הצעירים הערבים בהנהגה

הצעירים הם היסוד של כל חברה. עליהם בונים את התקוות והתוכניות. ככל שהם נוכחים יותר בזירות השונות של קבלת ההחלטות, החברה תהיה פתוחה יותר לשינויים קונסטרוקטיביים. וככל שהם נעדרים או מודרים, החברה תהיה סגורה יותר ופגיעה יותר, עד אשר תקרוס. הדבר נכון במיוחד בעידן המודרני, כאשר ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות מביאות לכך שידע וניסיון מתיישנים בקצב גדול וקיים יתרון לפתיחות המחשבתית ולכושר הלמידה המהיר שמאפיינים גיל צעיר. אין פלא ששניים מאנשי העסקים המצליחים ביותר של דורנו, ג'ק מא (קבוצת עליבאבא) וביל גייטס (מייקרוסופט), נוהגים להזכיר תמיד כי אחד מסודות ההצלחה שלהם זה להיעזר בכוח האדם הצעיר בחברותיהם ולדאוג להקשיב לו ולשתפו.

העולם הערבי חווה כיום שינויים מהותיים ועמוקים בכל התחומים, כאשר לצעירים יש תפקיד חשוב בשינויים כאלה. במצרים ובטוניס הביאו תנועות צעירים להפלת השלטון. אך בשנים שחלפו מאז, לא הצליחו שינויים אלה להביא לתוצאות המיוחלות. אחת הסיבות לכך לדעתי היא ההדרה של אותם צעירים מההשתתפות בדרגים הפוליטיים והכלכליים בכדי להנהיג את החברה שלאחר המהפכה. זאת, למרות שהם הוכיחו שהם בעלי כישורים ויכולת המתאימים לעידן הנוכחי שלדורות הקודמים אין. התמונה המשתקפת מהדרג הפוליטי והכלכלי בעולם הערבי היא שהזקנים הם עדיין אלה שמקבלים את ההנהגה כמעט בכל הזירות. תמונה זו משתקפת גם מן הערבים בישראל, וגם לא רחוקה מהערבים הפלסטינים בגדה המערבית ועזה, שם המצב גרוע עוד יותר. מצד אחד, הצעירים בישראל ובגדה המערבית חוו מהפכה מבחינת ההישגים האקדמיים, ויש גידול משמעותי בייצוגם במקצועות כמו רפואה, עריכת דין, ראיית חשבון, הנדסה והייטק ומרצים ומרצות - מקצועות בעלי יכולת הנהגה אדירה. למרות זאת עדיין הם מודרים ולא מקבלים הזדמנות להנהיג את החברה פוליטית וכלכלית.

ישנן, לדעתי, מספר סיבות לכך. חלקן חדשות וחלקן הצטברו עם השנים. הסיבה הראשונה היא השליטה המתמשכת של החמולות על הרשויות המקומיות בחלק ניכר מהיישובים הערביים, שחוסמת השתלבות של צעירים מוכשרים בהנהגה והפקידות המקומית. הסיבה השנייה היא חוסר היעילות והשקיפות במגזר השלישי בחברה הערבית. מרבית הארגונים מזוהים פוליטית עם אחת המפלגות או מחויבות לתורמים בעלי אג'נדה אישית, שלא מתיישרת עם חזון הערבים בישראל. התוצאה שחלק גדול מהעמותות הערביות מונהגות על ידי אותם אנשים מאז ייסודן, מה שגם כן חוסם צעירים מוכשרים שמעוניינים להשתלב. הסיבה השלישית היא היעדר תוכנית אסטרטגית של ועדת המעקב לרתימת הצעירים המוכשרים על ידי ועדות מקצועיות ובכך לתת להם הזדמנות להנהיג ולהיות שותפים לתהליכים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שהיא מנסה להוביל.

הסיבה הרביעית היא התנהלות המפלגות הערביות. האינטרסים והמלחמות של פלגים בתוך כל מפלגה מונעים גם הם מן הצעירים לקבל הזדמנות לייצג את המפלגות בכנסת. בשנים האחרונות אנחנו רואים אולי שינוי מינורי, כאשר חלק מהצעירים הערבים מקודמים לעמדות השפעה, אך לדעתי זה עדיין לא מספיק. לא פלא איפה, שקרוב ל-50% מן החברה הערבית לא משתתפת בבחירות לכנסת, ושהרוב המכריע של אלה שאינם משתתפים, הם הצעירים בקבוצת הגיל 18-28. יש לזכור שהחברה הערבית, יחסית לחברה היהודית, היא חברה צעירה יותר. לכן, לדעתי בלי תוכנית לאומית להשתלבות צעירים בעלי יכולת בכל התחומים, מצב זה ימשיך ועוד יחמיר בעתיד.

הכותב הוא מנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי