האם ממשל טראמפ מאותת על קץ תוכנית המאה לשלום במזה"ת?

האם תוכנית המאה של דונלד טראמפ, שאמורה להשכין שלום בין ישראל לפלסטינים ולהיות אחד מהישגים הגדולים של נשיאותו, גוססת? האם הבית הלבן עוד מוסיף לייחס לה חשיבות? האם היא בכלל תראה אור לאחר הבחירות בישראל, כפי שהבטיחו דוברי הממשל?

ההתפטרות המדהימה של ג'ייסון גרינבלט, ארכיטקט התוכנית, שהשקיע בה המון מרץ והרבה יוקרה, פחות משבועיים לפני המועד הצפוי של פרסומה, מעמידה בספק את מחויבות טראמפ ליוזמה שהייתה אמורה להיות גולת הכותרת של מדיניות החוץ שלו וכנראה גם את מחויבותו של גרינבלט עצמו לתוכנית.

אפילו סיבה לפרישה לא ניתנה. טראמפ הסתפק בציוץ שגרינבלט "יחפש עבודה במגזר הפרטי", והמתפטר הודיע כי הוא "חוזר לניו ג'רזי להיות עם אשתו וששת ילדיו".

מה החיפזון? דווקא עכשיו, אחרי חודשים רבים של דילוגים לירושלים והתכתשויות מקוונות עם מנהיגים פלסטינים, כשקו המטרה כבר נראה לעין, הוא לא היה יכול להמתין עוד כמה ימים או שבועות עד שתשכך סופת הבחירות בישראל? הרי הוא היה עשוי להתייצב אז לפני המצלמות יחד עם ג'ארד קושנר ואולי אף עם הנשיא עצמו כדי לחשוף מסמך, שלפחות לפי התבטאויות הממשל במרוצת השנים היה לו פוטנציאל לחולל תמורה היסטורית כבירה במזרח התיכון, שלא לדבר על פוטנציאל לנובל (לטראמפ). אך גרינבלט מצטייר כמי שנמלט בבהילות. מדוע? האם הוא יודע משהו שהציבור טרם יודע? תעלומה אפופה במסתורין.

אבל מדהימה לא פחות היא הדרך שבה החליט הממשל למלא את החלל שנותר עם עזיבת גרינבלט. וושינגטון מלאה במומחים שהיו מעורבים, בצורה זו או אחרת, במשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים, רפובליקאים או דמוקרטים, שהיו שמחים לחזור לזירה. ולו טראמפ ביקש דם חדש, הוא היה יכול לקושש בכיר בצמרת הסטייט דיפרטמנט, בלי קשר קודם לקלחת המזרח-תיכונית, שהיה יכול לנצל את ניסיונו הדיפלומטי במזרח אירופה או בדרום אסיה או היכן שלא יהיה כדי לצלול לביצה הישראלית-פלסטינית בלי משקע של דעות קדומות וניסיונות מרים.

אך לא. במקום לבחור בדמות עם גרביטאס, באדם בעל מוניטין בינלאומיים או במישהו שמרושת היטב במערכת הדיפלומטית והממשלית - בחר ממשל טראמפ באבי ברקוביץ'. אבי מי? זה בחור בן 30, בוגר הפקולטה למשפטים בהארווארד וחבר טוב של קושנר (הם הכירו כששיחקו יחדיו כדורסל, ב-2011). למעשה, קושנר, בן 38, הוא פטרונו של ברקוביץ', וזה הלך אחריו - לחברות הנדל"ן בבעלות משפחת קושנר, ל"אוברזבר", עיתון ניו יורקי שהיה פעם בבעלותו של קושנר, למטה הבחירות של טראמפ ב-2015 ובהמשך לממשל טראמפ.

ברקוביץ' הצטרף לצוות תוכנית המאה, יחד עם קושנר, גרינבלט וממרחק - דיוויד פרידמן, שגריר ארה"ב בישראל, וזכה אפילו לאזכור אוהד בנאום של רון דרמר, שגריר ישראל בוושינגטון, בנאום בקבלת-פנים למנהיגים יהודיים בבית הלבן באפריל: "ג'ארד, ג'ייסון, אבי ודייוויד, כל הצוות - יש לכם הסיכוי הטוב ביותר לנצל את ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה, מפני שכל אחד שמדבר אתם יודע שהם מדברים בשמו של נשיא ארה"ב".

לברקוביץ', יהודי שומר מצוות, יש רקע דומה, אם לא זהה, לזה של קושנר, גרינבלט ופרידמן. הם גדלו במשפחות אורתודוכסיות באזור העיר ניו יורק, וכולם תומכים במדיניות הממשלה הנוכחית בישראל. ברקוביץ' למד בישיבת "קול תורה" בירושלים במשך שנתיים, והוא דובר עברית שוטפת.

אין חולקים על כך שאבי ברקוביץ' הוא דמות חיובית. בכתבת פרופיל עליו באתר "פוליטיקו", שפורסמה בסוף השבוע, הוא מתואר כאדם שקט ואינטליגנטי, מנגן על פסנתר ואוהב לשחק שחמט. הוא מעורה בפרטי תהליך השלום מתחילתו, ופקידי ממשל אומרים כי במרוצת הזמן נעשתה מעורבותו בדיוני צוות תוכנית השלום משמעותית יותר ויותר.

אולם דיפלומטים מנוסים מתקשים להאמין שברקוביץ' ייכנס לנעליו של גרינבלט. "אבי ברקוביץ' אינו יכול למלא את תפקידו של גרינבלט במצב הנוכחי", אמר לאתר ארון דייוויד מילר, שבמשך שנים היה מעורב במגעים בין ישראל לפלסטינים כנציג ארה"ב. "כפי שאני מבין, אני לא בטוח שמישהו בצוות (של תוכנית המאה), לרבות אבי ברקוביץ', מאמין שליזמה הזו יש סיכוי כלשהו ליצור מסגרת שתאפשר לישראלים ולפלסטינים לנהל משא-ומתן, ובוודאי לא להגיע להסכם".

ובראיון ל"ג'ואיש אינסיידר" אמר מילר כי פרישת גרינבלט ועליית ברקוביץ' הן אולי סימן לכך שאין תוכנית שלום אמיתית. "לא ייתכן שארכיטקט תוכנית השלום ייעדר בתקופה שלאחר פרסומה ברבים. אם המאמץ רציני, זו בדיוק התקופה שבה היישום והדיפלומטיה צריכים להיכנס להילוך גבוה". ייתכן, הוא אומר, שמדובר בניסיון ליצור תוכנית שלום דמה, משהו כמו "כפר פוטמקין" (כפר דמה שנועד לבלבל את האויב).

למעשה, רוב מותחי הביקורת מתארים את ברקוביץ' כמשקל נוצה, חסר גרביטאס - בעיה שנובעת אולי מגילו, חוסר הניסיון שלו ומעמדו הנמוך יחסית בבית הלבן, לפחות בשנתו הראשונה שם.

מרטין אינדיק, שכיהן פעמיים כשגריר ארה"ב בישראל, צייץ: "אם אבי ברקוביץ' אכן יחליף ג'ייסון גרינבלט, זו תהיה ירידה משמעותית בחשיבות התפקיד. הוא עוזרו של קושנר, בחור טוב, אבל אין לו המשקל והניסיון שהיו (לגרינבלט)".

הופ היקס, לשעבר ראש מערך התקשורת בבית הלבן, אמרה ל"ביזנס אינסיידר" ב-2017 כי תפקידו של ברקוביץ' כעוזרו של קושנר נשא בעיקר אופי אדמיניסטרטיבי - לסייע לקושנר במטלות לוגיסטיות יומיומיות, למשל להכין לו קפה או לקבוע לו פגישות.

פקיד לשעבר בבית הלבן אמר ל"פוליטיקו" בסוף השבוע: "ג'ארד נהג להאזין לג'ייסון (גרינבלט). הוא נתן אמון בתובנות של ג'ייסון לגבי מה שקורה בשטח, איך לנהל משא-ומתן, איך להתנהל". לעומת זאת, יחסי העבודה בין קושנר לברקוביץ' התאפיינו בחילופי דברים כאלה: "ג'ארד אומר 'תביא לי קפה', ואבי עונה לו 'מיד'".

ומקור אחר: "כמה אנשים מתקשים להאמין שהבחור הזה הפך מאחד שעוזר לקושנר לקיים את סדר היום שלו לאחד שמתווך בהשגת שלום במזרח התיכון. זו קפיצה גדולה".

ואולי ההתבטאות הפוגענית ביותר הייתה דווקא של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנשאל, במהלך ביקורו הקצר בלונדון בשבוע שעבר, האם הוא נותן אמון בברקוביץ'. "למה לא?", השיב ראש הממשלה.

נחזור לשאלה שהעלינו בתחילת המאמר הזה: מה אם כן גרם לגרינבלט למלט את נפשו מתוכנית המאה? ואיך מסכימים טראמפ וקושנר להחליפו בבחור צעיר, קרוב לוודאי עם פוטנציאל, אך שטרם הבשיל להרים מעמסה כזו?

התשובה המתבקשת היא שגרינבלט החל להפנים מה שכל פוליטיקאי ישראלי, פלסטיני או ערבי יודע זה מכבר: היוזמה אבודה. טראמפ הרג אותה בהחלטתו להעביר את שגרירות ארה"ב מתל-אביב לירושלים כדי למלא את הבטחת הבחירות שלו לנוצרים האוונגלים, אלה שבזכותם הוא יושב בבית הלבן.

התגובה הפלסטינית הייתה פשוטה ויעילה: שוברים את הכלים ולא משחקים. זה היה מטען הצד שפוצץ - או יפוצץ - את יוזמת השלום, וכל מיליארדי הדולרים שהובטחו לפלסטינים במה שכונה ה"סדנה הכלכלית" בבחריין ביוני השנה, לא המיסו ולא ימיסו את סרבנותם. ה"לאו" הפלסטיני המהדהד ידוע מראש. לממשל טראמפ אין שום דרך ללחוץ על מחמוד עבאס. הנשיא סגר לו כבר מזמן את רוב ברזי הסיוע ובזבז בכך את כל אמצעי הלחץ על הרשות הפלסטינית.

גרינבלט אינו רוצה להיות מזוהה עם כישלון מפואר כזה - וגם טראמפ וקושנר לא. הם רוצים לתת ליוזמה הזו לגווע בשקט, גם אם אכן יהיה לה טקס גלילה רשמי בעוד שבועיים או חודשיים. שברקוביץ' יטפל בכל הבלגן הזה. הוא עוד צעיר. ישכחו לו את זה.