להוציא מחוץ לחוק את כלי הפלסטיק החד-פעמיים

בשבוע שעבר הודיע בחגיגיות שאול מרידור, יו"ר אגף התקציבים באוצר, כי כחלק מחבילת הטיפול בגירעון המדינה נשקלת האפשרות להטיל מס מיוחד על כלי הפלסטיק החד-פעמיים. מרידור מחבר את המחאה העולמית ואת הקריאות לפעול נגד החומר המזהם לבין הצורך של המדינה להגדיל את הכנסותיה, וניגש בשמחה למוצרים החד-פעמיים הכל-כך פופולריים במחוזותינו. אבל על כלי הפלסטיק המזהמים אסור להסתכל דרך החור שבגרוש: צריך פשוט להוציאם מהחוק. כך עשו בקנדה, כך בחר האיחוד האירופי, כך החליטה ממשלת הודו וממשלות נוספות.

הישראלים מכורים לכלים החד-פעמיים: מדינת ישראל מדורגת כשנייה בעולם בשימוש בכלים חד-פעמיים לנפש, כשלפי עמותת אדם טבע ודין, בישראל מוציאים האזרחים מדי שנה כ־2 מיליארד שקל על כלים חד-פעמיים, ומשק-בית ממוצע רוכש בשנה כלים חד-פעמיים ב-776 שקל. ישראל שוברת שיאים עולמיים בשימוש בכלי ההשתמש-וזרוק, מוצרי פלסטיק זולים בהם נעשה שימוש לרגעים בודדים, שלאחריו הם נותרים לזהם את הסביבה לשנים רבות.

השתמשתם בכוס פלסטיק חד-פעמית? ברכות, היא הופכת לחלק מהשושלת המשפחתית שלכם, כשהיא תיוותר עוד שנים רבות לאחר שאתם עצמכם כבר תעזבו אותו, תתפרק לשברירי מיקרופלסטיק מזהמים שמתפשטים באוויר, ביבשה ובים ותהפוך למזון בלתי טבעי עבור בעלי חיים, אותם אוכלים בהמשך בני האדם. המצב כה חמור, עד כדי שבשבוע שעבר הודיעו מדענים העוקבים אחרי ריכוזי הפלסטיק בקרקעית הים, כי ניתן יהיה לזהות את עידן בני האדם על פני כדור הארץ באמצעות ריכוזי הפלסטיק ברקורד המאובני. עידן הקרח הטבעי הרחק מאחורינו, ברוכים הבאים לעידן הפלסיק, מעשה ידי אדם.

מה תהיה התועלת של אותו מס-פלסטיק? חבילה המכילה קילו של צלחות חד-פעמיות גדולות נמכרת תמורת 19.90 שקל, כ-30 אגורות ליחידה. המחיר הנמוך לא משקף את מחירו האמיתי של הפלסטיק החד-פעמי - את כמות האשפה לפינוי, את הפגיעה הסביבתית הקשה וגם לא את ההרגל העצלני של שימוש חד-פעמי ולפח, על פני חלופות מקיימות. גם התועלת לקופת המדינה ממיסוי של כלים כה זולים, תהיה מינורית לעומת הטלת מסים ירוקים אפקטיביים אחרים.

היה מוטב אילו מרידור היה שוקל להטיל מס גודש; כבישי ישראל עמוסים באופן בלתי נסבל - מדינת ישראל היא הפקוקה ביותר בין מדינות ה-OECD, התחבורה הציבורית נכשלת בהדבקת פערי גודל האוכלוסייה והצרכים המטרופוליניים, ומכוניות נמכרות בישראל בקצב מסחרר. לפי בנק ישראל, רק כ-13% מכלל הנסיעות היומיות בישראל נערכות בתחבורה ציבורית. כשמתהדרים בעוד ועוד מחלפים ומפקירים את התחבורה הציבורית - מה הפלא שהתושבים מצביעים במכוניות. משרד האוצר מעריך כי הנזק השנתי למשק כתוצאה מהגודש בכבישים הוא 35 מיליארד שקל. אגרת גודש תצמצם את העומסים בכבישים ובערים, תפחית את פקקי התנועה ואת זיהום האוויר הקטלני הנוצר מתחבורה. לפי דוח של הרשות הפדרלית האמריקאית, גם הלחץ הנפשי והאיחורים של העובדים לעבודה עשויים לפחות, והמדינה עצמה תיאלץ לשפר את התחבורה הציבורית והתשתיות שלה.

אגרות הגודש בלונדון, אגב, הכניסו לקופת העיר 230 מיליון פאונד ב-2017. על הדרך, צריך מרידור לשאול את עצמו האם המדינה צריכה להמשיך לדחוף לעובדים רכבים פרטיים - כשהיא מחלקת ברוחב לב הטבות רכב לכל פועל, במקום לספק לעובדים דרכי תעבורה מקיימות וטובות.

מס נוסף שיכול להעשיר את קופת האוצר באופן צודק, הוא מס פחמן, שנועד להקטין את פליטות הפחמן מדלקים פוסיליים. אין לנו ברירה אלא להפחית במהירות את פליטות הפחמן כדי להימנע מקטסטרופה אקלימית: אירועי מזג-אוויר קיצוניים, הצפה של אירועי החוף, פגיעה בענף החקלאות והמזון ועוד. מחירי הדלקים והפחם אינם מגלמים את השפעתם ההרסנית על הסביבה והחיים של כולנו. במאי 2019 הודיעה קנדה על הטלת מס פחמן בכל שטחה, והצטרפה לאנגליה, אירלנד, שווייץ, שוודיה, פינלנד ועוד. לפי האו"ם, מס פחמן הוא הדרך האפקטיבית ביותר לממש את יעדי הסכם פריז, בהם אנחנו לא מצליחים לעמוד. גם קנסות מוגדלים ומרתיעים לתעשיות המזהמות ולמפגעים האקולוגיים שהן יוצרות, הם הכרח.

בתוך כך, גם הגדלת סכום הפיקדון הנמוך להכעיס על בקבוקי משקה וכן החלת פיקדון על כלל הבקבוקים הנמכרים, היא צעד שהיה צריך לקדם ולדאוג שייכנס לתוקף לפני זמן רב. ראוי אף לשאול - כשמפעלים הולכים ומגדילים את כמות הפלסטיק שהם משתמשים בו ומותירים את האזרח להתמודד עם התוצאה, אולי יפה השעה לגלגל בחזרה למפעלים את עלותו האמיתית של הפלסטיק החד-פעמי שנותר בעולמנו כמעט לנצח.

הכנסת הקרובה צפויה לדון בחוקים רבים הקשורים למשבר האקלים ונושאים סביבתיים. הרשו לי להניח כי כמדי כנסת - מרבית החוקים יידחו על הסף, חברי הכנסת שיידרשו לחתום על חוקים של חבריהם יגיבו בפיהוק או בפחד מפני קבוצות אינטרס, והמלחמה על "החיים עצמם" עשויה להיוותר בידי מעטים - "משוגעים לדבר" שמבינים שאין לנו ברירה אלא לשלם מעט בנוחות האישית שלנו, כדי להשאיר אחרינו עולם שראוי לחיות בו.

מותר לקוות שדווקא מהכנסת תיפתח הטובה - וישיבת הממשלה הראשונה תיפתח בהכרזה של ראש הממשלה על מצב חירום אקלימי ושורת צעדים להפחתת הפליטות, ואולי אפילו בצעד סמלי קטן - ויתור על כלי הפלסטיק החד-פעמיים תחילה. בישיבות ובמוסדות הממשלה, בחיים האישיים, בחופי הים. אין לנו עולם אחר.