על מיזם המוניות Bubble והדינמיקה של התפשטות חידושים

סדרת כתבות בעיתונות הכלכלית מן השבועות האחרונים מבקרת בחריפות את "באבל" (Bubble), מיזם התחבורה השיתופי החדש באזור תל אביב. חלק גדול מהביקורת מתמקד בטענה לביקוש דליל, בעיקר על סמך חוויות אישיות של נוסעים או נהגים המתארים "נסיעות פרטיות". החוויה האישית שלי כמשתמשת אקראית בשירות דווקא שונה, אבל כל העדויות האקראיות האלה לא ממש חשובות. אפילו לא הנתון שהובא באחת הכתבות בדבר מספר הנוסעים הממוצע לשעה. באבל הוא ללא ספק חידוש במרקם העירוני התל אביבי, וכדי להבין מה הגיוני לצפות ממנו אפשר ללמוד משהו מהמחקרים בתחום של התפשטות חידושים.

אלפי מחקרים שבדקו את האופן שבו מערכות חברתיות מאמצות חידושים - כולל טכנולוגיות, רעיונות, הרגלים, ומוצרים-מצביעים על כך שמה שחשוב זו הדינמיקה. באופן כללי, לחידושים שהצליחו יש לעיתים קרובות תבנית אופיינית של התפשטות לאורך זמן, שמזכירה קצת צורה של האות "S": בתחילת הדרך מאמצים אותם אנשים בעלי פתיחות גבוהה, כאלה שרואים את התועלת בחידוש הספציפי. בשלב ההתחלתי הזה קצב ההתפשטות הוא יחסית איטי וקבוע. אבל בשלב מסוים, אם יש מספיק משתמשים מרוצים שאימצו את החידוש, נכנסת לתמונה גם ההשפעה החברתית: ככל שאנחנו שומעים יותר על חידוש מסוים במעגלים החברתיים שלנו, בין אם "מפה לאוזן" ממש ובין באמצעות הרשתות החברתיות, גדל הסיכוי שגם אנחנו נחליט להצטרף למעגל המאמצים. וככל שיותר אנשים מצטרפים, המשקל של ההשפעה החברתית גדל, והסיכוי שאנשים נוספים יחליטו להצטרף גדל אף הוא. במילים אחרות, הגידול במספר המשתמשים מגדיל את האטרקטיביות של החידוש בעיני משתמשים פוטנציאלים נוספים. אחרי שהותנע תהליך כזה של פידבק חיובי נצפה לראות עלייה חדה במספר המשתמשים, וההתפשטות של החידוש תמשיך כמעט מאליה, עד שהשוק יגיע לרוויה, והמספר יתייצב.

התהליך הזה, של התחלה איטית והדרגתית, עלייה חדה, ולבסוף התייצבות, מתאר את ההתפשטות של אינספור טכנולוגיות מצליחות שמהוות היום חלק בלתי נפרד מחיינו, כולל, למשל, מזגנים, מקררים, זנים חקלאיים, סוגי תרופות, טלפונים ניידים, ואפילו האינטרנט. מחקרים עדכניים איתרו את הדינמיקה הזאת גם בהתפשטות של יוזמות במרחב העירוני, ויש גם אינדיקציות לכך שמיזמי תחבורה מצליחים כמו UBER התפשטו באותו אופן.

מה כל זה אומר ביחס לבאבל?

בעיקר, שמוקדם להעריך, וודאי מוקדם להספיד. מכיוון שמדובר בשירות שהושק לפני חודשים ספורים קשה וכנראה גם בלתי אפשרי לצפות בשלב הזה את מספר המשתמשים הסופי שעליו יתייצב. הגיוני להניח שגם אם יש לו שוק פוטנציאלי גדול, הוא מצוי עדיין בחלק הראשון והאיטי של תהליך ההתפשטות. אם אכן, כפי שצוטטו מפעילי השירות ב"דה מרקר", המספרים עולים מיום ליום, ייתכן שבאבל נמצא דווקא על המסלול, והשירות מתחיל להתפשט מפה לאוזן. האופציה המובנית באפליקציה שמזמינה לשתף חברים בעצם קיום השירות עשויה לעודד את התהליך. בכל מקרה, הציפיה להצלחה בן-לילה היא לא ריאלית, והביקורת על שימוש דליל בשלב כה מוקדם אינה משכנעת. כפי שכתב אריק איינשטיין בהקשר אחר -צריך לתת לזה עוד זמן. 

הכותבת היא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית וחוקרת מדיניות של חדשנות והתפשטות חידושים