רועי פולקמן מגלה בטור מיוחד ל"גלובס" מה יצביע ולמה. והתשובה מפתיעה

לאורך מערכת הבחירות שמרתי על פרופיל נמוך ובחרתי שלא להתראיין, אני לא אוהב לתת עצות מהמרפסת. לאחרונה פורסם שבשיחות פרטיות אמרתי שהחלטתי להצביע לישראל ביתנו. מאז מגיעות אליי פניות רבות, בין השאר מתומכי כולנו, המתעניינים בהחלטתי, ובחרתי להדגיש נקודה מרכזית שהביאה אותי להאמין שהאופציה השפויה לאזרח הימני, המסורתי והחילוני, היא ממשלת אחדות.

באתי ממפלגה שרבים מאנשיה הם ליכודניקים לשעבר, שמחפשים גאווה לאומית, בטחון ואחריות חברתית. לליכודניק הערכי, הלאומי, והמסורתי, אין דבר יותר גרוע מקואליציה צרה של 61 חברי כנסת, כשלצד הליכוד מפלגות דתיות וסקטוריאליות בלבד. הכנסת ה-20 תחוויר לעומת הקיצוניות של הכנסת ה-22.

בכנסת ה-20 שימשתי כיו"ר סיעת כולנו של משה כחלון, הסיעה השנייה בגודלה בקואליציה אחרי הליכוד. היו לי יחסי עבודה מצוינים עם נציגי כל המפלגות בקואליציה, אך גם ראיתי מקרוב כיצד בתרבות הפוליטית שלנו הרוח נוטה לכיוון הסקטוריאליות והקיצוניות.

כל התיקים החשובים לחיי היומיום של הציבור הישראלי חולקו למפלגות הקטנות, השותפות "הטבעיות" של הליכוד: אוצר, פנים, חינוך, משפטים, בריאות, ולמה? כי במדינת ישראל, מפלגת השלטון ממילא נמדדת רק על טיפול בנושאי חוץ ובטחון, וכשהיא תלויה במפלגות נוספות שביכולתן לאיים על אחדות הקואליציה, כוחה בהכרח קטן, ואין זה משנה אם היא תזכה ב-30 או אפילו ב-40 מנדטים. היא זקוקה לשותפות.

לאורך הקמפיין האחרון של כולנו, הסברנו שוב ושוב שמי שמעצב את מדיניות הממשלה זו לא המפלגה הגדולה, אלא המפלגות הקטנות שלצידה. חזרנו ואמרנו שבלי כולנו חזקה לצד הליכוד, הממשלה תהיה קיצונית וסקטוריאלית. רוצים ימין שפוי - הצביעו כולנו!

וחשוב להדגיש, אין לי דבר נגד חברי הכנסת של הבית היהודי (גם בשמה החדש, "ימינה") או של יהדות התורה. לחברי הכנסת של ש"ס יש לי אפילו הערכה מיוחדת, עד כדי ששקלתי להצביע להם. יחד עם זאת, ראיתי איך שבוע אחרי שבוע הגיעו לוועדת השרים לחקיקה חוקים שמבלי לקרוא מי הגיש אותם יכולתי לנחש מאיזו מפלגה הגיעו: הבית היהודי דואג קודם כל לציונות הדתית, והמפלגות החרדיות לציבור המצביעים שלהן.

כשותף להעברת שלושה תקציבים שנתיים ראיתי מקרוב איך הסקטוריאליות משפיעה על התקציב. מי שביקש להעלות את שכר החיילים או דאג למס הכנסה שלילי הייתה כולנו, ומי שהתמקד בגרעינים תורניים ותקציב למוסדות הדת היו המפלגות הדתיות.

בסופו של יום, מי שדואג לאזרח שאין לו מגזר, לליכודניק מפתח תקווה או ראשון לציון, הן לא המפלגות הסקטוריאליות ולא מפלגת השלטון. בכנסת הקודמת קראו למפלגה הזו כולנו. גם במניעת יוזמות קיצוניות של השותפות הסקטוריאליות, פעם אחר פעם, בין אם ביוזמתנו ובין אם בתאום עם הליכוד ולבקשתם, עמדנו כחומה בצורה.

גם הליכודניקים לא רוצים חוקי מרכולים והדרת נשים בצבא. הדרך היחידה למנוע זאת, היא בהקמת ממשלה לאומית בה המפלגות הסקטוריאליות אמנם שותפות, אבל לא מהוות בשום אופן לשון מאזניים. הגורם היחיד במפה הפוליטית הנוכחית שיכול לעשות זאת הוא ליברמן, שידרוש ממשלה עם קווים לאומיים וממלכתיים, ובעיקר בלי סחטנות ובלי קיצוניות.

חברים, בלי ספינים מיותרים, לא תקום ממשלת שמאל. הבחירות הן לא על ביבי ולא על טיבי, הן על ממשלה שתדאג לכלל אזרחי מדינת ישראל, גם לחרדים, אבל גם לגברת כהן מחדרה. רק ממשלת אחדות יכולה לגרום לזה לקרות. אם לליכוד יהיו 33 או 30 מנדטים זה לא ישנה דבר. כך או כך, הליכוד יהיה גורם מכריע בממשלה הבאה ויעצב את קווי היסוד שלה.

אם הצבעתם כולנו או ליכוד בבחירות האחרונות ואתם רוצים ממשלה שתדאג גם לכם, האופציה היחידה בבחירות 2019 מועד ב' היא לדרוש ממשלת אחדות שפויה, לאומית וממלכתית. והגורם היחיד שיכול לגרום לזה לקרות, הוא ליברמן. 

הכותב הוא יו"ר סיעת כולנו לשעבר