סבב ג' או ממשלת אחדות? 3 תרחישים ליום שאחרי הבחירות

תרחיש בחירות סבב ג': למרות שזה נראה לחלוטין לא סביר, סבב שלישי של בחירות עלול להתרחש. הנזק למדינה כתוצאה מבחירות חוזרות ונשנות הוא אדיר, וחשוב לדרוש מכל הפוליטיקאים שיזכרו גם "לרדת מהעץ" בזמן כדי שנוכל לתת פסק זמן לפוליטיקה ולחזור לנהל מחדש את ענייני המדינה.

העלות הישירה של הבחירות היא כ-700 מיליון שקל, והעלות העקיפה למשק נאמדת בכ-2.5 מיליארד שקל. רק לשם השוואה, מדובר בתקציב הגדול מתקציבם של חלק גדול ממשרדי הממשלה.

אבל זהו רק חלק מהמחיר שאנחנו משלמים בעבור המצב הפוליטי שנקלענו אליו. זה כבר קרוב לשנה שישראל היא מדינה בהקפאה. מי שיפגוש פקידים בכירים במשרדי הממשלה ישמע מילה אחת: מתגלגלים. אין אישור של תוכניות, אין ליווי של תהליכי עומק, אין אימוץ יוזמות לטווח ארוך. משרד הכלכלה לא יכול להתקדם עם רפורמות להורדת יוקר המחיה. משרד הפנים מעכב את התוכניות הגדולות ברשויות המקומיות. וזאת דווקא בשנה שאמורה להיות המשמעותית ביותר בכהונתם הראשונה של ראשי ערים. גם מינויי בכירים מוקפאים: שופטים, מפקח כללי למשטרה. הכל בהשהיה עד להודעה חדשה. לקיפאון הזה, יש גם השלכות כלכליות ולאומיות - אירועים מדיניים בעלי השפעה ישירה על ביטחון ישראל, כמו תוכנית השלום של הנשיא טראמפ, מושהים ואינם מקודמים.

תרחיש ממשלת ימין-חרדים צרה: ממשלה כזאת תוכל לקדם מדיניות הומוגנית בתחום החוץ והביטחון, אבל הדרישות הסקטוריאליות והפוליטיות של השותפות הקואליציוניות צפויות להסתכם בעשרות מיליארדים, דווקא בתקופה שבה יש צורך להתמודד עם גירעון המוערך ביותר מ-50 מיליארד שקל. ממשלה צרה, שבה לכל חבר כנסת יהיה הכוח להפילה, תסבול מסחטנות בלתי פוסקת ולמעשה תגרום לכך שבחירות נוספות יהפכו לעניין של זמן.

ביחס לדמוקרטיה ושלטון החוק, אם תאמץ ממשלה כזאת את היוזמות שכבר עלו על סדר היום במו"מ הקואליציוני באפריל-מאי, אז עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למערכת המשפט ולרשויות אכיפת החוק.

תרחיש ממשלת אחדות: בעבר, זכו ממשלות כאלה לכינוי "ממשלות שיתוק", בעיקר בהיבט המדיני. אבל דווקא כעת, אל מול האיום של מחלוקות פנימיות חסרות תקדים, יתכן שממשלת אחדות תוכל להרגיע את הרוחות ולהוכיח שאנחנו יודעים להתאחד ולבנות הסכמות רחבות בשאלות החוקתיות, כמו גם בתחום הדת והמדינה. אם עד היום ידענו להתאחד אל מול איום ביטחוני חיצוני, הגיע הזמן להוכיח שגם כאשר מדובר באיום שמקורו בתוך הבית, פנימה, אנו מסוגלים להתעלות על עצמנו.

כבר היו מקרים בעבר של ממשלות אחדות: בין חירות ומפא"י היו תהומות אידיאולוגיות. אך זה לא מנע מלוי אשכול להכריז על הקמת ממשלת אחדות ערב מלחמת ששת הימים. דוגמה נוספת היא ממשלת הרוטציה של פרס ושמיר, שהובילה את ישראל להישגים גדולים כמו: הדברת האינפלציה והוצאת צה"ל מלבנון. כך גם ממשלת האחדות שהוקמה בראשית שנות האלפיים, שאפשרה לאריאל שרון לבלום את האינתיפאדה השנייה.

הגיע הזמן שניזכר בתקדימים ההיסטוריים האלו, ונשאל את עצמנו האם אנחנו צריכים אויב חיצוני כדי לאחד כוחות? עלינו לזכור שגם אם סבב הלחימה הבא מול חיזבאללה נדחה, וגם אם צלחנו את הקיץ מבלי שנדרשנו להיכנס לעוד מבצע קרקעי ברצועת עזה, בפתחנו מערכה חשובה לא פחות: על היציבות השלטונית. על הסולידריות החברתית. על הדמוקרטיה.

הכותב הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה