אחרי הבחירות האלה הגיע הזמן להתאחד

היום, יום שלישי (17.9.2019) אנחנו מגיעים לקו הסיום של מערכת הבחירות השנייה, מה שהתקבע כבחירות "מועד ב', של שנת 2019. אמנם, רבים הם חילוקי הדעות בינינו, אך דומני שבנושא אחד יש הסכמה כללית רחבה - שהיא התפילה שבלב, והמשאלה, כי אלו יהיו הבחירות האחרונות לתקופה הקרובה ואף לשנים הבאות.

בימי הבחירות אנחנו נוטים מטבע הדברים, ואף לעיתים בצדק, לחדד את ההבדלים בינינו, ולהצביע על היתרונות שלנו על פני מתחרינו.

כל מפלגה מציגה את תפיסות עולמה ואת הרכב נבחריה, ומבקשת לקבל את תמיכת ציבור הבוחרים. זה גם המצב האידיאלי בחברה דמוקרטית מגוונת.

אך לצער הלב, בשנה האחרונה היינו עדים לריבוי קמפיינים שליליים, שכללו הפחדות, דמוניזציה, ליבוי יצרים של שיסוי קהלים שונים אלו באלו. הייתה זו שנה שלמה של השמצות האחרים, החרמות, עלבונות ודה-לגיטימציה.

נפש האדם, והאזרח שרוצה שלווה ושקט, אינם יכולים להישאר אדישים לרוחות שליליות אלו, וברבים מאיתנו דבק הנגע הלא-נעים הזה.
רצה הגורל, ויום הבחירות חל בחודש אלול, ימים ספורים לפני ראש השנה, ימים שהם גם מעולים לעשיית חשבון נפש.

במסורת ישראל, ראש השנה הוא גם יום בריאת המין האנושי, והיום שבו חטא האדם את חטאו הראשון.
התורה מלמדת, כי הנחש בניסיונו להשפיע על האישה לאכול מן העץ (שנאסר עליהם לאכול ממנו), נימק זאת בטענה "כי יודע א-להים כי ביום אכלתם ממנו, והייתם כא-להים יודעי טוב ורע". האישה שמעה את דברי הנחש, התעלמה מהתמונה הכללית, והתרכזה באשליה שבה שכנעה את עצמה, כי אם היא רק תאכל את התפוח, היא תהיה כל-יכולה.

יתרה מזאת, האישה עשתה אידיאליזציה, כי העץ עצמו הוא ממש "טוב למאכל ותאווה לעיניים ונחמד להשכיל". כלומר, נוסף לזה שהוא טוב, הוא טעים ואפילו ישפיע על יכולותיה האינטליגנטיות. וכך, מיד שכחה את האיסורים, נפלה בפיתוי של הנחש, ואף שיתפה את האדם שאיתה באכילת הפרי האסור.

מיני אז, החטא הזה משמש כאב-טיפוס לחטאי האנושות. האשליה שהנה מעבר לפינה, אני אוכל להפוך עצמי לכל-יכול, והמסלול הוא כדאי, ואפילו יביא את כל הטוב שבעולם לחיינו. כל זאת, תוך התעלמות מהמחירים הכבדים. אבל בהמשך, ההתעוררות מהאשליה מכניסה אותנו לפרופורציות הנכונות.

נראה לי, כי היום שלמחרת הבחירות, הוא זמן מושלם להזכיר לעצמנו כי אף אחד מאיתנו אינו מושלם; וכי תמיד יש צורך להתבונן סביב על התמונה השלמה, ולשאוף לחיות בשלום זה עם זה.

הנה דוגמה אישית - לאחרונה עברה משפחתנו לגור בשכונת קריית מנחם בירושלים. מקום שבו חיים בשלום ובאחווה, חילוניים, דתיים, חרדים, עולים מאתיופיה ומבריה"מ לשעבר, וכן ממדינות צפון אפריקה - אשכנזים, ספרדים ועוד.

אף אחד מהתושבים כאן, אינו עוסק לא בהדתה ולא בהחלנה. החברה כאן כלל לא מפוצלת כפי שנראה משלטי החוצות ומסרטוני הטוויטר.

האשליה כאילו אנחנו רבים כל הזמן אינה מציאותית. המציאות האמיתית כאן בישראל יותר דומה למה שקורה בשכונתנו. ובמקומות שבהם יש עדיין מריבות - אנחנו חייבים לעצמנו איחוי מחדש, גם בנראות הציבורית. עלינו להתעורר מהאשליה שאתה טוב מהאחר. להבין, שכולנו כאן כדי לחיות יחד בשלום, ושאין לאף אחת מהבעיות שבפנינו פתרון של זבנג וגמרנו.

לדעתי, אין במתמודדים אנשים רעים ואנשים טובים - הרי כולם רוצים בטובתה של מדינה זו.
שנה חדשה, כנסת חדשה, ממשלה חדשה. הבה נזכור להתחיל מחדש במאור פנים ובאנרגיות חיוביות. אם כך נעשה, נוכל להתבונן לאחור ולומר שאולי בכל זאת הרווחנו משהו מהתקופה האחרונה שעברנו.
שנה טובה! 

הכותב הוא יו"ר קרן שלום ירושלים וחבר כנסת לשעבר בליכוד