פסגות מיישר קו עם המינויים במגזר הפיננסים: מינה מנכ"ל ללא ניסיון בתחומי ליבה

ביום ראשון השבוע הודיע ברק סורני, מנכ"ל פסגות, לדירקטוריון של בית ההשקעות הגדול בשוק על בקשתו לסיים את תפקידו לאחר שלוש שנות כהונה. המהלך, שעיתויו תוזמן על ידי סורני, תפס את הבעלים של בית ההשקעות - קרן אייפקס, שמנוהלת על ידי זהבית כהן - בתקופה רגישה מאוד. זאת, לאחר שמוקדם יותר השנה דיווחה למשקיעים בקרן ההשקעות הזרה כי "האקזיט נמצא תחת בחינה, עם כמה מסלולים שנבדקים".

במקור אמורה הייתה פסגות להיות עבור כהן "תנובה השנייה" - כלומר, חברה מובילה בתחומה שהיא איתרה, רכשה ומובילה תוך השבחה וחלוקת דיבידנדים לאקזיט הנכסף. ואולם, בעוד שבתנובה ההצלחה של כהן הייתה משמעותית (גם אם הסבה בהמשך אכזבה לרוכשת הסינית, ברייטפוד), הרי שבפסגות הדרך למימוש מוצלח אינה נראית כיום סלולה ובטוחה. על כיסא הנהג של בית ההשקעות מתיישב כעת ראובן קפלן, שאינו איש שוק הון כקודמו בתפקיד.

סורני, שהתחיל את דרכו בשוק ההון ב-1998 כאנליסט בחברת גמולות שנרכשה על ידי פסגות ב-2008, נתן לאייפקס שהות למצוא לו מחליף בטרם עזיבתו בפועל, וכעת ימשיך ויכהן למשך כמה חודשים כיועץ לבית ההשקעות, גם לאחר שהמחליף קפלן ייכנס לתפקידו בימים הקרובים. הנוכחות שלו תהיה הכרחית עבור בית ההשקעות מכמה סיבות - בין השאר, מכיוון שמחליפו קפלן בא לתפקיד עם רזומה ניהולי מעולם הדיור הציבורי וביטוחי הבריאות, אבל ללא עבר וניסיון בתחומי שוק ההון והשירותים הפיננסיים, שמהווים את פעילויות הליבה של בית ההשקעות.

סורני חלק מהדנ"א של פסגות

לפסגות יש את מה שבשוק מכנים "הדנ"א הייחודי של בית ההשקעות", וסורני הוא חלק מהדנ"א הזה. כעת הוא פונה לאתגרים חדשים, ועוזב מקום שהפך ל"לא קל" עבור מנהליו, שמתקשים להשלים קדנציות ארוכות. רק באפריל האחרון עזבה היו"רית הקודמת של פסגות, מיכל עבאדי בויאנג'ו, לאחר שנה וחודשיים בתפקיד, כשבין לבין עזב גם גיל שפירא, שניהל את תעודות הסל שמוזגו לתוך הקרנות.

סורני, נזכיר, החליף את חגי בדש, שכמוהו היה איש שהגיע מתוך פסגות וכיהן בתפקידו כארבע שנים. בדש החליף ב-2012 את רונן טוב, שהיה המינוי הראשון לתפקיד מנכ"ל פסגות מטעם זהבית כהן, שחיפשה אז כיצד להפוך את בית ההשקעות לגורם מוביל גם בשוק החיסכון לטווח ארוך. זה הצליח לה באופן חלקי מאוד.

בכל אופן, סורני משאיר גוף חזק ובעל יכולות, שחווה בשנה האחרונה שיפור בתוצאותיו - למשל, בקרנות הנאמנות, שם הוא הוביל טרנאראונד במגמה לא חיובית שהייתה, ובגמל וההשתלמות ובפנסיה, שם יש מעבר מהעברות שליליות של כספים לגופים מתחרים להעברות חיוביות של כספים לפסגות.

האתגר: השווי המבוקש גבוה מאוד

על סורני וקודמיו בתפקיד רבץ אתגר אדיר: תג המחיר הגבוה מאוד שמבקשת כהן עבור בית ההשקעות, שאשתקד הוערך ב-3.7 מיליארד שקל. לדעת רבים, סכום זה גבוה מכפי שניתן לקבל, ודאי באמצעות מהלך של הנפקה בבורסה.

זהו גם האתגר של המנכ"ל הנכנס, קפלן. על פי הערכות בשוק, למרות רווחיו וגודלו יתקשה פסגות להשיג את השווי המפולפל, אף שמדובר בגוף גדול ומוצלח. על פניו הבעייתיות האובייקטיבית הרבה שיש לכהן, שלא רווה נחת מההשקעה הגדולה השנייה שהובילה בישראל (אחרי תנובה), קשורה במידה רבה מאוד לכך שהגוף נרכש מידי קרן יורק ב-2010 בשווי מפולפל למדי.

מעצם טבעה כקרן השקעות פרטית, שמחפשת אחר החזר תשואה גבוה בפרקי זמן מוגבלים, אייפקס צריכה כבר לבסס לעצמה אסטרטגיית יציאה מההשקעה בפסגות. לפני חודשיים חשפנו ב"גלובס" כי זה בדיוק מה שהקרן כתבה למשקיעים בה בנוגע לפסגות, כשבעבר דווח כי הנפקה בבורסה היא אחת האופציות שנשקלות בהיבט זה.

פסגות הוא עדיין בית ההשקעות הגדול בישראל במונחי נכסים מנהלים, אף שבמונחי הכנסות הוא לא מעל, ואולי הוא כבר מתחת, למיטב דש ואולי גם לאלטשולר שחם. בהקשר זה נציין כי מיטב דש נסחר כיום לפי שווי של 860 מיליון שקל בלבד. כהן אולי שואבת עידוד מהשווי של אלטשולר שחם גמל ופנסיה - הפעילות העיקרית של אלטשולר שחם (אף שממש לא היחידה המשמעותית), שנסחרת בבורסה לפי שווי של כ-1.66 מיליארד שקל.

אלא שפעילות הגמל והפנסיה של אלטשולר שחם מנהלת נכסים בהיקף הגבוה ב-67% מזה של פסגות. למעשה, פעילות החיסכון לטווח ארוך של פסגות דומה בגודלה לזו של מיטב דש. גם אם באייפקס מסתכלים על השווי של אטראו, שמחזיקה במחצית ממניות ילין לפידות הרווחי מאוד, ושגוזרת לבית ההשקעות שווי בסדר גודל של כ-1.5 מיליארד שקל, היא עשויה לגלות שכל אלה מהווים תקרה לשווי של בית השקעות בבורסה המקומית.

המנכ"לים החדשים: מחוץ לבית ולענף

השינוי בפסגות אינו היחיד שקורה בימים אלה בצמרת ענף הפיננסים המקומי, כשגם בבנק הפועלים, בנק לאומי, דיסקונט וקבוצת מגדל מחליפים בימים אלה מנכ"לים.

בפסגות, בפועלים ובמגדל, ובמידה פחותה בהרבה גם בדיסקונט ובלאומי, יש מכנה משותף: בעבר רוב החברות האלה היו יצואניות בולטות של מנהלים, ואילו עכשיו הן מייבאות מנהלים; דב קוטלר בבנק הפועלים, רן עוז במגדל וקפלן בפסגות, מגיעים לחברות החדשות עבורם מבחוץ, בעוד שחנן פרידמן בלאומי ואורי לוין בדיסקונט אמנם מתקדמים מתפקיד בכיר בבנק שאותו ינהלו, אבל זאת לאחר שהם הגיעו לבנקים מבחוץ ומונו לתפקידי הנהלה בכירים.

בלאומי, במגדל ובפסגות יש עוד מכנה משותף: מדובר בשלושת הגופים הכי גדולים בענפים שבהם הם פועלים (ללאומי יש המאזן הגדול בבנקאות, ולמגדל ולפסגות יש היקפי הנכסים המנוהלים הגדולים בענפים שלהם), ושלושת המנכ"לים החדשים לא מחזיקים באמתחתם ניסיון מובהק בפעילויות הליבה הקלאסיות של הגופים שאותם הם ינהלו, בין אם זה אשראי עסקי או קמעונאי בלאומי, ביטוח במגדל או שוק ההון בפסגות.

לפרידמן, לעוז ולקפלן יש יכולות ניהול ויכולות לקחת את הארגונים שלהם קדימה, כשהראשון ביניהם כבר חי לעומק את הגוף שאותו ינהל ומעורב בניווטו כבר כמה שנים. ימים יגידו מי מהם אכן יצליח להוביל את הארגון שלו קדימה, או שמא היה נדרש לזמן לימוד שלא היה לו מספיק ממנו.