משני צידי התקשורת, תפקידה הוא הוגנות לפני הכול

אלונה בר און, יו"רית עיתון "גלובס" ואחת מבעלות השליטה בו, מודאגת מחלקה של העיתונות באחריות למה שהיא מגדירה כפילוג מגזרי. במאמר שפורסם ב"גלובס" ("הפילוג המגזרי לא מגיע רק מקמפיינים פוליטיים", 17.9.19), סברה בר און כי אחריות מערכתית החותרת לאיזון, לריסון ולגיוון, עדיפה על גישה שלפיה דעות קיצוניות וידיעות מוטות מובילות את הקו המערכתי, ומוסיפות על הסתה ופילוג שמתקיימים ממילא בחברה.

בר און כתבה את הדברים על רקע בחינה מערכתית מאוחרת של מה שהגדירה כ"שרבוב לא תקין" של המילה "חרדית" לכותרת של ידיעה שפורסמה בעיתון: "שנתיים מאסר לעורכת הדין החרדית שמעלה בכספי לקוחות". אלא שדוגמה זו אינה משמשת בהכרח כאמצעי מוצלח לקדם את טיעון "האחדות החברתית" שהציגה בר און בהמשך מאמרה, ולמעשה, קבלת טיעון זה כפשוטו עלולה להביא לפגיעה באיכותו של המוצר העיתונאי הראוי.

בר און כותבת, ובצדק: "אנחנו יכולים להקפיד על הכותרות. אנחנו יכולים להקפיד על מגוון הכתבות ועל תמהיל החיובי והשלילי"; ומוסיפה: "אנחנו יכולים להקפיד על זוויות הצילום ועל התמונות שאנחנו בוחרים ללוות בהן את הכתבות. אנחנו יכולים לרסן את הכתבים והעורכים, ואפילו להוציא החוצה כותבים מסיתים. הרי לכותבים כאלה יש כר נרחב לפעילות ברשתות החברתיות, אז למה שלא יישארו שם? ואנחנו יכולים להתאמץ עוד ועוד כדי להכניס כותבים, עורכים, צלמים וגרפיקאים ממגזרים נוספים. אחרת, לעולם לא באמת נצליח לשלב את זווית הראייה שלהם, ובכך נמשיך למסור לכם, הקוראים שלנו, תמונת עולם שאינה רק מסיתה ומפלגת, אלא גם חלקית ומטעה".

בר און לא רק כותבת, היא גם עושה. ב"גלובס" החדש בוצעו בתקופת כהונתה וכהונת העורכת הראשית נעמה סיקולר מספר מהלכים ברוח הצהרה זו, וכך גם לאחרונה.

כעיקרון, גישתה של בר און היא אכן חיובית ומבורכת. וטוב יעשו כל כלי התקשורת אם ינקטו גישה אחראית וקפדנית בכל הנוגע לפרסומיהם ולתכנים שהם מספקים לציבור. עיתונות ותקשורת הן מוצר מורכב ורציני, שהשפעתו על הציבור משמעותית. קשה להפריז בחומרת התוצאות שעלולה להביא איתה עיתונות פגומה, בלתי מקצועית ואף מושחתת לעתים. אלא שמכאן ועד לקבוע כי תפקידה המרכזי של עיתונות הוא מניעת פילוג ואיחוד החברה הישראלית, משתרעת עוד דרך לא קצרה.

לטעמי, הגדרת מטרה כזו עלולה להביא לפעמים לסתירה מהותית עם תכליתה העיקרית של העיתונות: שיקוף תמונת מציאות מהימנה ודיווח מעמיק ומקיף עליה ועל מה שנובע ממנה.

כלי תקשורת נבחנים גם ביכולתם להביא לידיעת הציבור גם את המטריד והמתריס, את השונה, הקיצוני והמופרך. אומנם ראוי לשקף את משקלן האמיתי של דעות ותופעות אלה, אבל אין להעלים אותן בשם אידיאל מאחד. בוויכוח - האם כלי התקשורת צריך לשקף את המציאות או לעצב אותה, אין צורך בבחירה באחד האגפים. שיקוף המציאות והצגה נכונה של עובדות, התרחשויות ואירועים, הם הבסיס לכל דיון וכן המפתח לאג'נדה עיתונאית או לקו מערכתי נבחר, שחייב גם הוא להתאפיין בהוגנות ובהתמודדות עם קיומן של גישות סותרות.

ענייניות והימנעות מיצירת הטיות מובנות, שהן בבחינת מכשול בפני "הקורא המצוי", הן מצווה הנובעת מכללי המקצוע והאתיקה העיתונאית. כשמדובר בתקשורת - הן אינן יוצרות חובה להתעלם ממידע בעל ערך ועניין, אשר דיווח עליו עלול להביא לחוסר שביעות רצון, למרמור או אפילו לזעם של מגזר מסוקר, כזה או אחר. קשה להצדיק בשם הרצון לאחד, מחיקת חלקים מהמציאות - כאלה שצריך וכן נכון להביאם לידיעת הציבור.

הערך העליון שאמור להוביל את העשייה העיתונאית הוא הוגנות, ולאו דווקא איזון והימנעות (או במקרים קשים יותר - הדרה). כי אלה האחרונים (בשם האיזון וההימנעות) יכולים ליצור לא פעם מוצר מעוות, שנזקו עולה על התועלת שבו. וזה עניין שאני משוכנע שגם בר און אינה מעוניינת בו.

הכותב הוא יו"ר "העין השביעית" והיועץ המשפטי של תנועת "הצלחה"