"כשאני רואה בן אדם, אני רואה את הפוטנציאל שלו. עם דירות ובניינים זה אותו דבר": היזם שהתחיל באופטיקה והתגלגל לנדל"ן

בשנים האחרונות הפך איש העסקים הצרפתי-ישראלי לורנט לוי, בעלי רשת האופטיקה "אופטיקל סנטר", המתפרסת על שש מדינות, ליזם נדל"ן. יש לו עשרות דירות במקומות הכי מבוקשים בירושלים וגם לא מעט חללים מסחריים.

לוי לא רק אוסף נדל"ן מניב, אלא יש לו חזון אורבני חברתי ותרבותי ולכן רכש את כל המבנים סביב כיכר חצי נטושה בשכונת נחלת שבעה, שנקראה פעם כיכר בית הדפוס, או כיכר נחמן אסיא, והקים שם את כיכר המוזיקה.

בימים אלה הוא מקדם מתחם גדול בהיקף של עשרות אלפי מ"ר, הכולל מלונאות, מגורים, משרדים ומסחר שכולל את אתר בית הכנסת מוסיוף בשטח שנמצא בין הרחובות יפו, לונץ וסמטת יעבץ במרכז ירושלים. הוא רכש גם 170 דונם בחוף מגדל, ליד הכנרת, שם הוא מתכנן לפתוח מלון חדשני מסוגו: חמישה כוכבים, אבל גם בר השגה.

 מתחם בית כנסת מוסיוף בירושלים כיום / צילום: רפי קוץ

לוי, בן 53, גדל בבית בורגני מסורתי בשכונת Neuilly בפריז. להוריו היה אטליז אך הוא בחר ללמוד אופטיקה ומיד פתח חנות, שהצליחה מאוד. בתוך זמן קצר המותג שלו הפך לרשת מצליחה וכיום יש לו כ-600 חנויות. לישראל עלה לפני כ-15 שנים. הוא נשוי ויש לו שבעה ילדים בגילאי 11-27, והוא מתגורר בשכונת ממילא.

לפגישה איתו, שנערכת במסעדה החלבית "נחמן" בכיכר המוזיקה, שנמצאת בבעלותו כמובן, הוא מגיע יחד עם דבורה בנישתי, המלווה אותו בכל ענייניו ואף עוזרת מדי פעם בזמן הריאיון כשחסרה לו מילה בעברית.

למה בעצם עלית לארץ?

"זו המשמעות של להיות יהודי. היינו 2,000 שנים בחוץ, עכשיו אנחנו חוזרים. לדור שלנו יש כמה אפשרויות: להישאר בחו"ל ולהיות יהודי, או להתבולל, או לחיות בארץ ולבנות מדינה. אני רוצה להיות חלק מהעם שלנו ולא לראות מה קורה רק בטלוויזיה".

המעבר שלך לעיסוק בנדל"ן קרה רק כשעלית לארץ. מה היה הזרז לכך?

"אני רואה פה אנשים ברמה אנושית גבוהה מאוד, דירות במחירים גבוהים, ומצד שני, הרחוב נראה רע. אתה במרכז עיר הבירה של ישראל ורואה הזנחה - מזגנים על חזיתות המבנים, חוטי חשמל, לכלוך בכל מקום. זה מפריע לעיניים ולנשמה".

את ההשקעה שלך בנדל"ן התחלת מרכישה של דירות רבות במרכז העיר ירושלים שאותן שיפצת ואתה משכיר לתיירים באמצעות חברת Jerusalem rent. איך זה קשור לשינוי פני הרחוב?

"כשבאתי לירושלים לא הכרתי כמעט אף אחד. זה היה הכי קל בשבילי לקנות דירה וככה להכיר את השוק. כשאני רואה בן אדם, אני רואה את הפוטנציאל שלו. לאיפה הוא יכול להגיע. עם דירות ובניינים זה אותו דבר".
ב-2011 הוא רכש, לאט לאט, את כל הנכסים שסביב כיכר בית הדפוס: "היו פה 40 בעלי נכסים. אני פגשתי אותם אחד אחד, הצגתי להם את הפרויקט. שילמתי להם קצת יותר משווי השוק וכמעט כולם הסכימו למכור".

מה היה החזון שלך?

"איך לחבר את האנשים. התחלנו עם 12 שבטים, עכשיו יש לנו 12 מפלגות. השאלה היא איך לחבר את כולם. בסופו של דבר, אנחנו יהודים. אם תהיה בעם שלנו אחדות אנחנו יכולים להיות אור לגויים. את מקום בית המקדש מחליף השולחן. אוכל ולימודים הם סוג של אחדות, אבל המוזיקה הכי חשובה, כי היא מדברת אל הנשמה. כדי לחבר אנשים צריך מוזיקה".

לא הכול הולך חלק ללוי. הוא הקים בכיכר בית הדפוס מוזיאון, גלריה, במה שעליה הופעות חיות מדי יום, בר ומסעדה אך חלק מהעבודות נעשו ללא היתר, והוא נתבע לשקם את הכיכר על ידי עיריית ירושלים. כמו כן, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לא נתנה לו אישור להקים את האודיטוריום שהתכוון לבנות מעל אחד המבנים.

לוי מתייחס בביטול לעניינים האלה: "יש פה 2,000 איש בכל יום. חמש מתוך שש המסעדות שיש בכיכר מוגדרות על ידי ה-tripadvisor ברשימת 10 המסעדות הטובות ביותר בירושלים. הרמה מאד גבוהה והמחירים מתונים. העירייה מביאה לפה אורחים".

לוי גאה מאוד בפרויקט החדש שלו ברחוב יפו בירושלים. למעשה, הוא רכש גוש מבנים נמוכים ובו חנויות, דירות, משרדים ובית כנסת ובכוונתו לשמר חלק קטן ואת השאר לבנות מחדש, בסטנדרט גבוה. "כאן יהיו 2,500 מ"ר של מסחר, שלוש חנויות גדולות, בית מלון עם 200 חדרים, בניין משרדים שישלב גם wework, ובניין שבו דירות להשכרה", הוא אומר.

בכיכר המוזיקה רצית לעשות חיבור. מה היעד שלך בפרויקט הזה?

"ירושלים היא עיר בינלאומית. יש לנו כעת ארבעה מיליון תיירים. אני חושב על 100 מיליון תיירים, כמו באיטליה ובצרפת. המיקום של הפרויקט הוא במקום הכי שוקק חיים במרכז העיר. במפגש של רחוב יפו והמדרחוב.

"כל דקה ורבע יורדים 400 איש מהרכבת הקלה. ההחלטות שלי הן עם הלב ועם השכל".

700 חדרי אירוח במושבה מגדל

בית המלון בחוף מגדל הוא הגיחה הראשונה של לוי כיזם מחוץ לירושלים. "צריך למלא את הצפון בתיירים וגם בישראלים. כשאתה מגיע לטבריה אתה מתאכזב, אין שם שום דבר. עברתי את כל הכנרת כדי למצוא מקום שבו אפשר לבנות ברמה. חיפשתי מגרשים בצד הטוב של הכנרת, איפה שאין רוח אחרי הצהריים, ומצאתי במגדל. יהיה שם בית מלון עם וילות אקסקלוסיביות, אמפיתאטרון, ספא ומגרש כדורגל. סה"כ 700 חדרי אירוח בקומפלקס שגודלו 90 אלף מ"ר. זה פרויקט שישנה את כל הצפון. חמישה כוכבים אבל בהחלט זול".
לוי מספר שהפרויקט, שעל תכנונו אחראי האדריכל הוותיק יגאל צמיר, נמצא בשלבי הוצאת היתר ושהבנייה תארך כחמש שנים.

איך בחרתם את האדריכל?

"היו 11 משרדים, מכל העולם, ואני בחרתי את הבן אדם הכי צנוע. אדריכלים רוצים לתכנן כדי להגשים את התשוקות שלהם. כדי לרצות את הלקוח צריך להיות צנוע ולדעת להקשיב. זה קשה".

אתה מעורב בתכנון ובעיצוב?

"אני נכנס לכל הפרטים, כולל איזה סבון לשים".

לוי לא מאמין במקריות: "הקדוש ברוך הוא מביא את הבן אדם שאני צריך בזמן הנכון. רק צריך לדעת לראות. זה המקצוע שלי".

"גשר המיתרים מחבר את העיר עם העולם"

כשאני שואל אותו איך הוא חווה את ההתפתחות של ירושלים הוא מסביר שכל ההתפתחויות האורבניות שקורות כעת מבשרות את תחילת הגאולה: "גשר המיתרים, אני רואה אותו כחיבור של העם היהודי עם 70 אומות העולם. זו הכניסה. רחוב יפו והשוק במחנה יהודה הם היום יום. המתחם שקניתי (מתחם בית הכנסת מוסיוף - ג.נ) הוא צעד ראשון של עלייה ברמה. אנחנו נביא לשם את דקתלון, או פרימארק, חנות רהיטים, אבל לא גוצ'י ופראדה. אחר כך ממשיכים לכיוון ממילא, שזה עוד יותר יוקרה, ואז נכנסים לעיר העתיקה, עד בית המקדש השלישי. לאט לאט עולים".

הבית השלישי הוא הפרויקט הגדול והסודי שלך?

"הייתי ברומא לאחרונה והתעכבתי במשך 10 דקות מול שער הניצחון של טיטוס. להיות ציוני זה לבנות את בית המקדש מחדש".

אבל בהר הבית יושבים היום ערבים. איך זה יקרה?

"היו ערבים גם ביפו, עכשיו כל היהודים קונים ביפו. 2,000 שנים לא היינו פה, אבל אנחנו בעלי הבית. היינו בחופש וחזרנו. זה לא יקרה במלחמה, רק בשלום. יש לנו אלוהים אחד. צריך מקום אחד שבו כולם יוכלו להתפלל ביחד".

אתה מתכוון להתחיל לבנות גם למגורים?

"לא, אני רק מתעסק בדירות להשכרה. אבל מה שיש לי בראש זה איך הצעירים יוכלו לקנות דירות. יש בארץ ממוצע של 3.6 ילדים למשפחה. איך הם יוכלו לקנות דירה? בפריז, בלונדון, בטוקיו, אנשים צעירים לא גרים במרכז העיר. הם גרים מסביב. או שתהיה בעיה מאוד גדולה בירושלים ובתל אביב, או שנתחיל לבנות ביהודה ובשומרון. שם זה גם העבר שלנו וגם העתיד".

"עיריית ירושלים מכשירה את הפרת החוק"

כיכר המוזיקה היא לכאורה יוזמה חיובית, שנועדה להפיח חיים במתחם קטן ומוזנח בליבה של העיר. אולם מסתבר שהפרויקט של לורנט לוי מעורר גם הרבה תרעומת.

ב-2013 ביצע לוי עבודות בכיכר, שמוגדרת כ"שטח ציבורי פתוח", ללא היתר בנייה. העבודות גרמו נזק רב והעירייה הגישה כתב אישום נגד לוי לבית המשפט לעניינים מקומיים.

במהלך ההליך הגיעו עיריית ירושלים ולוי להסדר טיעון שבמסגרתו הוא התחייב לשקם את הכיכר. העירייה הגישה בקשה להיתר בנייה להקמת במה שתשמש להופעות, וההיתר אושר על ידי הוועדה המקומית בתחילת 2014. על החלטה זו לאישור היתר הבנייה הוגש ערר לוועדת הערר המחוזית, על ידי חברי מועצת העיר פפה אללו ולורה ורטון, שהתנגדו למהלך. ב-2015 נדחה הערר ונקבע כי ניתן לקיים הופעות בכיכר, אך מותר לבנות רק במה צרה יחסית ולהגביל את סוג ההופעות.

מאז ועד היום מתגלגל עניין כיכר המוזיקה בין ועדת הערר המחוזית, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. על הפרק שאלות משפטיות עקרוניות כמו אישור בדיעבד של בנייה ללא היתר, איזה שימושים מותר לעשות בשטח ציבורי פתוח (שצ"פ), מי יכול ורשאי לקבל החלטות כגון אלה וגם סוגיות פרקטיות כגון עוצמת המוזיקה הלגיטימית באזור המשלב מגורים, מסחר ובילוי.

עמותת צחור, שבראשה עומד עו"ד יוסי חביליו, כיום חבר מועצת העיר ירושלים, פועלת כבר כמה שנים נגד תוכניות הבנייה והפיתוח בכיכר המוזיקה: "לצערי, מר לורנט לוי הפר ומפר את החוק מזה כחמש שנים. הוא השתלט על שטח ציבורי, התחיל לבצע עבודות ללא היתר והוא בעצם ממשיך בהפרת החוק גם על ידי השלמת העבודות וגם על ידי קיום אירועי מוזיקה שגורמים למטרד לתושבים. צר לי שעיריית ירושלים, במקום לאכוף את החוק, שזה תפקידה, התגייסה לטובת לוי וכך מכשירה את הפרת החוק".