"במגדל יש יותר פרטיות. האנונימיות היא חלק מהאורבניות": הכירו את האיש שאחראי לחלק ניכר מקו הרקיע של תל אביב

האדריכל יוסי סיון הוא אחד משלושת הבכירים של משרד האדריכלים הוותיק יסקי-מור-סיון, האחראי לפרויקטים רבים ואייקוניים ומחלוצי הבנייה הגבוהה בארץ. רשימה חלקית: מגדלי אקירוב בתל אביב, מגדל צ'מפיון בבני ברק, מגדל האופרה בת"א, מגדלי YOO בת"א ועוד. סיון כיום באמצע שנות ה-70 לחייו ויש לו פרספקטיבה מרתקת על ההתפתחויות של העשורים האחרונים בעולם הבנייה הישראלית. הפגישה איתו מתקיימת בקומה ה-21 של מגדל בסר 2, שתוכנן על ידי המשרד, ובאופן לא מקרי, הנושא שעל הפרק הוא מגדלים.

סיון מספר שאחרי עליית הליכוד לשלטון, ב-1977, השתנה אופי הפרויקטים שהמשרד קיבל על עצמו: "לפני זה התעסקנו בעיקר בבנייה ציבורית. תכננו עבור אוניברסיטאות, בתי חולים, משרד הביטחון, משרד השיכון. תוך שנה מאז שהליכוד עלה נשארנו בלי עבודה. התחלנו לחפש עם מי לעבוד והגענו לקליינטים פרטיים. לאט לאט אופי הפרויקטים השתנה לכיוון המסחרי. בשנות ה-80 התחלנו עם מגדלים".

גם אופי הקליינטים השתנה עם השנים: "הקליינטים של אז היו אנשים שבאו מהענף, הקבלנים אולי לא היו גדולים, אבל ותיקים, כמו ארונסון, פריצקר. היום, אלה אנשים שבאים משוק ההון, מיהלומים. אלה אנשים שבאים עם כסף. הם לא מהענף".

 מתחם מגדלי yoo ת"א / צילום: שלומי יוסף

בבחירות לראשות העיר תל אביב ב־2008 - דב חנין מול רון חולדאי - היו המגדלים עניין רציני. המתנגדים טענו שהמגדלים מפוזרים, שהם גורמים למפגעים ושהם הורסים את אופי העיר "הלבנה". איך אתה מסביר את השינוי שחל ב־10 השנים האחרונות בחברה הישראלית בגישה למגדלים? נדמה כאילו היום לגור או לעבוד במגדל נהיה עניין אופנתי.

"מצד אחד, אני רואה שלא קרה כלום. המגדלים שלנו יוצאי דופן. איך זה יכול להיות שלא קיבלנו עד היום את אות העיצוב, או פרס מעמותת האדריכלים? מצד אחר, אנשים נוסעים יותר לחו"ל ורואים שזה קיים שם. וחוץ מזה, אנשים מתבגרים ועוזבים את הבתים הגדולים עם הגינה כי הם רואים שלא נוח לגור שם. אנשים מגלים את היתרונות של מגדל. זה אולי נשמע כמו אבסורד, אבל במגדל יש יותר פרטיות. אני רואה בזה יתרון. בעיר, האנונימיות היא חלק מהאורבניות".

מבניינים בצורת H לבנייני כוכב

סיון מספר שהוא היה תלמיד של האדריכל המנוח אברהם יסקי והוא מאמין שהתכנון הפונקציונלי, במיוחד בתחום המגורים, קודם לעיצוב: "קודם כל הבניין צריך למלא את ייעודו. הבניין הכי ישראלי הוא מטיפוס H. אתה לא רואה כאלה במקומות אחרים בעולם. מצד שני הוא מאוד יעיל. יש ארבע דירות בקומה, שלושה כיווני אוויר, הרבה אור. לא פלא שכל המדינה מלאה בבנייני H. זה עבד עד שהתחילה דרישה לדירות יותר גדולות, ואז ארבע דירות בקומה זה צר מדי ולא יעיל.

"במגדל האופרה ובמלון רמת אביב ואחר כך בבנייני אקירוב ברחוב פנקס הגענו לרעיון שאנחנו מתכננים מודולים. בנינו את זה כך שניתן היה לעשות דירה בחצי קומה, או אפילו בשתי קומות. זה דרש מאיתנו לייצר תוכנית גמישה וזה השפיע על הצורה החיצונית של הבניין. ברגע שדיברנו על 12 דירות בקומה הגענו למגדלים בצורות של כוכבים, כדי שלכל דירה יהיו לפחות שני כיווני אוויר".

הפאזה הבאה באבולוציה של המגדלים היא עירוב שימושים. לדברי סיון, "עירוב השימושים התחיל דווקא מהרשויות המקומיות, שגילו שהארנונה בבניינים שיש בהם מסחר ותעסוקה היא עניין כלכלי. ארנונה למגורים לא מכסה את ההוצאות. זה התחבר לשינויים בתפיסה האורבנית. אם פעם האידאל היה הפרדת שימושים והקונספט הרווח היה 'מגדלים בפארק', אז התחילו לחזור לעירוב שימושים.

 מגדל פרישמן, תל אביב / צילום: אמילי טפר

"מבחינתנו התכנון הפך ליותר מעניין ויותר מורכב. למעשה, לתוך בניין אחד אתה מכניס שכונה. המורכבות של שכונה זה הדרכים שלה, השטחים הציבוריים, הצרכים של הדיירים. לכל בניין כזה אתה צריך כמה כניסות, כי לכל שימוש צריך את הלובי שלו. אחר כך יש אמצעי קשר אנכיים, בעיקר מעליות וצנרת, שצריכים לעבור מקומה לקומה. הקונסטרוקציה הרבה יותר מורכבת: בחניה יש עמודים במקומות מסוימים, בקומות המשרדים יש מידות מסוימות, מגורים וגם מלונאות עובדים בסדרי גודל שונים. אתה צריך למצוא מכנה משותף שתופר את כל הבניין".

כמה פרויקטים כאלה אתם מתכננים עכשיו?

"אנחנו עושים עכשיו פרויקט במזרח יפו, לא רחוק מצומת וולפסון, ממול בית החולים, שיש בו דיור מוגן, בית חולים סיעודי, מסחר, משרדים ומגורים. הקומפלקס הכי מורכב זה הפרויקט בגינדי ת"א. יש לנו שם דירות בגדלים שונים, מעל שטחים ציבוריים - בית ספר, מרכז ספורט, גני ילדים, מעל מסחר, מעל חניון. בבניין, בדרך מנחם בגין - ליד מידטאון, יש מגורים מעל מסחר. בבניין אלפא במתחם יצחק שדה (חסן עראפה) יש מגורים מעל מלון, מעל מבנה ציבורי ומעל מסחר. זה לא פשוט".

"בלי שהמגדל ימלא את ייעודו הוא רק פסל"

אתה מדבר הרבה על מגדלים "טובים". למה אתה מתכוון?

"אברהם יסקי לימד אותי שבלי שהבניין ימלא את ייעודו הוא רק פסל. בזה אני מתחיל. כדי שהמגדל יהפוך ליצירה איקונית, צריך להכניס דברים שהם קשורים לאסתטיקה. בעיני, בניין צריך להיות אלגנטי, timeless, שגם אחרי 10, 20 שנה אתה רואה אותו ועדיין מרוצה. אני חושב שבנייני אקירוב, מגדלי YOO, הם עדיין רלוונטיים. הם לא קפריזיים, או אופנתיים לאותו הרגע".

 מגדלי אקירוב / צילום: עמית גירון

סיון מציין את מגדל האופרה כדוגמה לשגיאה: "זאת הייתה התקופה של הפוסט מודרניזם, וגם אני נשביתי בה. למדתי שמתחילים לתכנן בניין ממודולים. זה היה נורא קל, אבל סוג של אזור נוחות. פתאום הכול נפתח. אפשר היה להכניס צורות קפריזיות, צבעים".

בשנים האחרונות כולם מדברים על עירוניות, איך זה משפיע על המגדלים שאתם מתכננים?

"בערים עתיקות, אנשים גרו למעלה ועבדו למטה. אפילו בת"א, שהיא עיר מודרנית, היה רחוב. למדנו לעשות 'מגדלים בפארק', כי רצו גינה גדולה, אוויר, פתיחות, והתחלנו להבין שיש אלטרנטיבה. זה הוכתב גם מלמעלה. כך למשל, מנהל התכנון קבע שבנייה לאורך צירי הרכבת הקלה מחייבת בנייה מרקמית עם קומת רחוב פעילה ומאפשרת 'העצמת זכויות', כלומר בנייה גבוהה מאחור.

"המגדל החדש שנבנה עכשיו ברחוב ארלוזורוב 17 ואני עשיתי את התב"ע שלו, שכללה מסחר, הוא פספוס. אתה הולך בכל הרחוב ויש לך מסחר ופתאום יש קטע שהוא מת. לובי, עמודים. גם אני חטאתי בזה. במגדלי אקירוב ברחוב פנקס היה מן הראוי לעודד חזית פעילה".

האם עירוב השימושים הוא סוג של טרנד שיחלוף?

"אני חושב שזה יישאר כאן להרבה שנים. מצד שני, אני מניח שיבינו שבאזור שהוא מגורים טהור, לא תמיד צריך מסחר למטה. גם בתל אביב יש רחובות שבהם יש קומות עמודים, עם ירק. לא צריך שבכל הרחובות, בכל מקום, תהיה קומה פעילה במפגש עם הקרקע. היום יש מנטרה שבכל מקום יש בנייה מרקמית עם עירוב שימושים. בעיני, זה לא אוטומטי".

האם יש לכם כאדריכלים יכולת להשפיע על הפרוגרמה - רשימת הדרישות שמציב מזמין העבודה?

"אנחנו נותני שירותים. יש יזם, הוא קונה מגרש ורוצה לממש את החלום העסקי, היזמי".
סיון מדגיש שהיום, יותר מאי פעם, האדריכלים מוגבלים: "יש היום יותר רגולציה ויותר 'משטריזציה', יותר שקיפות. אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה. פעם היה הרבה יותר חופש".

"אני לא שמרן, אין לי אידיאולוגיות"

אתם נתפסים כמי שמכניסים את התכנון המערבי, המתקדם. האם יש בעבודות שלכם איזה שהיא התייחסות למקומיות?

"בעיקרון, אני לא שמרן. אין לי אידאולוגיות. זה לא מעניין אותי אם זה בינלאומי או מקומי. אבל יש לי איזה עניין בבנייה בקונטקסט. בתקופה האחרונה אני מנסה לעשות בניינים יותר תל אביבים, במובן זה שהם יותר לבנים. למשל, בכיכר המדינה אני מייצר על הבניין, שכולו זכוכית, רשת לבנה די מסיבית, כדי שהבניין יופיע כבניין לבן. במגדלי הצעירים יש פסים לבנים. בעיני, בניין שכולו זכוכית הוא לא מתאים למגורים. עשיתי כאלה, אבל זה זר, זה לא מתאים".

 כיכר המדינה, תל אביב / הדמיה: יסקי מור סיון