הטרור האזרחי בחברה הערבית - מציאות ופתרונות

גל האלימות בחברה הערבית בישראל הפך להיות עול כבד על כלל החברה. תופעה זו, אשר נפוצה היום בכל עיר וכל כפר ערבי, מדאיגה גורמים רבים בחברה הערבית, ללא שום פתרון באופק. הטיפול, בסוגיה זו, אם בכלל היה כזה, לא נעשה בצורה יסודית אשר יכולה לעקור אותה מהשורש, והגורמים לפשיעה בחברה הערבית לא נחלשו או נפתרו. ישנם שישה גורמים כאלה.

הגורם הראשון הינו הגורם הכלכלי. לפי הספרות המחקרית בתחום כלכלת הפשיעה קיים קשר בין מצב כלכלי ירוד לבין ממדי הפשיעה, ובמיוחד למצב הכלכלי הירוד של קבוצות מיעוט אתניות ולפערים בינן לבין קבוצת הרוב, המשפיעים על מעורבותם של בני קבוצות אלה בפשיעה ואלימות. לאדם עני, לפי מחקרים אלה, "אין מה להפסיד" מחיים של פשיעה: ההכנסה הנמוכה של משפחתו והעדר הזדמנויות בשוק העבודה מביאים לכך שהעלות האלטרנטיבית לביצוע פשע, כמו פריצה או שוד, היא נמוכה יחסית, והרווח מפעולה כזו גבוה יחסית, במיוחד לעומת פרט ממשפחה אמידה יותר. מצב זה יוצר תמריץ למעורבותו של הפרט במעשי פשיעה. תיאוריה זו הוכיחה את עצמה בכל מני מדינות, כגון ארצות הברית ומדינות אירופה. מדינות אלה סבלו מפשיעה, אך ידעו לטפל בה מהשורש. מחקרים רבים באירופה גם הראו את הקשר הסיבתי בין המצב הכלכלי של קבוצות אתניות לבין מעורבותן בפשיעה אזרחית. אם ניישם תיאוריה זו על החברה הערבית, נמצא שהיא סובלת מאבטלה גבוהה בקרב צעירים - שיעור הצעירים הערבים שאינם עובדים ואינם לומדים הינו כ-32% עבור גילאי 18-24 וכ-38% עבור גילאי 25-34, ומהכנסה נמוכה של משקי בית - ההכנסה לנפש תקנית של משק בית ערבי היא כ-43% מזו של משק בית יהודי, וכמחצית ממשקי הבית הערביים נמצא מתחת לקו העוני. בנוסף לכך, גם לאי השתתפותן של הנשים הערביות בשוק העבודה, שפחות מרבע מהן עובדות, יש היבט כלכלי חשוב.

הגורם השני הוא הגורם הדתי-חברתי. החברה הערבית דתית יותר, מסורתית יותר ושמרנית יותר מהחברה היהודית. קיום מצוות מסוימות, יכול אמנם להפחית את הפוטנציאל לפשוע, אך אדם דתי שאינו רואה במוסדות המדינה מקור סמכות עשוי גם לכבד פחות את החוק. המבנה המסורתי של חמולות מעודד הימנעות דיווח של קורבנות עבירה, במיוחד במקרים של אלימות במשפחה, ועלול ליצור עימותים בין חמולתיים אלימים על משאבים. בעשורים האחרונים מבנה זה מתערער, ולמרות שייתכן ויוחלף בעתיד על ידי מבנה אחר ללא השפעות שליליות אלה, התפרקות המבנה מעוררת גם היא חוסר כיבוד למקורות סמכות והתגברות אלימות במשפחה.

הגורם השלישי הינו אורבניזציה. האוכלוסייה הערבית הפכה בעשורים האחרונים להיות יותר עירונית, והפשיעה בערים נוטה להיות גדולה יותר, בשל זרות, ניכור בין התושבים, וחיכוך בין תושבים בני עדות ודתות שונות שלפני כן לא חיו יחדיו.

הגורם הרביעי הינו המשטרה. למשטרה יש תפקיד חשוב בהרתעה, אך הוא יעיל רק אם איכות המשטרה והתשומות שלה בחברה הערבית הן בהתאם לסטנדרטים הקיימים בעולם ובחברה היהודית. בהקשר זה, נוכל להתייחס לכמה חוסרים: ראשית, איכות המשטרה. המשטרה הוכיחה על פני השנים חוסר יעילות בחברה הערבית, כאשר משווים אותן לפעילות והיעילות שלה בחברה היהודית. מספר המקרים אשר בהם הסתיימה החקירה בגילוי הפושע בחברה הערבית שואף לאפס יחסית לאוכלוסייה היהודית. האם איכות השוטרים המופקדים על יישובים יהודים גבוהה מאיכות השוטרים ביישובים ערביים? שנית, תשומת המשטרה. כוח האדם והמשאבים המוקצים ליישובים ערביים אינו עומד בסטנדרטים מקומיים או עולמיים. שלישית, פרוטקציות של המשטרה.

הגורם החמישי הינו הדיכוי והייאוש בקרב צעירים ערבים. בשנים האחרונות יש עליה משמעותית בשיעור האנשים המיואשים בחברה הערבית. כאמור, כשליש מהצעירים מקבוצת הגיל 18-24 אינם עובדים או לומדים, וסובלים מחוסר במסגרות שיתאימו להם, ובסופו של דבר מוצאים את עצמם במסגרת נפתולי הייאוש. אני סבור כאן שמצב הייאוש בקרב קבוצת גיל זו הינה תוצאה של התפתחות תופעה חדשה בחברה הערבית: תחרות מוגברת על משאבים כספיים, בנוסף לתחרות על תארים וסטטוס חברתי. כאשר התחרות הזו בחברה הערבית גואה, יחסית למספר התושבים, וכאשר חלוקת העוגה לא שוויונית ולא הוגן בחברה הערבית, זה מוביל לייאוש ותסכול אצל הרבה צעירים כאשר מגיעים אליהם ולמשפחותיהם רק פירורים. תימוכין לכך נוכל רק לראות בשליטת מספר מצומצם של המשפחות הגדולות על השלטון ברשויות המקומיות הערביות. חלק מהמשפחות האלה אימצו "קפיטליזם של מקורבים", דרך השליטה על הרשויות המקומיות, המהוות את המעסיק הגדול ביותר בחברה הערבית. השליטה של המקורבים במקורות הכספיים מובילה להרבה פשיעה ואלימות ביישובים הערבים. תוך תקופה קצרה, זה תסכל גם חלק ניכר מהצעירים הערבים אשר חיכו להזדמנויות שלהם.

הגורם השישי הינו אלימות בתוך המשפחה ואלימות נגד נשים. מצד אחד, ישנו שינוי מהותי במעמד האישה בחברה הערבית, אשר משתקף בעליה במספר שנות הלימוד ובהשתתפות פעילה יותר בשוק העבודה. אין ספק שיש כאן שינוי מהותי יחסית לדור הקודם. מצד שני, שינוי זה, ללא שינוי של החברה עצמה, גרם לפער גדול בין ציפיות הבעל לבין ציפיות האישה. פער אשר בסופו של דבר מיתרגם לאלימות בתוך המשפחה.

להפחתת הפשיעה בחברה הערבית דרושות פעולות בשני מישורים: במישור הכלכלי, יש להגדיל את ההזדמנויות הכלכליות לכלל החברה הערבית, ובמישור החברתי, יש לפתוח מרכזי גישור בקהילה, הפועלים לפתרון מחלוקות דרך הידברות במקום דרך אלימות, בכל היישובים הערבים שיפעלו בתיאום עם הרשות המקומית והמשטרה.

הכותב מרצה בחוג ללימודי עבודה, אוניברסיטת תל-אביב, והחוג לממשל ומדיניות, אוניברסיטת אוקספורד. מנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי