השבת רכוש ניצולי השואה: אסטרטגיה בעייתית

התחקיר שפורסם ב"גלובס" (26.8.19) תחת הכותרת "המסמך הפנימי חושף: האסטרטגיה שמאחורי השגת הפיצויים לניצולי השואה" מעורר שאלות לגבי התנהלות המשרד לשוויון חברתי בעניין השבת רכוש של ניצולי השואה. התנהלות זו מדאיגה ומערבבת פיצויים עם השבת רכוש. הייתכן שהמשרד מנסה להסתיר אי-עשייה ולהתהדר בנוצות אחרים.

להשבת רכוש יהודי קיבל המשרד לפני ארבע שנים "ארגז כלים", שכלל אגף בכיר, ועדת מנכ"לים בראשות מנכ"ל המשרד, המכון האירופי לזיכרון השואה בפראג, שהוקם לפי החלטת ועידה בינלאומית, ומאגר מידע על רכוש יהודי באירופה, שעלה 22 מיליון שקל.

המשרד חיסל את "ארגז הכלים": חוסל האגף להשבת רכוש יהודי, כשתקני כוח האדם שלו נלקחו למטרות אחרות. כנראה, ועדת המנכ"לים לא התכנסה, והשרה גילה גמליאל לא הביאה לממשלה הצעת החלטה משמעותית. המשרד נתן יד לסגירת המכון בפראג, בלי לדאוג לתחליף להשבה בחו"ל. מאגר המידע על הרכוש דומם ואין גישה אליו. (יש גם מאגר מידע דומם על רכוש יהודי יוצאי ארצות ערב).

ההחלטה על התמקדות במדינות יעד נכונה, כי בארבעתן - פולין, הונגריה, צ'כיה ורומניה - נותרה כמחצית מהרכוש היהודי מתקופת השואה. אך היכן צ'כיה, שהשיבה 3% מהרכוש היהודי?

סיום השבת רכוש היהודי מהונגריה ב-50 מיליון אירו, מקומם. הנימוק: יש "מערכת יחסים קרובה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לרה"מ ההונגרי ויקטור אורבן". הרכוש היהודי בהונגריה נאמד ב- 1.6 מיליארד דולר במונחי 1938, שהם היום עשרות מיליארדי דולרים. מאחר שהונגריה השיבה 3% מהרכוש, לא ייתכן להסתפק בזה, כשלנתניהו יחסים קרובים עם מקבילו, ובלי שהנושא נדון בוועדת המנכ"לים ובמליאת הממשלה. מקומם שהשרה גמליאל מוותרת על סכומי עתק ללא סמכות מוסרית ועניינית. הרי מדובר בדמים של ניצולי שואה, קורבנותיה ויורשיהם.

מקומם גם לסיים עם קרואטיה, השבת הרכוש היהודי ב-50 מיליון אירו כאשר שווי הרכוש היהודי שם מוערך במאות מיליוני אירו. גם כאן לא נערך דיון בוועדת המנכ"לים ובמליאת הממשלה.

פיצויים ופנסיות לניצולי שואה, שבהם מתהדר המשרד, השיגו אחרים. פנסיות מגרמניה השיגה ועידת התביעות, כי ממשלת גרמניה מדברת רק איתה בנושא זה. פנסיות מרומניה השיגו ארגוני הניצולים וארגון איל"ר. ממשלת פולין הרחיבה את מקבלי הפנסיה למתגוררים מחוץ לפולין. חברת הרכבות ההולנדית תשלם פיצויים, לאחר מאבק שהוביל ניצול השואה ההולנדי, סאלו מילר (83).

להשבת יצירות אמנות שדודות, שבה מתהדר המשרד, פעל עצמאית הפרלמנט האירופי. לכנס האחרון להשבת רכוש יהודי שהתקיים בפרלמנט האירופי, לא הגיעה השרה גמליאל.

המסקנה היא, שאסור לתת למשרד זה לעסוק בנושא לאומי מוסרי גבוה, בעל ערך כלכלי עצום, אולי כי המוטיבציה שלו נמוכה. לכן, כשכבר יש לו "ארגז כלים" מלא, הוא מחסל אותו.

השבת רכוש יהודי צריכה לעבור בממשלה הבאה למשרד מרכזי, כמו משרד המשפטים. ראשית, השבת רכוש יהודי יוצאי ארצות ערב טופלה שם בזמנה; שנית, על האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים לעסוק בהשבת הרכוש הנמצא בחו"ל של כל האזרחים. מבקר המדינה קבע, בדו"ח מאי 2018, שלאפוטרופוס סמכויות לעסוק בנושא.

שלישית, משרד המשפטים, פעל היטב כשהיה אחראי על חברת ההשבה של נכסי הנספים בשואה שהיו בישראל. יש לו ניסיון, ועובדים מהחברה שעברו לאפוטרופוס. כך נקבל משרד עם סמכויות בחוק, ניסיון ועובדים מנוסים, שיביא תוצאות.

ארגוני הניצולים שותקים מחשש שייפגעו התמיכות שהם מקבלים מהמשרד לשוויון חברתי. נתניהו לא דן בנושאי פיצויים והשבת הרכוש עם ראשי המדינות, למרות חיוניות הנושא.

הזנחת הטיפול מצדיקה להקים ועדת חקירה ממלכתית. 

הכותב הוא חוקר השבת רכוש יהודי, לשעבר מנהל אגף בכיר להשבת זכויות ורכוש יהודי במשרד לאזרחים ותיקים