השמאל שהפתיע את עצמו

כבר התרגלנו לזה באופן שקשה היה לחשוב אחרת. כמעט התמכרנו. הדיון הקבוע אחרי כל בחירות על היעלמות השמאל, על הציבור שהפך לימני, על המנהיגות החלשה והרופסת ועל תוגת מצביעיו ומנהיגיו, ולא נשכח את מחול החרבות הנשלפות מצד לצד, ננעצות במנהיג התורן שהוביל להפסד הקבוע.
והנה, הפתעה בלתי צפויה. בשתי מערכות בחירות קשות ביותר הצליח המחנה המובס לקום על מביסו ולהכריעו. הייתי שם, ראיתי את התזוזה מתרחשת בזמן אמת, ואני מוכרח לומר את האמת: זה לא היה נס. מה שעשו הימין והליכוד של נתניהו קמפיין אחרי קמפיין במשך שנים, עשתה הפעם כחול לבן בהובלת גנץ וזה עבד. זה ניצח. זה הביס והכריע באופן שהדהים את נתניהו, הדהים את המדינה ויותר מכולם, הדהים את השמאל.

כחול לבן אינה מפלגת שמאל קלאסית אלא מפלגה שהוקמה על כוחות פרגמטיים ועוצמתיים מהימין הביטחוני, לצד מנהיגות שוחרת שלום שאינה חוששת לבחון הידברות מדינית (אם זה אפשרי) ובעלת אג'נדה אזרחית מבדלת. מפלגה שמנהיגיה רואים את ההגנה מפני אויבי המדינה לפני כל שיקול אחר, ואת שינוי סדר העדיפות הכלכלי וצמצום הפער החברתי כנושא מרכזי בפעילותם.

תכל'ס, סיפור די משעמם.

הסיפור המשעמם הזה הוא בעצם גרעין ההיעלמות של השמאל הציוני במשך כמעט עשור מהמפה הפוליטית. מפלגת העבודה שהובילה את מחנה השמאל הציוני הלכה ושקעה עמוק לאג’נדות שלום משיחיות כאילו אין חמאס בעולם, פמפמה מסרים על חילוניות לאומית כאילו אין בישראל מיליוני אזרחים היושבים לקידוש מדי שישי וצמים בכיפור, וסיסמאות על רווחה שוויונית בסגנון כמעט קומוניסטי אחזו בשולי מצעה - כן כן, אותו מצע ארוך ומייגע הנכתב מדי קמפיין עבור אף אחד.

בכל פעם שעלה קברניט חדש לסיפונה של העבודה, מלא אנרגיה חדשה להוביל ולשנות ולחולל מהפכות, הוא סובב את ההגה וזה לא הסתובב; הפעיל מנועים במלוא העוצמה, והספינה נשארה במקום; ביקש לשדרג את כלי ההתקפה וגילה שהכסף הופנה לשיפור תנאי החיים של המלחים. מפלגת העבודה הפכה ממשחתת שהובילה לניצחונם של רבין וברק בעשורים הקודמים לספינת תיירים לא ממש מודרנית היוצאת מנמל יפו לשייט במימי הים התיכון וחוזרת אחרי זמן קצר לנמל כשאותם נוסעים על סיפונה והיא רק חלודה ושחוקה יותר.

בזמן שנתניהו בנה נושאת מטוסים ויראלית, מכונת מלחמה של מסרים מתוחכמים, וצייד אותה בחובלים צעירים ורעבים ובמכשירי מכ"מ ותקיפה מהירים וקטלניים, העמיד השמאל הציוני מולו את אותה ספינת תיירים ולא הבין מדוע הוא מפסיד.

כחול לבן, שהושקה במהלך בזק, העמידה מול מכונת המלחמה של נתניהו מכונת מלחמה משלה, צוות מקצועי ומנוסה, משגרי מסרים אקטיביים, ויכולת קטלנית לפגוע ביריב. זה הופתע הפעם לגלות מכונת מלחמה תקשורתית משוכללת שתפסה את מקומה של סירת התיירים שראה מולו יותר מדי שנים. השמאל לא נעלם כמו שדעות לא נעלמות. כמו שמחשבות לא נעלמות. מה שנעלם זו רוח הלחימה והרעב לנצח. יצחק רבין ידע לנצח. אהוד ברק ידע לנצח. ואז בא בני גנץ והוכיח שהוא גם יודע לבנות אוניות מלחמה, צוות יעיל וקטלני, ובדרכו השקטה והערמומית יודע גם לנצח. השמאל הופתע יותר מכולם.

הכותב הוא יועץ תקשורת, ששימש כיועץ של בני גנץ בשתי מערכת הבחירות האחרונות