מה יעוללו עוד כמה מעלות חום? צונאמי של ממש בכלכלה, בחברה ובביטחון

לפחות 76 אלף איש נאלצו לנטוש את בתיהם ולנדוד בחודש ספטמבר, מותירים מאחור את החיים כפי שהם מכירים אותם באיי הבהאמה הפסטורליים. הוריקן דוריאן חולל שמות באיים, ועדיין קשה לאמוד באופן מלא את הנזק הכלכלי, אך ההערכות הן כי מדובר ב-7 מיליארד דולר, כשזוהי הסערה השנייה בעוצמתה בהיסטוריה של האיים. לפי מחקרים, ההתחממות הגלובלית הפכה את הוריקן דוריאן לגדול יותר, רטוב יותר וקטלני יותר.

מזג אוויר חם יותר מתדלק את ההוריקנים, שניזונים מהתחממות הים ועליית גובה פני הים, אומרים החוקרים, ומבשרים את הבאות - אם לא נמהר לנצל את חלון הזמן שנותר לנו כדי ליישם פתרונות למשבר האקלים ולמתן את תאוצתו, אסונות טבע יפקדו את שטחי המחיה שלנו באופן תדיר יותר, ויאיימו על צורת החיים שלנו כפי שאנחנו מכירים אותה היום.

שינויי אקלים מייצרים לחץ על הסביבה שלנו, כמו גם על המערכות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות בעולם כולו. בעולם שבו אירועי קיצון כמו גלי חום בלתי נסבלים, הוריקנים, ציקלונים, בצורות והאצת מדבור מתרחשים בתדירות הולכת וגוברת, הצרכים הבסיסיים שלנו, כמו גידול מזון ומקורות מים זמינים, עלולים להתערער. אם מקורות המים ואספקת המזון יידלדלו, גם פרנסתם של רבים תתערער ומשפחות רבות יידחקו אל מתחת לקו העוני, ואולי אף יאלצו לעזוב את בתיהן ולחפש קורת גג במקום שהמשבר עדיין לא היכה בו בעוצמה מסחררת.

שלושה מתוך ארבעה אנשים החיים בעוני מסתמכים על חקלאות ועל משאבי טבע כמקור פרנסה וחיים. עבורם, ההשפעות של שינויי אקלים - מזג אוויר משתנה, מקורות מים מוגבלים והגברת התחרות על משאבים - הן עניין אמיתי של חיים ומוות. בצורת משפיעה על פרנסת החקלאים ובאופן ישיר על המזון שלנו - לפי נתוני הבנק העולמי, בצורות שפקדו את העולם מאז שנת 2001, השמידו מוצרים שהיו יכולים להאכיל 81 מיליון בני אדם, לפחות, בכל יום. במקומות כמו מרכז ניגריה או באזור החוצה את גבול קניה ואוגנדה, מחסור במשאבים הוא אתגר רב-שנים, אך שינויי האקלים צמצמו עוד יותר את אזורי המרעה והחקלאות ואת מקורות המים. התחרות על המשאבים גברה - וכך גם האלימות באזור.

אך משבר האקלים לא נעצר בדלתן של מדינות העולם השלישי, ועתיד לפקוד כמעט כל פינה בכדור הארץ. לפי דוח הממשל הפדרלי, שינויי אקלים בארה"ב יפגעו בעיקר בעניים. ביישובים בעלי הכנסה נמוכה יש כבר שיעורים גבוהים יותר של מצבים בריאותיים בעייתיים; הם חשופים יותר למפגעים סביבתיים ונדרש להם זמן רב יותר להתאושש מאסונות טבע. לפי דוח הערכת האקלים הארצית הרביעי, האי-שוויון הקיים בארה"ב יוחמר בשל שינויי אקלים. הדוח מדגיש את הצורך של הממשל לערב תושבים בעלי הכנסה נמוכה בעת פיתוח פתרונות לשינויי אקלים, גם כיוון שיישובים בעלי הכנסה נמוכה באזורים עירוניים וגם כפריים יושפעו באופן לא פרופורציונלי על-ידי שינויי אקלים ביחס ליישובים אחרים.

"הרחבת המדבר תהיה קטסטרופה"

משבר האקלים דוחף את הממשלות ואת המגזר העסקי למצוא פתרונות ולכונן כללים חדשים לכלכלה בת-קיימא, בעלת פוטנציאל צמיחה ארוך טווח. כלכלה הפועלת באופן מקיים דורשת שינוי פרדיגמה. חברות לא יוכלו עוד להסתכל אך ורק על רווחי הרבעון הבא באופן צר, אלא לשאול את עצמן האם הן יוכלו להמשיך לפעול בתנאים של משבר אקלים מחריף בעוד כעשור, ומה עליהן לעשות כדי להתאים את הייצור ואת הפעילות שלהן לסביבה החדשה הנוצרת. בתוך כך, אחריות העסקים לדורות הבאים, גם היא תהיה פקטור משמעותי בקבלת ההחלטות ובשרטוט התוכניות האסטרטגיות והחשבונאיות.

"משבר האקלים הוא בעיה כלכלית פר-אקסלנס. בישראל, לדוגמה, לא רק שהטמפרטורה תעלה, אלא גם שתהליך המדבור יחמיר והמדבר יתרחב, וזה עלול להוביל לתהליכים מסוכנים. המדבר עובר בתוך ישראל. אם הוא יעלה 30 ק"מ צפונה - זו קטסטרופה שאין כדוגמתה. החקלאות תיפגע, הריאות הירוקות ייפגעו, וזה יפגע באוכלוסיות גדולות מאוד", מסביר הכלכלן פרופ’ יוסי זעירא, מומחה למאקרו-כלכלה וצמיחה כלכלית מהאוניברסיטה העברית.

"אם את חיה במדינה שנמצאת על הגבול שבין אזור המדבור לאזור הממוזג, החיים שם יהיו קשים מאוד. יהיו בצורות, יהיה רעב ותהיה הגירה של האוכלוסייה. גם היום יש הגירה של פליטי אקלים לתוך ישראל - ממדינות אפריקה ומהאזורים הדרומיים. כשיש רעב ומחסור כלכלי, יש גם יותר מלחמות אתניות. שבטים נלחמים על האמצעים המידלדלים, נוצרות מלחמות והגירה שיוצרת גם בעיות כלכליות והתמודדויות חדשות בתוך המדינות שאליהן מגיעים הפליטים".

כשפנינו לאחרונה לשורה של כלכלנים ובהם זעירא ושאלנו מהי הבעיה הכלכלית הבוערת ביותר שיש לפתור, זעירא היה היחיד שהצביע על משבר האקלים. "בחרתי בהתחממות הגלובלית מסיבה כפולה - יש שיפור מסוים במצב השוויון העולמי בגלל ששיעור העוני בסין קטן, וזה מקטין את שיעור העוני בעולם. משבר האקלים ובעיית האי-שוויון הן שתי בעיות הקשורות זו לזו באופן אינהרנטי, וחשוב מאוד לדבר על ההתחממות הגלובלית ועל התוצאות המבהילות האפשריות שלה. אנשים לא מודעים מספיק לבעיה ולאספקטים הכלכליים שהיא מייצרת כבר עכשיו ועלולה לייצר, בייחוד בישראל. זה קשור גם לעוני ועושר: אם המדבור יתחזק, מקומות כמו שדרות ואופקים יהפכו להיות צחיחים ונטולי חקלאות. גם היום חיים באזורים האלו אנשים קשי יום. אם הם יידרדרו ליותר עוני, זה יהיה נורא ואיום. זה יוביל להיחלשות כלכלית לא רק של העניים אלא גם של אוכלוסיות ממעמד הביניים שירדו לעוני".

 פרופ' יוסי זעירא / צילום: ענבל מרמרי

זו תהיה בעיה רב־שכבתית. אם מקורות המזון ייפגעו, מחירי המזון יעלו. לא רק בשדרות - בכל ישראל.

"הפגיעה האקלימית תיעשה דרך מגוון שווקים. החשוב שבהם יהיה שוק המזון, בשל צמצום שטחי החקלאות, שם נראה עליית מחירים. אך היא פוגעת גם בתעסוקה, בתעשיית המזון, במסחר, בשיווק ועוד. כמו כן, יגדל לחץ הביקוש בשוק הדיור, שיגרום גם בשוק זה לעליית מחירים. ייתכנו בהחלט פגיעות נוספות שקשה לחזות אותן כיום. פגיעה אחת כזו יכולה להיות על-ידי החרפת הסכסוכים בינינו ובין הארצות שסביבנו, שגם הן תעבורנה תהליכים דומים של מדבור ועוני, ואולי אף באופן חריף יותר מאיתנו. גם לכך יכולות להיות עלויות גבוהות. אני לא יודע כיצד נערכים לעידן של שינויי אקלים באופן מלא, אך אפשר כבר היום לערוך שינויים שיסייעו לצמצם את הפגיעה ולנסות למזער את נזקיה. ניתן לעשות זאת על-ידי מעבר לטכנולוגיות מזהמות פחות".

כשהמשבר יחריף, העשירים יוכלו להסתתר מאחורי חומות גבוהות ולהמשיך במדיניות של "עסקים כרגיל"?

"אין ספק שמשבר האקלים לא רק יפגע באוכלוסיות גדולות, אלא יגדיל את האי-שוויון. בעלי הכסף והכוח יכולים להסתגר באזורים מוגנים, בעוד בעלי ההכנסה הנמוכה חשופים יותר הן לנזקי המשבר והן לאובדן התעסוקה הכרוך בו".

לשלם על העלות האקלימית

כשברקע שנה של מחאות ברחבי העולם, גם הפוליטיקאים מתחילים להתעורר. לאחר שנים של סחבת, הסכמים וולונטריים עדינים ומילים יפות, הציבור דוחק את הפוליטיקאים לפעולה, והם מבינים שלצד הרווח הפוליטי הפוטנציאלי, הם צריכים להפעיל את מערכות החקיקה במדינתם כדי לייצר פתרונות מקומיים לבעיה הגלובלית. אבל גלגלי החקיקה זזים לאט, ולא מדביקים את הקצב הגובר של פליטות הפחמן, הדוחפות את שינויי האקלים לנקודת האל-חזור. בישראל, הטיפול במשבר האקלים נדחק לשוליים. בין מערכת בחירות אחת לאחרת. יעדי הסכם פריז שקיבלה על עצמה ישראל הם נמוכים מאוד, וגם בהם אנחנו מתקשים לעמוד.

"הפוליטיקאים שלנו לא חושבים לטווח הארוך, וחבל. אנחנו רואים את זה בעוד תחומים - ניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני במקום פתרון שלו, וגם הטיפול בתחום הזה. אנחנו פותרים בעיות רק כשהשריפה ממש מול העיניים, וחבל", אומר זעירא. "היה אפשר להתחיל לפתור את הבעיות כבר קודם. הנושא הזה הוא לא בראש סדר העדיפויות, כי זה לא משהו שהפוליטיקאים והציבור ממש רואים בעיניים ומרגישים על בשרם כרגע. הדברים שאנחנו מזניחים היום, יתפוצצו לנו בפרצוף בעוד עשור".

מבחינה רגולטורית, יכול להיות שצריך להכביד את העול הכלכלי על המזהמים וגופים עסקיים שכורים משאבים?

"זו שאלה כלכלית מן המדרגה הראשונה, וזה נובע מכשל שוק. כשאנחנו משתמשים באנרגיה ובמשאבים בצורה בזבזנית, אף אחד לא משלם את התוצאות - אנחנו משתמשים במשאבים שאנחנו לא משלמים חלק מהעלות שלהם. כשאנחנו משתמשים במטוסים מזהמים או ממזגים את הבתים שלנו - יש עלות אקלימית שאנחנו לא משלמים. כרגע היא פוגעת בעיקר בשכבות החלשות ובמדינות עולם שלישי, אבל בעתיד היא תפגע גם בנו.

"כשיש תופעה של השפעות חיצוניות שפוגעות במישהו אחר, כדי שאנחנו או עסקים יצרכו כמויות לא מוגזמות של משאבים, אנחנו משתמשים בסובסידיה ומס. אנחנו צריכים לעשות הפנמה של העלויות על מי שמשתמש כדי שהוא ירגיש את העלות, גם אם מקורה בפגיעה במישהו אחר. זו תובנה בסיסית בכלכלה ציבורית. מי שמזהם, צריך לשלם קנס שיגרום לכך שהאינטרס שלו יהיה לזהם פחות, והדרך היא מיסוי גבוה יותר. בישראל, במצב של 5 מעלות יותר, לא יהיו פה חיים נורמליים וזה יפגע גם בכלכלה. נגד חברות שפועלות ממניעים כספיים בלבד, צריך לשנות את המניעים הכספיים. צריך את ההנהגה הפוליטית המתאימה שתעשה את זה".

ההחלטות המקומיות שלנו משפיעות בסופו של דבר על מערכת אקלימית רחבה שחוצה את גבולותיה המשורטטים של מדינה כזו או אחרת.

"חושבים על השפעות חיצוניות כמשהו שמשפיע על המדינה עצמה, אבל משבר האקלים הוא הרי גלובלי. יש ארצות מזהמות שצורכות הרבה אנרגיה ומשאבים, מסבות נזק לסביבה ופוגעות במדינות אחרות שסובלות מיותר חום ויותר מדבור והן תיפגענה ראשונות מההשלכות. זו בעיה קריטית, והדרך היחידה להתגבר עליה היא הסכמות בינלאומיות להפחתת הפליטות, כמו הסכם פריז".

חברות המחזיקות במשאבים עומדות על הרגליים האחוריות ומשתמשות מול פוליטיקאים בטיעונים שעלות התוצרת שלהן תגדל ושהן ייאלצו לפטר עובדים.

"יש חברות שיש להן אינטרס שימשיכו להשתמש באנרגיה ויש להן לוביסטים מפה ועד להודעה חדשה, והן גם משלמות לפוליטיקאים, ואז יש אנשים כמו דונלד טראמפ שטוענים שהתחממות גלובלית היא קשקוש. אסור לוותר להן וצריך להעמיד את האינטרסים שלנו כציבור מול האינטרסים של חברות האנרגיה. חברה שמזהמת, צריכה לשלם קנס. חברה שמזהמת יותר, צריכה לשלם קנס גבוה יותר. אי אפשר לסמוך על רצונן הטוב של החברות. ככל שהן לא מרגישות את העלות של הזיהום שלהן - הן ימשיכו. חייבת להיות כאן מעורבות ציבורית. הפוליטיקאים והמערכות הציבוריות צריכים לייצג את הדורות הבאים, שעלולים להיפגע באופן קשה מהמשבר. אנחנו עומדים בפני סכנה קיומית".

אל תשכחו את (הסכם) פריז

אחת האמירות שחוזרות על עצמן בישראל בהקשר של משבר האקלים היא "אנחנו מדינה קטנה, למה שנפעל לטיפול במשבר האקלים? סין היא המזהמת ביותר - שהיא תתחיל". זה דבר שגם הפוליטיקאים האמריקאים אומרים, ונוצר מצב אבסורדי: הרי הגלובליזציה והסחר העולמי הובילו לכך שהסינים מייצרים בלי רגולציה סביבתית עבור כל העולם. המפעלים המזהמים הועתקו לשם, כך שבמערב אולי מזהמים פחות, אבל הסינים מזהמים בעיקר בשבילנו. בנוסף, ארה"ב, המזהמת הגדולה, פרשה מהסכם פריז.

"בגלל ההיקף הבינלאומי של הבעיה, אי אפשר לומר 'אנחנו מדינה קטנה'", אומר על כך זעירא. "לכל אחד יש תירוצים, אך אין מנוס משיתוף פעולה, ואת זה ניתן להשיג רק דרך הסכמים בינלאומיים מחייבים. הבעיה הגדולה של הסכם פריז היא שארה"ב, המזהמת העיקרית לצד סין, פרשה מן ההסכם. אם ארה"ב היא 10% מהתוצר בעולם, היא פחות או יותר 40% מהזיהום בעולם. אבל אם יש נכונות גלובלית של המדינות, אנחנו יכולים לשפר את הדברים. לא נגזר עלינו שהמצב יהיה יותר גרוע".

אנחנו צריכים לפתח פתרונות המתאימים לישראל באופן ספציפי, למשל רגולציה רבה יותר על מזהמים, שכן מפעלים נמצאים סמוך לאוכלוסייה בשל הצפיפות. במה עוד חשוב לטפל בדחיפות, לדעתך?

"צריך לחשוב כעת על חקיקה בנושאי זיהום, בייחוד ביחס למפעלים מזהמים. אבל יש גם דרכים חיוביות, כמו עידוד שימוש באנרגיה סולרית, עידוד תחבורה ציבורית והגדלת עלות השימוש ברכב פרטי, כמו מיסוי על דלק. צריך לפתח יותר ויותר תחבורה ציבורית - כשקיימת מערכת ציבורית טובה אנשים ישתמשו בה. באזור גוש דן, של 4 מיליון אנשים, אין מערכת היסעים אמיתית וטובה, ורק עכשיו בונים בו רכבת תחתית מצ’וקמקת. במדריד, לעומת זאת, יש רכבת תחתית עם תשעה קווים, כשהאזור המטרופוליטני שלה לא גדול הרבה יותר מתל אביב. ברומא, שבה יש 2.8 מיליון איש, יש רכבת תחתית עם שלושה קווים תחתיים, רכבות קלות רבות ומערכת אוטובוסים. אם יש מערכת רכבות טובה, אנשים יעדיפו לנסוע ברכבת מאשר לטוס. הפתרון הוא לא רק מיסוי ירוק, אלא תשתיות יעילות וטובות יותר משימוש ברכב פרטי.

"בנוסף לכל הצרות, אנחנו ארץ צפופה מאוד עם ריבוי אוכלוסייה גדול ומהיר. הגידול בתחבורה הציבורית ושיפור התשתיות צריכים להדביק את קצב גידול האוכלוסייה. יש לנו רמת גודש מטורפת בכבישים. אנשים שנוסעים לעבודה ומתאמצים פחות בדרך, זה גם משפר את היעילות הכלכלית וגם מאפשר למקום עבודה לגייס עובדים מרדיוס גדול יותר ולהגיע למגוון עובדים רחב יותר. אם אין מערכת טובה של תחבורה ציבורית, זה לא פוגע רק בסביבה, אלא גם ברווחיות החברות. המערכת הכלכלית היא מערכת הוליסטית".

 פאנלים סולריים/ צילום: איל יצהר

תחבורה היא חלק מהותי, הדלקים הפוסיליים הם הרעל שמזין את משבר האקלים, ובישראל יש לנו פתרונות אחרים שאנחנו לא מיישמים.

"הכלכלה צריכה לבזבז פחות אנרגיה ולהשתמש יותר באמצעים אחרים. לא בדלק פוסילי מזהם, אלא בשמש וברוח, וגם להפחית צריכה. יש לנו 300 ימי שמש בשנה ואנחנו חייבים לנצל אותם. השינויים לא דרמטיים, הם בהחלט אפשריים. אנחנו משתמשים באנרגיית השמש יפה מאוד כשאנחנו רוצים, למשל בדודי שמש. ההתחממות הגלובלית הופכת את הדברים האלו לדחופים. אנחנו יכולים לעשות הרבה מאוד".