איך קרה שאפילו משבר האקלים הפך לשיח של ימין ושמאל ולמה זה ממש לא חייב להיות ככה

משבר האקלים אמור להטריד כל אחד ואחת מאיתנו. כולנו הרי נושמים את אותו האוויר, שותים את אותם מים, ונזקי הסביבה לא מפרידים בין שמאלנים לימנים. ובכל זאת, איכשהו גם הנושא הזה הפך להיות שנוי במחלוקת. איש התקשורת הימני ינון מגל ניסח זאת בפשטות פופוליסטית כשאמר בתוכנית הרדיו שלו שמשבר האקלים "נראה לי כמו טרנד של שמאלנים, אז אני נגד". מאוחר יותר חזר בו מגל חלקית מהדברים, ועדיין אי אפשר לומר שהם הגיעו משום מקום.

ובכלל, למה להיטפל למגל כשאפשר להתבונן באדם בעל השפעה עצומה כמו נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שהודיע לאו"ם לפני שנתיים כי ארה"ב מתכוונת לפרוש מהסכם פריז, שמבקש להיאבק בהתחממות הגלובלית ולהפחית את פליטת גזי החממה. מאז, טראמפ לא חסך התבטאויות ספקניות כלפי התופעה, והפך את העיסוק בנושא שמצריך שילוב ידיים והתגייסות משותפת, לעוד מחלוקת פוליטית לוהטת ולקרב שבו המחנות מסתדרים על-פי נוסחה ידועה מראש.

למה זה קורה? גם כאן התשובה נמצאת במקום שבו נמצא הכסף. לא סתם ציין טראמפ כי ארה"ב תחזור להסכם בתנאים שיהיו נוחים יותר למשלם המסים האמריקאי. "הימין נתמך בידי תאגידים - כמו תאגידי הפחם ותאגידי הדלק - שנפגעים כלכלית בגלל המאבק בהתחממות הגלובלית", מציינת ד"ר הדס כהן ממרכז לייפר שבאוניברסיטה העברית, שחוקרת את השפעת פוליטיקת הזהויות על עיצוב אידיאולוגיה לאומית, נאמנות, שייכות ופטריוטיות.

לדבריה, "לא במקרה גורמי תקשורת שמרניים ומכוני מחקר שמרניים שמזוהים עם הימין ועם המפלגה הרפובליקנית פעלו לשינוי המונח התחממות גלובלית, כך שייקרא 'שינוי אקלים' - שם ניטרלי, שלא יוצר חרדות בציבור. ולא סתם, השיח בפוקס ניוז בנוגע לנערה השוודית גרטה תונברג, שהניעה את המאבק בנושא, העליב והקטין אותה. גם כאן פועלים אינטרסים כלכליים שעיקרם קידום אידיאולוגיה של מינימום התערבות ממשלתית, כדי לתת לכוחות השוק לפעול.

"מאותה סיבה", היא מציינת, "ממשל טראמפ ביקש לבטל את ההגבלות שהיו על שחרור גזים רעילים בערים. קליפורניה הגבילה את זיהום האוויר המותר וטראמפ ביקש לבטל את זה, כדי שלא ייקבע שם רף נמוך יותר מבמדינות אחרות בארה"ב, מה שעלול לחייב בעתיד גם את היתר".

איך תאגידים כאלה משכנעים את דעת הקהל שהצדק איתם?

"הם הפכו את השיח על האקלים לעניין של דעות. את, מדענית שמתמחה בשינויי אקלים בעולם, חושבת שיש התחממות גלובלית? אז לך יש את הדעה שלך ולי יש את שלי. מדובר באידיאולוגיה אנטי אליטיסטית. זה שאת פרופסור לא משנה כי כל דעה היא לגיטימית. כמו שבזמנו חברות הסיגריות עשו הכול כדי להסתיר מחקרים שהראו את נזקי העישון, גם פה התאגידים - באמצעות מומחים מטעמם - יקדמו שיח שיגיד שזה עניין של דעה, במקום לפתח טכנולוגיה שתמנע גז שיזהם. כשהבוחן הוא שורת הרווח המיידית, האופציה הראשונה היא ההגיונית יותר. גם נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו התנתק לגמרי מהמשמעות הגלובלית של שריפת יערות הגשם בברזיל, כי זה יותר נוח לו".

אז איך זה שבמדינה כמו גרמניה, גם הימין הקיצוני הניאו נאצי מציג אג'נדה של מלחמה בהתחממות הגלובלית?

"כי הוא רצה למשוך באמצעות האג'נדה הזו צעירים, וגם הצליח. לא הייתה לו בעיה להתגייס לנושא, כי ממילא אין מאחוריו תאגידים שמממנים אותו. אני מאמינה שבעוד עשרים שנה הנזקים שיוצרת ההתחממות הגלובלית יתבהרו. וכמו שחברות הסיגריות נאלצו לשלם פיצויים, גם פה זה יקרה, רק שזה עלול להיות מאוחר מדי".

"לשמאל יותר קל לבקר את השיטה הקפיטליסטית שללא ספק תורמת לאיומים סביבתיים אקולוגיים", מסכים גם ד"ר דניאל מישורי, חוקר פילוסופיה, חשיבה סביבתית, ביואתיקה ואתיקה עסקית, מהחוג ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב. אלא שהוא מביא גם דוגמאות נגדיות. "חוק האוויר הנקי עבר בממשל ניקסון הרפובליקני, ודווקא ממשל אובמה הדמוקרטי פטר את תעשיית הפראקינג (הפקת נפט וגז מפצלי שמן הנעשית על־ידי פיצוצים שנחשבים למסוכנים לאיכות המים) מחוק האוויר הנקי, ואפשר לארה"ב להפוך מחדש למעצמת אנרגיה".

איך אתה מסביר את זה?

"לא כל רעיון נקשר באופן שרירותי למושגים של ימין ושמאל. קחי את פריסת תשתיות הסלולר של דור חמש במרחב הציבורי - תשתית כזו תייעל את רשתות התחבורה והחשמל, שזה דבר חשוב מבחינה אקולוגית, אבל גם תייצר יותר קרינה. אז מה עדיף? יש הרבה אג'נדות יתומות - דילמות ששייכות למרחב האקולוגי, ולא מצאו את מקומן בין הימין לשמאל.

"אני חבר בקבוצת 'שומרי המים' שנאבקת בכוונת משרד הבריאות להוסיף פלואור למים. יש אצלנו מתנחל חרדי, מתנחל חילוני, תל אביבים וסטודנטים ערבים. בשטחים יש תופעה של חוות אקולוגיות, שמרגיזה במידה מסוימת את השמאל, דווקא בגלל שהן סותרות את ההנחות הבסיסיות שלו לגבי אקולוגיה ואג'נדה פוליטית. איכות סביבה מזוהה לכאורה עם השמאל, אבל המציאות היא יותר מורכבת. אני מאמין שכל עוד מתנהל ויכוח ציבורי סביב הנושא, מצבו טוב. דווקא מה שלא מתווכחים עליו, הוא עם הפוטנציאל הכי מסוכן".

"יש פוליטיקה באיכות הסביבה"

חבר הכנסת לשעבר דב חנין (חד"ש - הרשימה המשותפת), שנחשב לאחד הח"כים היותר פעילים למען איכות הסביבה בכנסת, אפילו קיצוני יותר ממישורי לגבי טשטוש ההבדלים בין ימין ושמאל בכל הנוגע למאבקים בישראל. "כבודם של טראמפ וינון מגל במקומם מונח", אומר חנין בסרקזם, "אבל בישראל הפלונטר הזה של ימין-שמאל הרבה פחות מורגש. השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, שאי אפשר לחשוד בו שאינו איש ימין, הביע מחויבות להסכם פריז פעם אחר פעם, גם אחרי שטראמפ נסוג ממנו. זה נכון שהוא התמודד על ראשות עיריית ירושלים במקביל לתפקידו, כך שאני לא יודע כמה הספיק באמת לעשות מעבר לרמה ההצהרתית, אבל הדיאלוג שלי איתו היה מאוד ענייני. לא הסכמנו על כל דבר, אבל אף פעם לא שמעתי ממנו עמדות שמכחישות את משבר האקלים.

"גם שר האנרגיה יובל שטייניץ (ליכוד) מבין את מורכבות המשבר ומנסה להפחית את תלות המשק בפחם ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (ליכוד) הוביל פרויקט של כנסת ירוקה. יש הרבה דברים בעייתיים בפוליטיקה הישראלית, ויש לי ויכוחים עם אנשי ימין על הרבה מאוד נושאים, אבל לא נכון להפיל עליהם גם את זה. לא צריך לייבא כל מחלה בצורה מלאכותית אלינו".

בכל זאת, נראה שקולו של השמאל נשמע יותר בסוגיות האלה, גם אם הוא לפעמים רק תופס עליהן טרמפ.

"הלוואי שהייתי רואה מפלגת שמאל שתופסת על זה טרמפ. הנושא הזה עדיין לא הופנם לעומק אצל שני צדי המערכת הפוליטית. הוא לא באמת נמצא על סדר היום, ואני לא רואה בישראל אף מפלגה מימין או משמאל שמגויסת באופן עמוק לנושא".

יעל כהן פארן, ממייסדי התנועה הירוקה, בעבר ח"כית מטעם המחנה הציוני וכיום מקום שמיני ברשימת המחנה הדמוקרטי (שהותיר אותה מחוץ לכנסת), מודה גם היא שכחברת בכנסת מצאה פרטנרים מהימין לחקיקה סביבתית משותפת, "אבל אני בכל זאת רואה את התפיסות של טראמפ מחלחלות גם לפה. באחת מישיבות ועדת הכנסת, יו"ר הועדה, ח"כ יואב קיש אמר שאולי טראמפ צודק ואנחנו לא אחראים למשבר האקלים. עיתונאי ימני אמר לי לפני שבוע 'תפסיקו לבלבל את המוח שהעולם נחרב'. יש כוחות שמנסים להשפיע על דעת הקהל. ובואי לא נשכח שהימין הרבה שנים בשלטון ומאוד מחובר לאינטרסים של הגז, ושל בזן, החברה לישראל, מפעלי ים המלח והמפעלים המזהמים ברמת חובב. נתניהו יוזם מהלך של צמצום הרגולציה הסביבתית, שהיא ממילא חלשה אצלנו כשלפסגת האקלים באו"ם ב-23 בספטמבר, הוא לא נסע וגם לא שלח נציג".

 יעל פארן / צילום: שלומי יוסף

טוב, זה יצא שבוע אחרי הבחירות.

"נכון, אבל יש תחושה שזה נדחק לשוליים. ישראל רואה עצמה כמדינה קטנה שפולטת מעט, אבל היא יכולה להיות בחזית הטכנולוגית ולקדם דברים. במקום זה יש תירוצים".

את מזוהה עם מפלגות שמאל מובהק, איך את מצפה שזה יחזור להיות א־פוליטי?

"התנועה הירוקה כרגע בשמאל כי עמדותיה המדיניות הן דו קיום ושתי מדינות לשני עמים כחלק מתפיסת קיימות. הלוואי שתקום מפלגה ירוקה יותר ימנית מאיתנו שתמשוך קולות. בעולם, מפלגות כאלה הופכות לכוח פוליטי מרכזי, בגלל חשיבות הנושא".

מי שנתפס כירוק יחסית בקרב אנשי הימין הוא משה פייגלין, שתמך בהרחקת אסדות הגז מחופי ישראל. "יש פוליטיקה באיכות הסביבה", מודה פייגלין, "עצם האמירה שהתחממות גלובלית היא נושא שנמצא בסימן שאלה, לא נחשבת לפוליטיקלי קורקט. ויותר מזה, מספיק שאזכיר בראיון עכשיו, שיש מדענים שטוענים שהתחממות כדור הארץ היא מחזורית ואינה קשורה לפליטות של גזים, כדי שזה יזיק לי פוליטית ויהפוך אותי לאדם חשוך".

גם באלקטורט שלך?

"אני לא עושה את החשבון האישי שלי עכשיו, אלא מדבר בכללי. אני מאמין שכלכלה סוציאליסטית וקומוניסטית מזהמת יותר מכלכלה קפיטליסטית, תראי את סין ואת הערים הסובייטיות לשעבר בהשוואה לשוויץ. המחשבה שזיהום אוויר הוא חלק מחזירות קפיטליסטית היא קשקוש. הסיבה שהשמאל הפך את הירוק ואת איכות הסביבה לדגל קשורה ליסודות יותר עמוקים. אני לא יודע אם את בנויה לשמוע את התשובה שלי, אבל זה קשור לשאלה אם יש אלוהים. השמאל הוא ספקני, הוא כופר בקיומו של אלוהים ומניח שהעולם הוא מקרי, ולכן צריך לשמור עליו, כי בלי האיזון שמאפשר חיים, כולנו נמות. השמאל לוקח את תפקיד האלוהים. הימין, כמו שכתוב על הדולר, מאמין באלוהים, ולא מרגיש צורך לקחת ממנו את תפקידו".

"המציאות היא יותר מורכבת"

התפיסה האמונית הזו מתחברת גם לסקירה ההיסטורית שמספקת ד"ר גייל טלשיר, חוקרת תנועות שמאל מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. "באופן היסטורי, הנאורות מזוהה עם המהפכה המדעית והרצון להבין ולשנות את הטבע, בעוד שאידיאולוגיות שמרניות וימניות יותר מזוהות עם קשר רגשי-קמאי לטבע, ועם אמונה שיכולתו של האדם להבין את העולם מוגבלת. בשנות השישים והשבעים התודעה האידיאולוגית-סביבתית הזו התלבשה על תנועות חברתיות, שהופכות להיות נשאיות של הנושא. מדובר בתנועות שלום, ארגוני סטודנטים, ארגוני נשים, תנועות מחאה, שמאל חדש וארגונים שנלחמו בהתחמשות הגרעינית. הגופים הללו לקחו את נושא הסביבה בתור הסמן הכי מובהק לטענה שהפוליטיקה הממוסדת מתייחסת רק לאינטרסים הכלכליים ולא רואה את הנזק שהיא גורמת לאחר. במקרה הזה, האחר הוא הטבע".

יש גם זווית ישראלית למהלך הזה?

"בהחלט. מלחמת יום כיפור היוותה נקודת מפתח בהבנה שנדרשת התייחסות גלובלית למשאבי הטבע ולמדיניות סביבה. חרם הנפט הערבי שהופעל כלפי מדינות המערב שתמכו בישראל במלחמה, הבהיר באופן ברור שמדיניות סביבה לא יכולה להיעצר במדינה ריבונית, בעיקר כשאין חלוקה שווה של נפט וגז טבעי בעולם, וצריך התגייסות משותפת ליצירת אנרגיות אלטרנטיביות".

 משה פייגלין / צילום: תמר מצפי

ואיפה כאן הימין והשמאל?

"כאן אנחנו עוברים כבר לרובד האידיאולוגי. יש קשר הדוק בין תפיסות כלכליות שמזוהות עם השמאל לבין תפיסות סביבתיות. כשהסביבה דורשת התערבות במדיניות כמו הגבלת ייצור של מפעלים מזהמים, זה נתפס כהתנגדות לשוק חופשי, כשם שעידוד תעשייה ירוקה ושבילי אופניים נקשר לגיוס מסים ולרגולציה. אלו צעדים שהניאו ליברלים בשנות השבעים והשמונים ושמרנים בהובלת מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן, התנגדו להם".

מצד שני, תאצ'ר גם הקימה את משרד איכות הסביבה הראשון באנגליה.

"נכון, אבל היא הקימה משרד עם שיח שמרני שמדבר על מחויבות האדם לטבע, מהיותו ברוא האל, בעוד שמדעני שימור הסביבה מעודדים שיח שמדגיש את המחויבות לדורות הבאים, שיח שהוא מקצועי יותר ומנותק מזיהוי מפלגתי. היום באנגליה הירוקים הם א-מפלגתיים. גם בגרמניה התנועה הירוקה מאוד חזקה, שם גם כוחות השוק מושכים לתעשיות ירוקות".

ואילו טראמפ מחזיר את ארה"ב אחורה גם פה.

"ממשל טראמפ לא רוצה להיות חלק מהאמנות הבינלאומיות לשמירת הסביבה, חותר נגד ההסכמות שהושגו, ומחזיר את הדיון לשאלה של שמאל-ימין. הוא יוצא, למשל, נגד מה שאנחנו יודעים על גשם חומצי וחורים באוזון, ויש לזה השלכות מעשיות. כי כשאתה מטיל ספק בהתחממות הגלובלית ובאחריות של האנושות להתחממות, אתה לא צריך לתקן ולא צריך מדיניות סביבתית. וכשארה"ב לא בתוך האמנות, הן מאבדות מכוחן, כי המדינות העשירות הן אלה שמממנות את הפעילות".

"הימין לא אוהב את הטרלול הזה"

בשיחה עם G השבוע מגל ניסה להישמע מתון יותר. לא בטוח שזה באמת הצליח לו. "גם אני חושב שצריך לדאוג לאיכות הסביבה, האוויר והמים, אבל מכיוון שזה מתחבר לטרנדים של השמאל, זה הופך להיות מטורלל. מישהו אמר לי אתמול שהירוקים הם כמו אבטיח, ירוקים מבחוץ ואדומים מבפנים. יש בזה משהו. החלק הירוק מתחבר לאג'נדות הפוליטיות האדומות שמתנגדות לתאגידים ודורשות יותר רגולציה. הימין לא אוהב את הטרלול הזה ואת זה שמתחילים להתערב לו, ובצדק. השמאל חי באוטופיה, בזמן שהימין מוכן לקבל את המציאות עם המחירים שהיא גובה, כמו בנושא הגז, למשל. גם אני גדלתי כאן, ואכפת לי ממה שקורה. הייתי בחברה להגנת הטבע, ואני מקפיד לא ללכלך. אני לא אדם שהטבע זר לו, אני רק לא נותן לאג'נדות אחרות להתלבש עליו".

הגישה הזו כמובן לא זוכה לאהדה בקרב ארגוני הסביבה. בניגוד לתנועה הירוקה שיש לה צבע מפלגתי רשמי, יתר הארגונים הירוקים מקפידים על גישה א-פוליטית כדי לגייס תמיכה רחבה ככל האפשר. "אני מסתובבת בשטח באינספור מאבקי סביבה", מספרת מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול, "ואני פוגשת פעילים מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים. החלוקה הפוליטית שמנסים לעשות פה היא עניין שמובילים בעלי הון ותעשיינים, ואני מקווה שהמודעות הציבורית ההולכת וגדלה תיתן לזה משקל נגד".

ועו"ד עמית ברכה, מנכ"ל עמותת "אדם, טבע ודין" מוסיף: "תמיד האשימו את הסביבתניים בזיהוי עם השמאל, זה שיח ספינולוגי שמקדמים כיום טראמפ ופוטין. מספיק להסתכל על העובדות כדי להבין שזאת הונאה. זה כמו שהיו אומרים בשנות החמישים שהמאבק נגד הטבק הוא מאבק של שמאלנים".

ינון מגל טען בראיון שנתן בעבר, שזה נראה לו פריבילגי לדון בנושא, כשרוב הזיהום מגיע מהודו וסין והיכולת של ישראל להשפיע ממילא קטנה.

"זה מזכיר לי ששמעתי את שגרירנו באו"ם דני דנון אומר 'איזה יופי, סוף-סוף מתעסקים באקלים ולא בנו'. האמירות האלה נובעות מבורות. יש לנו אינטרס ענק לעסוק בנושא כי אנחנו הראשונים שניפגע. ישראל תהיה מהנפגעות הגדולות של ההתחממות הגלובלית מעצם היותה מדינת חוף ומדינה מדברית. זה אומר שיהיו פה הצפות של ערים, פגיעה במקורות מים וגידולים חקלאיים שייעלמו.

"אני דווקא נותן קרדיט למפלגות ולפוליטיקאים שלא נגררים אחרי הספינים האלה. אנחנו עובדים יפה מאוד עם ח"כים ושרים מהימין, ואחד השרים היותר טובים שעבדנו איתם היה גלעד ארדן, כשהיה במשרד להגנת הסביבה והוביל את חקיקת המחזור. אני נותן קרדיט גם לשר הנוכחי אלקין שלא נגרר לשיח הקיים בארה"ב ובאירופה, ואפילו הצהיר אחרי נסיגת טראמפ מהסכם האקלים, שישראל לא תהיה המדינה ה-51 של ארה"ב בהקשר הזה. וכמובן לח"כ משה גפני מיהדות התורה, שחתום על חוק אוויר נקי, והוא הח"כ הכי חברתי שהיה לנו בשנים האחרונות.

"גם השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת היא דוגמה מצוינת לשילוב של ימין, שמאל וחרדים, ומציגים אותה בארה"ב כדוגמה לשיתוף פעולה בין זרמים שונים. כך שדווקא בזירה המקומית, יש תקווה ואפשר לעבוד ביחד".

גילוי מלא: ד״ר גייל טלשיר המרואיינת בכתבה זו היא בת זוגו של דני זקן כתב "גלובס".