עשה זאת בעצמך: עדיין אפשר לבלום את משבר האקלים בעצמנו

לדבר על זה, ולהצביע למפלגות ירוקות

רק בחודש ספטמבר האחרון התקיימו הפגנות מתוזמנות ברחבי העולם, שבהן השתתפו יותר מ-4 מיליון איש במטרה ללחוץ על מנהיגים וממשלות להתייחס במלוא הרצינות למשבר האקלים. הציבור בעולם מתעורר וגם ישנן תוצאות בשטח: יותר ויותר מנהיגים מדברים על הנושא, ובאירופה זכו הירוקים להישג חסר תקדים בתולדותיהם, לצד מפלגות משני צדי המתרס הפוליטי ברחבי היבשת שמתקשטות במצע ובהבטחות ירוקות.

העברת המחאה לשדה הפוליטי היא הכרח. אף שישנם דברים שכל אחד יכול לעשות ביומיום כדי להפחית את טביעת הרגל הפחמנית האישית שלו, הכוח המשמעותי נמצא בידי הממשלות והמנהיגים - ועליהם להוביל את השינוי הגדול בכלכלה וברגולציה. תמיכה במפלגות ובפוליטיקאים המצהירים שהנושא הסביבתי הוא בעדיפות עליונה עבורם, וכן מעקב צמוד אחר העשייה הפוליטית בתחום, יכולים לחולל שינוי אמיתי בשטח.

להשקיע באגרות חוב ירוקות, ולמשוך השקעות מגופים מזהמים

השינוי והמעבר לכלכלה מקיימת ודלת פחמן הוא גם הזדמנות עבור התעשייה והמגזר העסקי. לתעשיות מקיימות, שיחליפו את תעשיות הדלקים הפוסיליים, יש פוטנציאל משרות רב - 40 מיליון משרות ברחבי העולם עד 2030, בשישה סקטורים: אנרגיה מתחדשת, בנייה ירוקה, תחבורה, ניהול מים, ניהול פסולת ותכנון שפכים וביוב. באיחוד האירופי, בשנים 2015-2000 שיעור הצמיחה במשרות הירוקות היה גבוה פי 7 לעומת צמיחה בסקטורים אחרים. לפי מכון PERI, דולר אחד שמושקע באנרגיה ירוקה בארה"ב, יוצר פי 3 יותר משרות מדולר המושקע באנרגיה פוסילית.

בשל הלחץ הציבורי והרגולטורי והרצון להימנע מביקורת שלילית, בספטמבר האחרון הודיעו 130 בנקים ששוויים הכולל עומד על 47 טריליון דולר, המהווים שליש מתעשיית הבנקאות העולמית - ובהם דויטשה בנק, סיטי גרופ וברקליז - כי אימצו את מדיניות האקלים החדשה של האו"ם. מדיניות האיחוד האירופי מכונה "בנקאות אחראית" והיא מאגדת כללים למלחמה בהתחממות הגלובלית בהלימה להסכמי פריז.

גם ממשלות משנות כיוון: נורבגיה הודיעה החודש שלא תאפשר קידוחי נפט באזור לופוטן, וכדי להאיץ את המעבר לכלכלה דלת פחמן, החליטה ממשלת אירלנד למשוך את כל השקעותיה מתעשיית הדלקים הפוסיליים. קרן ההשקעות של המדינה, ששווה 8 מיליארד אירו, מתנערת מהחזקותיה בפחם, נפט וגז פוסיליים. כדי לספק מימון למעבר לכלכלה דלת פחמן, הבנק העולמי הכפיל את התקציב לפרויקטים אקלימיים לשנים 2025-2021. הבנק ומוסדות נוספים יקציבו בתקופה זו 200 מיליארד דולר לפרויקטים הקשורים באקלים.

משבר האקלים הופך להיות גורם סיכון מהותי עבור גופים פיננסיים, ואם הוא משפיע על אפיק ההשקעה - בין שבשל הסיכונים, הרגולציה או יכולתה של התעשייה לשרוד לאורך זמן - גופים יעדיפו השקעות בתחומי העתיד על-פני תחומי העבר.

כדי לדרבן את ההשקעה הכלכלית הנדרשת במעבר לתעשיות מקיימות, גם מדינות מנפיקות אגרות חוב ירוקות וכחולות. ניתוח שוק של ICMA המתמחה בתחום איגרות החוב הירוקות, מצביע על כך שב-2018 הונפקו אגרות חוב ירוקות בסכום של כ-200 מיליארד דולר ברחבי העולם, לעומת 37 מיליארד דולר ב-2014. בשנה האחרונה, האי סיישל, שהכנסתו נסמכת על המשאב הימי, הנפיק אג"ח כחול במיליארדי דולרים, ובנק ההשקעות הנורדי הנפיק אג"ח כזה בגובה של 2 מיליארד דולר לפרויקטים של מניעת זיהומי מים ומניעת השפעת שינויי האקלים על הים.

לעבור לאנרגיות מתחדשות

דלקים מאובנים (פחם, גז ונפט) מניעים את חיינו: אנחנו שורפים אותם כדי ליצור חשמל וחום, כדי לבשל וכדי להתניע את הרכבים. אבל בעת שריפתם של דלקים מאובנים נוצר פחמן דו-חמצני, היוצר חלק ניכר מגזי החממה הגורמים להתחממות הגלובלית. פליטת הפחמן טיפסה בשיעור של 2% בשנת 2018, מהר יותר מבכל שנה מאז 2011. משק החשמל, המונע על דלקים פוסיליים, מייצר 25% מפליטות גזי החממה.

כדי לחתוך את פליטות הפחמן, עלינו לבצע מעבר למשק דל פחמן עד שנת 2050 - להפסיק להשתמש בדלקים מאובנים, ולעשות שימוש באנרגיית השמש. פאנלים סולריים יכולים לסייע לפתרון משבר האקלים, ויותר מזה: גם להפוך את משק החשמל למבוזר יותר. בישראל, עם זאת, מפתחים את מאגרי הגז הפוסילי, והמעבר לשימוש באנרגיה סולרית מדשדש.

התחבורה היא משתמשת מרכזית באנרגיה ושורפת חלק ניכר מהנפט בעולם. כלי הרכב יוצרים זיהום אוויר ומחממים את כדור הארץ. תחבורה שאיננה מבוססת על דלקים ומייצרת מודלים חדשים של נסועה, למשל בפלטפורמה שיתופית, היא הכרחית.

בישראל, התחבורה היא הסקטור השני בתרומתו לפליטות גזי חממה - כ-20% מסך הפליטות - והן צפויות לגדול בכ-60% עד שנת 2050. אף שבשנת 2015 קבעה הממשלה יעד של הפחתת הנסועה הפרטית ב-20% עד 2030, והדבר עוגן בהסכם פריז, בשנת 2017 חל גידול של 4% בכלי הרכב בכבישים, וב-2016-2013 גדל מספר כלי הרכב הפרטיים בכ-17%, בעוד השימוש בתחבורה הציבורית ירד לשפל - כ-12% מסך הנסיעות.

המעבר לרכב חשמלי תקוע ושיעור החדירה של רכבים חשמליים אפסי. בנורבגיה, למשל, רכבים אלו מהווים כ-40% מסך הרכבים החדשים שנרכשו ב-2017.

לצמצם את צריכת הבשר

לצריכת הבשר העולמית יש השפעה מכרעת על טביעת הרגל הסביבתית של המגזר החקלאי. 77% מהקרקע החקלאית מוקצים לגידול מזון לבעלי חיים המיועדים לשחיטה, כשליש מהקרקעות בעולם ושלושה רבעים ממשאבי המים השפירים מוקדשים לגידול חקלאי של יבולים וחיות משק. תעשיית הבשר אחראית על 20% מפליטת גזי החממה. גז המתאן, שפולטות הפרות, מסוכן פי 25 מאשר פחמן דו-חמצני, והוא מחמיר את אפקט החממה.

תעשיית הבשר אחראית לכריתה של יותר משני שלישים משטחי היערות, כשעבור גידול פרות נדרש שטח גדול. מכיוון ששטח זה עובר עיבוד מסיבי, לאחר כמה שנים נאלצים החקלאים לנטוש אותו, והוא הופך לבלתי שמיש ושיקום שלו מורכב מאוד.

ברזיל, יצואנית בשר הבקר הגדולה בעולם, מספקת כ-20% מהצריכה העולמית, ובשנה שעברה ייצאה 1.64 מיליון טונות של בשר בקר - הנתון הגבוה בהיסטוריה. הדרישה העולה לבשר, מובילה לכריתה מסיבית של האמזונס ויערות גשם נוספים, ולעלייה בתדירותן של שריפות היוצאות מכלל שליטה, כפי שראינו לאחרונה. האמזונס, "הריאות הירוקות של העולם", מייצר חמצן ואחראי לחלק ניכר מספיחת הפחמן שאנחנו יוצרים. המשך בירוא היער עלול להוביל לנקודת מפנה שממנה לא יוכל להשתקם עוד ויפלוט בעצמו כמויות פחמן אדירות לאוויר.

לפי מחקר של אוניברסיטת קליפורניה, מעבר לתזונה צמחית ישחרר קרקעות רבות ויפחית באופן ניכר את פליטות הפחמן בעולם. לשם המחשה, אם כל תושבי ארה"ב היו עוברים מחר לתזונה צמחית - אפשר היה להאכיל עוד כ-200 מיליון איש באותה עלות סביבתית.

בישראל, צריכת הבשר היא מהגבוהות במדינות ה-OECD ועומדת על 21 .2 ק"ג לנפש בשנה. יותר מ-70% מהבשר שיובא בשנים האחרונות לארץ הגיע מדרום אמריקה.

לעבור לחקלאות מקיימת וקהילתית

אדמה בריאה יכולה לספוג עד 7% מפליטת גזי החממה שלנו, אך חקלאות בלתי מקיימת הורידה את פוריותה כך שכיום היא יכולה לספוג רק 1% מפליטת גזי החממה. אוכלוסיית כדור הארץ, המונה כ־7.5 מיליארד בני אדם, צפויה לגדול לכ־10 מיליארד עד 2050. הביקוש למזון צפוי יותר מלהכפיל את עצמו, כשעוד אנשים ייכנסו למעמד הביניים. שינויים בדפוסי ירידת הגשמים ועלייה בשכיחות הבצורות והשיטפונות יקטינו את כמות היבולים הזמינים, שצמיחתם תהפוך לבלתי צפויה משנה לשנה. האו"ם מעריך כי עד שנת 2050 צפוי להתעצם המחסור במשאבים טבעיים לצורכי חקלאות, בגלל השינויים בהרגלי התזונה שנובעים מגידול האוכלוסין המהיר, מהמעבר לערים, מאובדן קרקעות ומתחרות גוברת על מים.

חקלאות מתועשת פגעה קשות במגוון הביולוגי ובאדמה, והיא מייצרת 25% מפליטות גזי החממה. קוטלי חרקים שבהם נעזרים עבור גידול פירות הרגו דבורים וחרקים מאביקים שונים במספרים גבוהים, וחומרי דישון סינתטיים, שבהם אנחנו נעזרים לשיפור פוריות האדמה, פוגעים באוקיינוסים: הם מייצרים "אזורים מתים" (dead zones) שבהם אין מספיק חמצן ודבר אינו יכול להתקיים.

ארגון החקלאות של האו"ם קורא לקיום "שנת טרנספורמציה" במערכת המזון שלנו. הפתרון הראשון (אך החלקי) הוא חקלאות אורגנית, אך תחת תנאי פיקוח מחמירים לגידול היבולים ובעלי החיים. למשל, הגבלת שימוש באנטיביוטיקה, בדשנים כימיים ובחומרי הדברה כימיים כמעט לחלוטין, ומעבר לתחליפים אורגניים כמו קומפוסט וקוטלי חרקים אורגניים, וניהול הקרקע החקלאית בצורה מקיימת.

תכנון חקלאי מקיים יכול להוות אלטרנטיבה לחקלאות הנוכחית: אגרואקולוגיה (agroecology) היא חקלאות הלוקחת בחשבון שימוש בצמחים כמו תלתן למניעת צמיחת עשבים, חלופת היבול עצמו עבור ריענון הקרקע, וגידול של כמה זנים מאותו הצמח על שטח אחד למניעת התפשטות מחלות. גידול זנים שונים מעשיר את המגוון החקלאי ואת עמידותו.

פֶּרְמָקַלְצֶ'ר (חקלאות בת-קיימא) היא ניהול חכם ומשולב של הצמחים ויצירת דינמיקה ביולוגית. היא מיישמת את קשרי הגומלין בין הצמחים השונים ומשתמשת מחדש בזבל ביולוגי כחומר דשן ובבעלי חיים לדישון הקרקע. בנוסף, היא עושה שימוש בחרקים "טובים" האוכלים מזיקים ובגידול ירקות ועצים בין הצמחייה לשם איזון פליטת נתרן והבראת האדמה.

בשל הגידול באוכלוסייה והמעבר למגורים בערים גדולות, חקלאות אורבנית יכולה להתמודד עם הצורך הגובר במזון. לפי מכון המשאבים העולמי (WRI), חמישית מכמות האוכל בעולם מיוצרת בדרך זו. גידול מזון עירוני חוסך פליטת גזי חממה רבים. ניתן לגדל מזון בגינות קהילתיות, על גגות הבתים ובחצרות הבניינים, וגם בהאנגרים לגידולים הידרופוביים, שבהם לא נדרשת אדמה. האוכל מגיע לצרכן במהירות - טרי יותר, מזין יותר וידידותי לכדור הארץ.

 נטיעת עצים / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

לנטוע הרבה עצים

עצים משרתים את המערכת האקולוגית שלנו באופן קריטי. עץ אחד מנקה, מסנן ומטהר 100 אלף מ"ק אוויר מזוהם מדי שנה, מייצר 700 ק"ג חמצן, וקולט 20 טון פחמן דו-חמצני. עץ אחד מסייע להורדת הטמפרטורה בסביבתו בקיץ עד 4 מעלות, ומערכת שורשים של עצים בוגרים עשויה להיות גורם ממתן באופן משמעותי ברעידות אדמה. לעצים תועלות רבות והם גם משמשים בית לבעלי חיים רבים.

לפי מחקר שפורסם בג'ורנל סיינס, שתילת מיליארדי עצים לצד הפסקת בירוא יערות וכריתת עצים בוגרים היא צעד אפקטיבי ואף זול למאבק בהתחממות הגלובלית. שתילת מיליארדי עצים ברחבי עולם יכולה לסלק 25% מהפחמן המצוי באטמוספירה בשל פעילות אנושית מאז תחילת העידן התעשייתי.

לעבור לבנייה ירוקה

בנייה ירוקה נועדה להתמודד עם חלק מהאתגרים שמציב משבר האקלים: היא מעניקה למבנים עמידות מוגברת ומבטיחה תכנון מבנים עם בידוד תרמי משופר ואוורור טבעי הממתן טמפרטורות גבוהות ונמוכות, מה שמקטין תלות באנרגיה ובמערכות מיזוג. בנייה ירוקה אף מעודדת שימוש בצמחייה חסכונית ובמים ומחייבת קליטת גשם המעשירה את מי התהום. בנייה ירוקה מסייעת באירועי גשם קיצוניים, במניעת הצפות ובהרס תשתיות - תופעות העתידות לגבור בעולם ובישראל עם עליית השכיחות של אירועי אקלים קיצוניים. בנוסף, היא מובילה לחיסכון בחשמל ובמים, עד כדי חיסכון ישיר של 1,500 שקל בשנה בממוצע למשק בית ישראלי.

מגזר המבנים בישראל אחראי על 60% מצריכת החשמל מתוך כלל המשק ועל כשליש מפליטות גזי החממה. כיום ישנן כ-16 אלף יחידות דיור בבניינים ירוקים בישראל, וערי פורום ה-15 החליטו להטמיע את תקן הבנייה הירוקה כמחייב בהיתרי בנייה בתחומן, אך עם זאת, רוב הבנייה הירוקה תתבצע בשנים הקרובות רק בערי המרכז - המחייבות בנייה ירוקה בשטחן. מגמה זו מחריפה את הפערים מול ערי הפריפריה, שם עיקר יוזמות הבנייה תלויות בעשייה ממשלתית של משרד האוצר, שלא אימץ את תקן הבנייה הירוקה כתקן מחייב.

לצמצם את בזבוז המזון וייצור האשפה

משנה לשנה, אנחנו מייצרים הרבה יותר אשפה. לפי הבנק העולמי, ייצור האשפה הממוצע בעולם עומד על 1.2 ק"ג לאדם. ככל שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לקנות יותר, אנחנו מייצרים יותר פסולת שהטיפול בה יקר, מזהם, פולט גזי חממה ופוגע בקרקע.

לא מדובר רק באריזות הפלסטיק או בבגדים שזרקנו לפח, אלא גם בשאריות המזון. כשאנחנו משליכים לפח הביתי את ארוחת הצהריים שלא סיימנו, היא עושה את דרכה אל המזבלות והופכת למעין פצצה מתקתקת: השאריות מוטמנות בקרקע המזבלות, ומתפרקות באופן היוצר גז מתאן מסוכן שמזהם את כדור הארץ. בזבוז מזון אחראי על 8% מפליטות גדי החממה, לפי האו"ם.

בעולם ישנם מודלים שונים להתמודדות עם הבזבוז ועם ייצור האשפה. הכלל הבסיסי ההכרחי הוא צמצום: לקנות רק את מה שצריכים ולהפחית את כמויות הפסולת שאנחנו מייצרים. אך דרוש גם טיפול ממשלתי באשפה שנוצרת ובמוטיבציה של התושבים לייצר אשפה: ישנם מודלים של "שלם על מה שתזרוק", וניתן להציב מתקני קומפוסט או השבת אנרגיה מפסולת, וכן מתקני מִחזור שונים. מִחזור פלסטיק הוא עסק יקר ומזהם, ולאחרונה הודיעו מדינות כמו סין שהן סוגרות את שעריהן לקבלת פלסטיק, והמערב נדרש לחשוב מחדש על פתרונות בתחום.

המשרד להגנת הסביבה מעריך כי אדם בישראל מייצר כ-1.7 ק"ג פסולת ביום - מהנתונים הגבוהים בעולם - וכי קצב גידול הפסולת הביתית עומד על 2% בשנה. בשנת 2017 שילמו תושבי ישראל 3.6 מיליארד שקל על הטיפול בפסולת. כ-80% מהפסולת מוטמנת באדמה וגוזלת יותר ויותר שטח, בנוסף למפגע הסביבתי שנוצר. ישנן תוכניות ל-2030, אך לאורך שנים סובל התחום מהתקדמות איטית עד כמעט אפסית ביחס לעולם. בשנה שעברה נסגר מתקן מִחזור הפלסטיק היחיד בישראל.

 פסולת באוקיינוס / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

להפסיק להשתמש בכלים חד פעמיים ובפלסטיק

בשנה האחרונה התגלו שאריות מיקרו-פלסטיק, בין היתר בהרי הרוקי, במקום הכי נמוך באוקיינוס, בדגימות מי גשם בהרי האלפים ובמי השתייה שלנו. הפלסטיק הפך לסמל העידן האנושי והשאריות שלו ילוו את השכבות הגיאולוגיות על־פני האדמה לעוד שנים רבות. כ-335 מיליון טונות פלסטיק מיוצרות בעולם מדי שנה. השימוש העיקרי בו הוא לצורך אריזות, אך הוא נמצא בכמויות גדולות גם בתעשיות הבנייה, הרכב, בפרטי הלבוש שלנו - כ-60% מהבגדים עשויים מפוליאסטר - ואף בתמרוקים.

פלסטיק הוא חומר הסופח אליו מזהמים אורגניים וחומרי דישון, ולכן המיקרו-פלסטיק מכיל ריכוזי זיהום גבוהים. הפלסטיק אינו מתכלה, אך כשהוא מתפרק לחלקיקים קטנים, הוא מגיע אל האוקיינוסים ומזהם אותם, ומסכן את בעלי החיים הימיים. צבי הים, למשל, לא מבדילים בין שקיות פלסטיק לבין המזון החביב עליהם - מדוזות. הם בולעים את שאריות הפלסטיק ומתים, והאיזון הימי מופר - פחות חיות גדולות, יותר מדוזות. 90% מהפסולת בחופי הים הם פלסטיק, מתוכם יותר מחצי - כלים חד פעמיים.

אזרחי ישראל הם שיאנים עולמיים בצריכת כלים חד פעמיים לנפש ומשלמים תמורתם בשנה כ-2 מיליארד שקל. צריכת הכוסות החד־פעמיות זינקה בעשור האחרון פי 2, והיא עומדת על 5 מיליארד כוסות פלסטיק בשנה - לא כולל כוסות קרטון, שגם הן מצופות בפלסטיק ופוגעות בסביבה. לפי מחקר שנעשה באוניברסיטת חיפה, חופי הים בישראל מכילים ריכוז מיקרו־פלסטיק גבוה פי 9 מהממוצע העולמי. במדינות שונות בעולם, כמו האיחוד האירופי, הודו וקנדה, כבר מוציאים כלים חד פעמיים מחוץ לחוק, ובישראל עתידים להעלות להצבעה בכנסת החדשה חוקים דומים.

להבריא את האוקיינוסים

שינויי אקלים, תעשיית דיג דורסנית, פסולת, פלסטיק וקידוחים - אלו הם רק חלק מהאיומים על החופים והימים שלנו. האוקיינוסים מהווים בית גידול לאינספור בעלי חיים וסופחים את מרב פליטות הפחמן האנושיות, ובכך מהווים מעין שכפ"ץ אקלימי, אך לפי דוח הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) שפורסם בחודש שעבר, יכולתם לעשות זאת נפגעה קשות, והם עלולים להגיע לנקודת אל-חזור.

האוקיינוסים ספגו יותר מ-90% מהחום שנלכד בעקבות הצטברות גזי החממה באטמוספירה. בשל הפגיעה האנושית באוקיינוסים ובקריוספרה, חומציות המים עולה, הקרחונים והקריוספרה נפגעים, גובה פני הים עולה, הזיהום בים גובר, ובאזורים מסוימים מתמעט החמצן באופן שלא מאפשר חיים. תדירותם של אסונות טבע עולה, ובכמה מקומות קיים חשש שבני אדם החיים סמוך לים ייאלצו לנטוש את בתיהם.
דיג מסיבי ובלתי מקיים, מהווה גם הוא סכנה חמורה - כאשר ספינות דיג תופסות דגים בקצב מהיר יותר מהתחדשותם הטבעית, המאזן האקולוגי הימי מופר והדגה כולה עלולה להתמוטט. כלי השיט וציוד הדיג פוגעים לעיתים בבעלי החיים הגדולים והחסונים ביותר בסביבה הימית. לעיתים מדובר בחיות שחלקן נמצאות על סף סכנת הכחדה.

מה צריך לעשות? בעולם מוגדרים עוד ועוד שטחי ים כשמורות טבע ימיות, שבהן הדיג אסור והפעילות המסחרית הימית מוגבלת, כך שלטבע ניתן זמן התאוששות. שמורות טבע מצליחות מראות עלייה של למעלה מ-400% במשקל החיות הימיות, וכן עלייה גדולה במגוון המינים הביולוגיים.

בישראל המרחב הימי מאוים על־ידי פעילות דיג ורשתות, קידוחי גז מסיביים והנחות צנרת, הרחבת נמלים ועוד, בעוד רק 0.3% משטח הים התיכון מוכרז כשמורות טבע - גם הן קטנות מאד ולא יעילות דיין.

 תרבות השפע / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

לקנות רק מה שצריך, ויותר מקומי

תרבות השפע גורמת לנו לקנות עוד ועוד, מבלי לתהות לגבי הצורך האמיתי של הפריטים שאנחנו קונים, לעיתים בשל מחירם הזול והאטרקטיבי. התוצאה: יותר ויותר פריטים מסיימים את דרכם בחיינו במהרה ומגיעים למזבלות. לעיתים הם נודדים בעולם יותר זמן מאשר הימים שבהם השתמשנו בהם - אותה חולצה או אותו גאדג'ט זול שהזמנו מאיביי או מעליאקספרס, הגיעו לביתנו לאחר ששונעו באמצעות משאיות, ספינות או מטוסים, ולאחר מכן אולי גם מכוניות - ומחירם הנמוך לא משקף את מחירם הסביבתי היקר.

צריכה מתוך אחריות ובדיקה של כל מוצר שאנחנו קונים יכולה להפחית את כמויות האשפה ואת פליטת גזי החממה. אם נרכוש יותר פריטים שיוצרו בקרבתנו, לא רק נתמוך בקהילה ובתעשייה המקומית, אלא גם נחסוך בפליטת הפחמן. מעקב אחר שרשרת האספקה יעזור לנו לוודא שבגדים שרכשנו נתפרו מבדים שלא מסבים נזק לכדור הארץ, ושהפלסטיק שנאלצנו לרכוש הוא ממוחזר. בנוסף, תיעדוף של מוצרים הניתנים לשימוש לאורך זמן ותיקון קל, על פני מוצרי השתמש-וזרוק, יכול לחסוך אשפה רבה, אנרגיה וחומרים מבוזבזים.