השנאה לכורדים, המצב הכלכלי בטורקיה והחברות עם טראמפ: מה עומד מאחורי התקיפה של ארדואן בסוריה

צבא טורקיה, הצבא השני בגודלו בנאט"ו והגדול במזרח התיכון, החל את מתקפתו נגד הכורדים בסוריה זמן קצר לאחר שהתפרסם כי ארצות הברית לא תמנע ממנו את המתקפה ולא תגן על הכורדים בני בריתה. האמריקאים החלו להוציא את כוחותיהם מהאיזור, והטורקים פתחו בהפצצה אווירית על העיירה קמישלי ועל עמדות של המיליציה הכורדית-סורית YPG.

ארדואן הודיע על טיהור מסדרון ברוחב 32 ק"מ מהגבול, וכוחות קטנים של הצבא הטורקי החלו להיכנס לסוריה בכמה נתיבים מרכזיים.
האינטרס הטורקי העיקרי בפלישה לסוריה הוא גיאופוליטי במהותו - ביסוס מעמדו של רג'פ טאיפ ארדואן כשריף האזורי והענקה לטורקיה של מעצמה בצפון המזרח-התיכון. אם תרצו, סוג של משקל נגד לציר ישראל-מצרים ומדינות המפרץ.

לכן משמר הנשיא הטורקי ומטפח את יחסיו עם כל מי שחשוב. עם איראן, למרות העימות עם ארצות הברית והעיצומים נגדה; עם רוסיה, השולטת למעשה במשטר אסד ומהווה משקל נגד לאמריקאים באיזור; וגם עם ארצות הברית, או לפחות עם נשיאה דונלד טראמפ, למורת רוחם של בכירי הממשל ומדיניות החוץ בוושינגטון.

האינטרס הישיר הוא הפגיעה בכורדים, והחלשתם עד לנפילה של האוטונומיה שהקימו בצפון מזרח סוריה. הכורדים הצליחו במלחמת האזרחים בסוריה לבסס שלטון עצמי על שטח שגודלו כשליש מסוריה, תוך שליטה על הגבול המשולש עם עיראק וטורקיה. אוטונומיה המנסה להידמות לזו הכורדית העיראקית, שהוקמה בעקבות הפלתו של סדאם חוסיין.

ארדואן נושא עמו שנאה פתולוגית לכורדים, ולאורך כל כהונתו פעל לפגוע בהם, בארצו ובמדינות השכנות שבהן הם נמצאים. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה ניצל ארדואן את ההזדמנות לתקוף את מעוזי הכורדים הסורים, אף שאלה נלחמו באויב המשותף - דאעש, תוך שהוא טובח באזרחים בערים הכורדיות באמצעות הפצצות אוויריות וארטילריה.

התגבשותם של הכורדים למעין מדינה בצפון מזרח סוריה, תוך שהם מקימים מערכת שלטונית, מנהלית וכלכלית, מהווה איום על ארדואן. לאוטונומיה הזו, קשרים טובים עם האוטונמיה הכורדית בצפון עיראק וגם עם המיעוט הכורדי שבטורקיה.

ארדואן מרבה להזכיר כי למחתרת הכורדים בטורקיה, ה-פ.ק.ק שלחמה לעצמאות כורדית, היו בסיסים וסיוע בסוריה. עם זאת, לפי מומחים הדבר נכון היה לשנות המאבק של פ.ק.ק, אך כעת הקשר בין הכורדים בסוריה לאחיהם בטורקיה הוא תרבותי וכלכלי בעיקרו. ראשי הכורדים בסוריה הצהירו כי אין להם כוונה לפגוע בריבונות הטורקית, והם נזהרים מקשר עם מה שנותר ממחתרת פ.ק.ק, ואף מקשר עם מנהיגים פוליטיים כורדים בטורקיה.

ארדואן, כפי שהוא פועל להחליש את האוטונומיה הכורדית בעיראק, מבקש כעת לעצור גם את תהליך ההתחזקות של הכורדים בסוריה. השאיפה הזו מתעצמת ככל שהוא מגלה את ההתנגדות השולית של אירופה, ובעיקר לאחר קבלת ההיתר מטראמפ.

 נשיא טורקיה ארדואן \ צילום: רויטרס

להשכיח את הכלכלה

הנימוק הנוסף לפלישה הטורקית הוא כלכלי. טורקיה סובלת ממשבר כלכלי גובר והולך. בראיון לרשת בלומברג אומר יאן דהאן, יו"ר חטיבת המחקר של בית ההשקעות הבינלאומי אשמור, כי טורקיה בדרך לקריסה כלכלית דוגמת זו של ונצואלה. לדבריו, "על אף שהמשק הטורקי מגוון בהרבה מזה של ונצואלה, הנסמכת כולה על יצוא נפט, טורקיה נמצאת על מסלול דומה מאוד של מדיניות, שעלול להביא להרס כלכלי". כך במדיניות ההלאמה של חלק מהתעשיות המרכזיות וההתערבות הגוברת והולכת בשוק, כמו הנסיונות לשפר את מצבה של הלירה הטורקית.

ארדואן מבקש לכן באמצעות המלחמה החדשה, ראשית להסיט את תשומת לב הטורקים מהצרות הכלכליות. בנוסף, מבקש נשיא טורקיה לקבל באמצעות הלחץ על המערב הקלות כלכליות, בעיקר מול השוק האירופי, שיסייעו לו לייצב את הכלכלה. טורקיה מקבלת מהאיחוד כסף והקלות תמורת מניעת מעבר רוב הפליטים מסוריה ומארצות מרכז אסיה לעבר אירופה, וארדואן מאיים כי יפתח את הסכר - יותר משלושה מיליון פליטים סורים נמצאים בשטח טורקי - אם לא יקבל עוד הטבות כלכליות.

בסוריה הכורדית עצמה, כמעט שאין לארדואן אינטרסים כלכליים. מדובר בארץ מדברית, בחלקה הררית, משטר אסאד לא השקיע שם כמעט, וחבל הארץ הזה ידוע כנטול משאבי טבע, בניגוד לכורדיסטן העיראקית שבה בארות נפט גדולות.

אלא שיש לה בכל זאת מעלה אחת: היא יושבת על משולש הגבולות עם עיראק וטורקיה, ובעיקר על רוב צירי התנועה המרכזיים מעיראק, ומזרחית יותר מאיראן, אל סוריה ונמליה בים התיכון. שליטה על דרכים אלה תאפשר לארדואן הפעלת לחץ על האוטונומיה הכורדית בעיראק ודרכה הוא עשוי לסייע לאיראן להעביר סחורות לנמלי סוריה ואולי אף נתיב נשק לחיזבאללה בלבנון. שליטה אסטרטגית כזו תעניק לו יכולת מיקוח רבת משקל במהלכים האזוריים והבינלאומיים.

בחסות הנשיא טראמפ

נקודת מבט מעניינת נוספת המסייעת להבין מה עומד מאחורי הרישיון לפגוע בכורדים שקיבל רג'פ טאיפ ארדואן מהנשיא האמריקאי, היא התמיכה הרחבה שמקבל טראמפ ממפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן, במאבקו הפנימי נגד הליך ההדחה בקונגרס האמריקאי.

בראיונות לתקשורת הטורקית, בעיקר זו המקורבת לשלטונות, מרבים ראשי המפלגה של ארדואן למתוח ביקורת על התהליך ומייחסים אותו ל"דיפ סטייט" של הממשל האמריקאי, ביחד עם המפלגה הדמוקרטית בניסיון להדיח נשיא מכהן ונבחר באמצעים לא דמוקרטיים. שני הנשיאים שמתייחסים האחד אל השני בהתבטאויותיהם הפומביות כ"חברי הקרוב", מנהלים מאז בחירת טראמפ לפני שלוש שנים מערכת יחסים אישית המתחרה בזו של מערכת היחסים בין ראש הממשלה נתניהו לטראמפ.

בהיבט המעשי זה הביא דווקא לאובדן של אינטרסים אמריקאים באיזור, שכן טראמפ לא מנע מ"חברו הקרוב" ארדואן לחזק את קשריו הכלכליים עם איראן למרות העיצומים נגדה. טורקיה, לפי פרסומים בתקשורת, מסייעת לאיראן במכירת נפט תוך עקיפת העיצומים, ודרכה עוברות סחורות איראניות ש"מולבנות", ונמכרות בעולם תחת תוויות טורקיות.

כן איפשר טראמפ לארדואן, למורת רוחה הבולטת של מערכת הביטחון האמריקאית ושל תעשיית הנשק האמריקאית, לרכוש מערכות נשק מתוחכמות מרוסיה, לרבות טילי קרקע אוויר מסדרת S400 ומערכות אחרות.

בנוסף, מעניק טראמפ גיבוי לטורקים בחזית האירופית: בציוצים ובהסברים להיתר שנתן לארדואן לפעול נגד בעלי הברית של ארצות הברית, הפנה טראמפ את האש לכיוון האירופים, המסרבים לדבריו לקבל את שבויי דאעש בחזרה לארצותיהם. וכך, בשיחה ביניהם ב-6 באוקטובר שבה הודיע כי לא יתנגד לפלישה הטורקית לסוריה, הזמין טראמפ על הדרך את ארדואן לוושינגטון, ביקור שיתקיים ככל הנראה בחודש הבא.

כך הפנה המערב גב למיעוט הכורדי

לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים מצד הכורדים להקים לעצמם מדינה ולממש את שאיפותיהם הלאומיות, ואף שהם במוצהר נוטים לצד מדינות המערב בסכסוכים באיזור - כשהגיעה שעת מבחן לעימות עם מנהיגי האזור, תמיד הותירו מנהיגי המערב את הכורדים לבד. כך לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשבריטניה וצרפת הפרו את הבטחתם לכורדים שלחמו לצידם להקים להם מדינה וחילקו את המזרח התיכון בין המנהיגים הערבים. הבריטים אף הפילו בכוח ניסיון כורדי להקים מדינה בצפון עיראק.

בטורקיה, שם שוכן חלק עיקרי של הכורדים, הוקמה מפלגת הפועלים הכורדית פ.ק.ק, שדוכאה וכמעט נמחקה לאחר תפיסת מנהיגה עבדאללה אוצ'אלן ב-1999. גם בעיראק סבלו הכורדים מנחת זרועו של השלטון: במהלך מלחמת איראן-עיראק, בתואנה כי הם מסייעים לאיראן, הפציץ סדאם חוסיין את העיירה חלבג'ה ועוד כעשרים כפרים כורדים בגז עצבים. יותר מעשרת אלפים כורדים נרצחו.

לאחר הפלת סדאם חוסיין הצליחו הכורדים להקים לעצמם אוטונומיה בצפון עיראק, ששרדה נטישה והפקרה של נשיא ארצות הברית הקודם אובמה, ותקיפה טורקית נגדה. האוטונומיה הזו שימשה השראה לכורדים בסוריה להקמת האוטונמיה שלהם. בשל גודלה, ספק אם ארדואן יצליח כעת להפילה, אבל ההתקפה שלו עליה תחליש אותה.

לישראל קשר מצוין עם הכורדים לאורך השנים, שהתחזק עם הקמת האוטונומיה בצפון עיראק. לפי פרסומים זרים, ישראל מסייעת לכורדים במכירת הנפט שהם מפיקים וכן בפיתוח הכלכלי של האוטונומיה.