טעימה: איזה מין יין מניבים יקבים אקולוגיים, ידידותיים לסביבה?

אם גם אתם נמנים עם המחנה ההיסטרי שאליו אני משתייך, זה המאמין למדענים החוזים את סופו של העולם בשנת 2100, שלא לומר 2050, ועדיין יש לכם, כמוני, חשק לשתות יין, כדאי לפחות שתשתו יין שמנסה לשמור על העולם. אם לא אנחנו, לפחות היין שלנו.

לא מעט יקבים בישראל עוברים, או לפחות מנסים לעבור, לתהליכי ייצור פחות מזיקים ויותר ידידותיים לאדם ולסביבתו. יוסי יודפת מיקב הבוטיק הזעיר "עבייה" שביחיעם שבגליל המערבי, הוא אחד מנציגיה הבולטים של המגמה הירוקה בעולם היין המקומי. יודפת מסביר שמהלכים ירוקים יכולים להיות מופנים כלפינו, כלומר כאלו שנועדו לשמור על בריאות האדם - בעיקר לחדול מריסוס כרמים ברעלים מסוכנים מדי, או בקיצור: חקלאות אורגנית.

אלא שהמהלך השני והחשוב יותר לטעמו (וגם לטעמי, יין אורגני הוא סוג של מותרות) הוא לשמר את הסביבה, הקרקע והמגוון הביולוגי. להשאיר לילדים שלנו כמה שיותר מהפלנטה שאנחנו קיבלנו. יודפת משמר את הקרקע בכרמים שלו, לא מרסס עשבייה אלא מחרמש ומקלטר אותה, כדי לשמר ולטייב את מבנה הקרקע והחיים בקרקע. זה הבסיס.

כפועל יוצא מזה, הוא גם לא משתמש בחומרים מערכתיים, סיסטמיים שזורמים בתוך הצמח כמו קונפידור, חומר שיש האומרים שהוא אחראי להיעלמות הדבורים בעולם (אם כי טענה זו לא הוכחה עדיין). דבורים הן כנראה בעל החיים החשוב ביותר במערכת שלנו, כך שאל תזלזלו בבעיה. הקונפידור משמש נגד הכנימה הקמחית שלא מעט כרמים בארץ נגועים בה ורובם מוגמעים בחומר הזה כפתרון קל ונוח. אדמה שאתה מרסס בכימיקלים מאבדת את חייה, מסביר יודפת. בין האדמה לאטמוספירה נמצאים כל החיים בכדור הזה ואותם בדיוק אנחנו הורסים בחקלאות לא אחראית.

יודפת גם עובד עם קומפוסט במקום דשן מלאכותי. אחרת, אתה יוצר ערימות זבל. הבעיה עם ערימות הזבל היא שכשהגשם ניגר דרכן, התוצאה היא המלחה וקוליפורמים למי תהום. "כל הנושא של קיימות הוא נושא של היגיון בריא", אומר יודפת, "ואתה יכול לבחור לאיזה תהליכים אתה עוזר. להשתמש בדברים בדרך נכונה כמו ליצור איזון בתוך מערכת שהיא סגורה ושום דבר בה לא הולך לאיבוד".

אלא שלא רק ייננים מיקבי בוטיק קטנים ורומנטיים עוברים לחקלאות ירוקה ושאר מהלכים מעודדים. גם ענקי תעשיית היין, יקבים כמו רמת הגולן ויקב הבת שלו הרי גליל, או יקב תבור שבבעלות החברה המרכזית למשקאות (קוקה-קולה) מאמצים עוד ועוד פרקטיקות ירוקות.

יקבי רמת הגולן למשל הם חלוצי הכורמות האורגנית, לפחות בקנה מידה מסחרי, והרי גליל הוא כנראה היקב המוביל, לפחות מבין הגדולים, בניסיון להפוך ליקב ירוק עם אריזות ממוחזרות, אנרגיה סולרית, גג ירוק על חדר החביות, שימוש בתאורת Led, הפחתת השקיה (גפן היא צמח עמיד במיוחד לתנאי עקה קיצוניים), שימוש בבקבוקי זכוכית קלה יותר, מִחזור פסולת תעשייתית ואפילו דישון בקפה ממוחזר.

יקב תבור החל לפני כמה שנים בפרויקט כרמים אקולוגיים, שבמסגרתו הוא מפעיל תנשמות להדברת מזיקים במקום ריסוסים (היכן שניתן). התנשמת אף אומצה כסמלו הרשמי של היקב. הוא גם מקצה שטח בתוך הכרמים לבתי גידול טבעיים, מתוך הבנה שאלו מיטיבים עם הגפנים, בונה מסדרונות תנועה לחיות בר בלב הכרמים הללו, משמר עצים ואף זורע עשבייה מקומית באופן מכוון ומקטין שימוש בחומרי דישון והדברה.

טעימה:

סוביניון בלאן "נספרסו" 2019, יקב הרי גליל. שיתוף פעולה ראשון מסוגו בין יקב הרי גליל לענקית הקפה נספרסו. שאריות הקפה מהקפסולות של החברה נשלחות אל היקב ובאמצעותן מדשנים את כרם משגב עם. התוצאה, לבד מאיכותה הסביבתית, היא עוד סוביניון בלאן פריך, קליל, חומצי, מרענן וטעים במיוחד, כמיטב המסורת ביקב הרי גליל כבר שנים. 60 שקל, כשר

 מרלו, אדמה, 2016, יקב תבור. המרלו העשיר והמצוין הזה מגיע מהכרם האקולוגי של יקב תבור ברמת סירין. פירותי מאוד, מלטף ורך כמו שמצופה ממרלו. מיכל אקרמן, האגרונומית הראשית של תבור, מוכיחה שאפשר ליצור יין שמכבד את סביבתו ואת צרכניו באותה מידה. בעצם, זה אותו דבר. 60 שקל, כשר

קריניאן שוני, 2016, יקב עבייה. יוסי יודפת הוא מהמאמינים הגדולים ביותר בזן הקריניאן, והקריניאנים שלו (יש כמה) הם מהטובים שיוצרו כאן. ענבי הקריניאן ליין השוני שלו (כמו אמפי שוני, למי שצריך ניקוד) מגיעים מכרם מבוגר מאוד, שיודפת הציל מעקירה ושאותו הוא מגדל בצורה הטבעית והנקייה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. יין נפלא ממש, לא כבד. אלגנטי, אבל עם איזו נגיעה פראית מרתקת. אחד היינות הישראלים הכי ידידותיים לסביבה, וגם לצרכן. כה לחי. 150 שקל