מי אחראי להשקעות כושלות של בן הזוג?

בני זוג, הורים לשישה ילדים, פונו בשנת 2005 מגוש קטיף, וקיבלו בשל כך פיצויים בסך של כ-3 מיליון שקל. בכמיליון שקל מסכום הפיצויים רכשו בית, אך לא הגיעו להסכמות לגבי השימוש ביתרת שני מיליוני השקלים שנותרו בידיהם: הבעל רצה להשקיעם במיזם באתיופיה, ממנו הוא סבר כי יוכלו לגזור רווחים משמעותיים; ואילו האישה התנגדה להרפתקה, בטענה כי הסיכון גדול מדי, והסכימה להשקיע במיזם עשרות אלפי שקלים בודדים בלבד, אך ביקשה לחסוך את היתר.

בחלוף מספר שנים פרץ בין בני הזוג משבר חמור, אשר הובילם להליך גירושים. במסגרת ההליך התברר כי למרות התנגדות האישה, הבעל השקיע את כל כספי המשפחה באתיופיה, השקעה שירדה כולה לטמיון, וכתוצאה מכך, הרכוש שנותר לחלוקה כלל את בית המגורים ואת הזכויות הסוציאליות בלבד. בבית המשפט עתרה האישה לחלוקה בלתי שוויונית של הרכוש, בטענה כי הבעל צריך לשאת באחריות הבלעדית לכישלון.

הבעל מצידו טען כי האישה יכלה "להגדיל ראש" ולעקוב אחר ההשקעות, ולכן אינה יכולה להסיר מעצמה כל אחריות. כמו כן טען הבעל כי אילו ההשקעות היו מצליחות, לא הייתה מחלוקת כי האישה שותפה להן, ולכן עליה להיות שותפה גם לכישלונות.

בית המשפט לענייני משפחה סבר כי עמדתו של הבעל נכונה ברמה העקרונית, אך אינה תקפה בנסיבות יוצאות הדופן של משפחה זו. ראשית, בית המשפט קבע כי השקעותיו של הבעל באתיופיה לא היו השקעות סבירות, אלא פזיזות וחסרות אחריות, וכישלונן היה צפוי מראש. כמו כן, להתרשמותו של בית המשפט, הבעל הנהיג משטר רודני בבית, אסר על האישה לקרוא מכתבים שנשלחו בנושא ההשקעות ודרש לאשר כל פעולה שלה בחשבון המשותף, כך שלאישה לא הייתה יכולת שליטה אמיתית על ניהול כספי המשפחה בידי הבעל.

לאור זאת קבע בית המשפט כי נסיבות אלה מתאימות להפעלת סעיף החריגים בחוק יחסי ממון, הקובע כי נכס שאחד מבני הזוג הוציאו ממכסת הנכסים המשותפים בכוונה לסכל את שיתופו של בן זוגו בו, ייחשב בעת עריכת איזון המשאבים כאילו הוא נמצא עדיין ברשותו של בן הזוג. במקרה זה, בחישובו את חלוקת הרכוש בין הצדדים, בית המשפט כלל את 2 מיליון השקלים האבודים ביתרת הזכות של הבעל, כאילו הם מוחזקים ברשותו במלואם, ובעצם זיכה את האישה במחציתם על חשבון הבעל.

ערכאת הערעור הפכה את פסק הדין ודחתה את הרעיון היצירתי של בית המשפט לענייני משפחה בהפעלת החריג לחוק. בית המשפט המחוזי הבהיר כי ניתן לייחס לבן זוג רכוש רעיוני שכבר לא נמצא ברשותו, רק אם הבריח אותו במטרה ברורה מראש למנוע מבן הזוג האחר לחלוק בו. במקרה זה ייתכן כי הבעל התנהל ברשלנות בכספים ובאופן בלתי ראוי ביחסו אל אשתו, אך לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הוא השקיע את הכספים במטרה מוגדרת להפסידם, או שהתכוון להבריחם לגורם אחר אם ירוויח מהמיזם.

התוצאה הייתה אפוא שהכספים האבודים לא נכללו במצבת הנכסים של הבעל, ולמרות זאת, בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון אף הוא לחלק את הרכוש בין בני הזוג באופן שוויוני. מאחר שלבית המשפט העוסק בדיני משפחה יש שיקול-דעת לנהוג ביצירתיות ובגמישות יחסיים, בית המשפט קבע כי הבית במלואו יישאר בידי האישה, ואילו הזכויות הסוציאליות, שערכן פחות, ייוותרו במלואן בידי הבעל. פתרון זה ימנע את השלכתם של האישה וששת הילדים מביתם, יותיר בידי הבעל די כספים למחייתו - ועדיין יכלול פיצוי מסוים לאישה עבור התנהלותו הבלתי ראויה של בעלה בנושא הכספים.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il