אל תשליכני לעת זקנה: זה מה שצריך לתקן בענף הדיור המוגן

בעקבות יום הקשיש הבינלאומי שהתקיים החודש (1 באוקטובר), אין אלא לתהות על היעדר השיח על מצב הקשישים בשתי מערכות הבחירות האחרונות שפקדו אותנו. מפלגות מכל צידי המפה הפוליטית לא העלו את הנושא לסדר היום הציבורי, לא כל שכן הציבו אותו כנקודה משמעותית במצע הפוליטי שלהן. כל זה מקומם מאוד, על רקע נתונים שפורסמו לאחרונה ומראים כי בעוד 25 שנה בלבד, לא פחות מ-15% מהאוכלוסייה יהיו בני 65 ומעלה.

"העתיד שייך לצעירים" היא אמירה שגורה בפיהם של אנשים רבים, אבל המציאות היא אחרת: לפי ה-OECD, אחד האתגרים המרכזיים שאיתם העולם המודרני יצטרך להתמודד הוא הזדקנות האוכלוסייה. הארגון דיווח כי נתח האוכלוסייה המבוגרת במדינות מפותחות גדל בממוצע פי שניים כל עשר שנים. לכשעצמה, מציאות זו לא תהווה בעיה, אלא אם מדינת ישראל לא תשכיל לדאוג מעכשיו לתנאי מחיה נאותים ולזכויות אזרחיה המבוגרים.

לאחרונה פורסם כי משרד ראש הממשלה עובד על המלצות להסיר חסמים בתעסוקה אחרי הפרישה ולסייע לבני הגיל השלישי ללמוד ולהתנדב יותר. זהו צעד בכיוון הנכון, אולם מלבד המלצות, חשוב גם ליישם - ובהקדם. ישנן גם בעיות רבות נוספות שדורשות טיפול כמו עוני, בריאות ודיור. חשוב לציין כי לא רק אוכלוסיות חלשות מתמודדות עם האתגר, אלא גם בני הגיל השלישי שהקפידו וצברו חסכונות על-מנת לחיות את שנותיהם המאוחרות ברווחה. דוגמה מצוינת לכך הם דיירי הדיור המוגן.

בגיל השלישי, לאחר היציאה לפנסיה, רבים מהמבוגרים בישראל מוותרים על האפשרות להחזיק בדירה משלהם - חלקם מסיבות כלכליות וחלקם מסיבות בריאותיות וחברתיות. כל אלה מובילים אותם אל הדיור המוגן, אך יש לעשות הרבה על-מנת שפתרון זה יהיה מתאים ואפשרי לכל מי שזקוק לו.

"חוק הדיור המוגן" שחוקק לפני למעלה מ-7 שנים עוד רחוק מלהבטיח את ביטחונם הכלכלי או הבריאותי של הקשישים בדיור המוגן. הוא נותר "חסר שיניים", משום שמרגע חקיקתו ועד לימים אלה לא הותקנו לו תקנות נדרשות, ולכן לא ניתן לאכוף ולממש רבות מהן. בנוסף, קיימים בו חורים ופירצות, וישנם גורמים שמנצלים עובדה זו.

דוגמה כואבת לכך היא תשלומי המע"מ. דיירי הדיור המוגן הם היחידים בישראל שמשלמים מע"מ על שכר דירה. נוספים על כך מע"מ על שחיקת הפיקדון ומע"מ רעיוני, שכולם אינם מוצדקים וכולם מרוקנים את חשבונם של הדיירים בעשרות אלפי שקלים כל שנה. זהו נטל כבד, וראוי שהמדינה תטפל בנושא על-מנת לחסוך את ההוצאה הכספית הגדולה לדיירים.

עוד ראוי לציין כי רובן המוחלט של המרפאות שנמצאות בבתי דיור מוגן, אינן מסונכרנות עם קופות-החולים של הדיירים. מצב זה - במסגרתו מטפלות בקשישים שתי מרפאות שונות שאינן נמצאות בקשר זו עם זו - עלול לגרום לטיפול שגוי, טיפול כפול ואפילו להסתיים באסון. מאמצים רבים ודיונים שנמשכו שנים הוקדשו לפתרון הבעיה, ללא הועיל. על משרד הבריאות וקופות-החולים להרים את הכפפה ולעשות את הנדרש לתיקון המצב, שמקשה מאוד על קשישים חולים. ישנן בעיות רבות נוספות שדורשות טיפול דחוף.

יום הקשיש הבינלאומי הוא הזדמנות לעשות חשבון נפש ולהפנים כי בעתיד הלא רחוק, אוכלוסיית ישראל תהיה מורכבת מנתח גדול של אזרחים מבוגרים, שרק ילך ויגדל. לכן, אזרחי ישראל צריכים גם הם להרים קול זעקה. אם מדינת ישראל לא תטפל כבר עכשיו באתגרים ותכין את הקרקע לשינויים הדמוגרפיים שיקרו בקרוב מאוד, נהיה בבעיה מאוד גדולה. האדישות וגרירת הרגליים יעלו לנו בסופו של דבר ביוקר. 

הכותב הוא יו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל