לפני זמן קצר הלכנו לבחירות. הרשתות החברתיות, התקשורת וגם האזרחים עצמם עסקו כולם בשאלה מי ייבחר. ימין, שמאל, אשכנזים, מזרחים, דתיים וחילונים. שאלות הרות-גורל עמדו על הפרק. אני מצטער לאכזב את כולם, אבל השאלות הרות-הגורל באמת, על עתיד כדור הארץ שכולנו חיים עליו, הן דרמטיות הרבה יותר, ובהן אנחנו עוסקים הרבה פחות.
לאחרונה חזרתי מוועידה עולמית שעסקה בנושא מזווית התעשיינים בפרנקפורט גרמניה. העולם כולו מגויס לכך היום - קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, נשיא צרפת עמנואל מקרון, אפילו נשיא סין שי ג'ינפינג מטפלים בנושא באופן אישי, מתוך הבנה שזה הנושא החשוב ביותר העומד על סדר היום. למעט נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שטוען כי מדובר בקנוניה של התקשורת, ואין התחממות גלובלית - כמעט כל מנהיגי העולם החופשי שמים את הנושא בראש סדר היום שלהם.
רק בשביל להבין, קחו לדוגמה את סין. לפני 15 שנה נסעתי לכנס בגוואנז'ו, אחת מערי התעשייה הגדולות בעולם, ושוכנתי בקומה ה-39 של מלון בעיר. קמתי בבוקר, פתחתי את הווילונות, וחשכו עיניי - תרתי-משמע. לא ראיתי אור בחוץ, החושך היה סמיך כמו בשעה 2 בלילה. התקשרתי לחבר ששוכן בקומה 37 ושאלתי אותו מה המצב אצלו. הוא צחק: עוד לא קלטת שהכול פה פיח?
זה היה אז. היום גוואנז'ו עדיין מתמודדת עם בעיות, אבל המצב שם טוב בהרבה. אצל הסינים אין חוכמות, הם לקחו את נושא איכות הסביבה לתשומת-ליבם ועושים תוכנית חמש-שנתית, קובעים יעדים ומבצעים ופשוט סוגרים מפעלים שלא עומדים ברגולציה המחמירה.
לצערי, בישראל אנחנו נמצאים הרבה מאחור בתחום הזה כמדינה, ללא מדיניות, ללא תוכנית תוך "שליפות וירי לכל הכיוונים". אנו התעשיינים מנסים לעשות ככל יכולתנו להפחית פליטת גזי חממה, אבל צריך לזכור שמדובר בהליך איטי ויקר, והמדינה צריכה לעודד את התעשיינים לעשות אותו. לעודד - הכוונה לסייע. הדרך של קנסות וסגירת מפעלים היא לא הדרך.
אם ישאירו את התעשיינים להתמודד לבד, או שרק יקבעו להם יעדים מבלי לסייע להם, אנחנו נגמור ונחסל את התעשייה בישראל, אלפי מקומות עבודה ייסגרו - ואת זה אף אחד לא רוצה.
בשבועות הקרובים יכנסו לתפקידם שרי איכות הסביבה והתחבורה החדשים של מדינת ישראל. עתיד חיינו תלוי בשניים האלה, לא פחות ממה שהוא תלוי בשרי החוץ, הביטחון והאוצר.
ראשית שר התחבורה. הגיע הזמן לשים באמת את התחבורה הציבורית בראש סדר העדיפויות. כמות פליטת גזי החממה של המכוניות, במיוחד כשהן עומדות בפקקים, הוא בלתי נתפס. אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. צריך לעודד מכוניות חשמליות וכמובן תחבורה ציבורית נגישה. צריך פתרון של מטרו ורכבת קלה בכל מקום ולא רק בתל-אביב.
בנוסף, אנחנו כמובן תלויים בשר לאיכות הסביבה ובמשרדו. יש לתכנן ולהוציא לפועל תוכניות רב-שנתיות רציניות, של 5-10 שנים. אי-אפשר לפתור את הבעיה בזבנג וגמרנו. כאמור, אם סתם נציב יעדים למפעלים, מבלי יכולת באמת למדוד ולסייע, נשאיר את הבעיה על כנה. מקסימום כמה מפעלים יפשטו את הרגל. במקום זה, המדינה צריכה לבנות תוכנית סיוע שתעזור למפעלים לעבור לייצור ירוק יותר.
הדבר השני הוא נושא ייצור החשמל. ייצור חשמל עם פחם הוא מזכרת עצובה מהעבר, הוא לא בריא ולא טוב. יש לנו כמדינה עתודות גז טבעי אדירות. יש להשתמש בו גם מסיבות כלכליות אבל בראש ובראשונה מסיבות של איכות סביבה. יש להעביר את כל תחנות הכוח לגז טבעי ולהעביר את כל המפעלים להשתמש בגז טבעי במקום בפחם ובחשמל פחמי מזהם. אלה לא תהליכים פשוטים, אבל אלה התהליכים שמצופים מממשלה שרוצה באמת לדאוג לעתיד האזרח, לא בדיבורים, אלא במעשים.
אם לא נעשה את זה, מהר מאוד נהפוך למדינת עולם שלישי, במיוחד בדרך בה יסתכלו עלינו מדינות העולם. אין כזה דבר היום באירופה לא להפריד אשפה, לא למחזר, לא לחשוב ירוק. אם אנחנו רוצים להישאר במשפחת העמים ולדאוג לאיכות האוויר שלנו ושל העולם כולו - הזמן הוא עכשיו, וחייבים לחשוב קדימה ברצינות.
בהצלחה לממשלה החדשה שתיכנס, והלוואי שתשים בראש סדר העדיפויות את הנושא הכל-כך חשוב הזה.
הכותב הוא מנכ"ל תרמוקיר, תחתיו זכתה החברה באות נבחר קלינטק 2010", "גלובוס הירוק" לשנת 2012, אות המשרד להגנת הסביבה לדיווח פליטות של גזי חממה ואות הזוכה בתחרות "תעשייה בסביבה 2015". הוא חתן פרס התעשייה לשנת 2016 זוכה אות הבנייה הירוקה לשנת 2018, מומחה לפליטת גזי חממה ופעיל סביבתי ותיק
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
