מחוקקים, אל תצאו טונה! יש להקל ברגולציה על עסקי מזון

רבות נכתב ונאמר על כך שמאז פרשת רמדיה, התחזק הפחד של הרגולטורים מניהול סיכונים. המטוטלת הרגולטורית, הנעה באופן טבעי בין הרצון לאפשר סביבה עסקית יזמית וגמישה לבין הצורך האמיתי להגן על שלומו וביטחונו של הציבור, נעה בחדות לצד שנאת הסיכונים, ונדמה כי פשוט נתקעה שם. הביורוקרטיה הישראלית, במיוחד בכל הנוגע לנושאים בריאותיים ותברואתיים, הפכה לנוקשה ומסורבלת במיוחד.

בשנים האחרונות נראו ניצני שינוי וניסיון אמיתי של הממשל לאזן את הפחד מסיכונים עם הקלה ופישוט של הרגולציה. בולטים במיוחד מאמצי הפחתת הרגולציה המנוהלים ממשרד ראש הממשלה והרפורמה החשובה ברישוי עסקים. אך משימת שחרור המשק מכבלי הביורוקרטיה המגבילים רחוקה מלהסתיים, וחשוב שמקרה הטונה המקולקלת בסניף ארומה תל-אביב - מקרה חמור באמת - לא יסיט את הספינה ויחזיר אותה על עקבותיה אל עבר המים המוכרים והבטוחים של ההתעקשות הביורוקרטית שתוקעת את המשק כולו. נהפוך הוא - כישלון הרגולציה הנוכחית הוא דגל אדום המתנוסס מעל השיטה הביורוקרטית כולה.

כפי שכתבתי בעבר ב"גלובס", עסקי המזון בישראל סובלים מעודף רגולציה תמוהה וחסרת היגיון. הרגולטור מתערב באספקטים מופרכים שונים ומשונים. הרגולטורים, למשל, מתערבים בסוג פחי האשפה בחדרי השירותים, דורשים דרישות מיושנות ולא רלוונטיות לגבי הציוד במטבחים ונזכרים, שנים לאחר הענקת רישיון העסק, בשינויים שהעסק צריך לערוך שמחירם לעתים מאמיר לעשרות ומאות אלפי שקלים.

תעלת הבלאומילך העמוקה והטובענית שהיא הליך רישוי ופיקוח על עסקי מזון בישראל מגיעה למחוזות אבסורד יוצאי דופן בתחום יצרני מזון הבוטיק הקטנים - יצרני שוקולד, מאפים ייחודיים ומזון אחר. שם דורשים מכל שוקולטייר קטן לעמוד בתנאי ייצור של מפעלי ענק, תנאים שהם כשלעצמם עומס ביורוקרטי לא הגיוני ולא יעיל.

יצרנים רבים מרחבי הארץ אשר פנו לרגולטורים בבקשה שיסייעו להם עם הנחיות ברורות לפני שהם מקימים את העסק, דיווחו במחקר בו אני מעורב בימים אלה על דרישה של משרדי ממשלה - "קודם תפעילו את העסק, תתחילו לייצר, ואחר-כך נאמר לכם מה צריך להרוס ולשנות ולבנות מחדש".

לרגולציה הקשה, המפורטת באלפי עמודים סבוכים של הוראות ותקנות, הכרוכה בעוד ועוד שינויים והתאמות בבתי העסק, יש מחיר כבד. בתי העסק שיכלו ליהנות מרווחים הוגנים, להעסיק עובדים נוספים, להטמיע חדשנות במוצרים ולתרום יותר לתוצר במשק כולו, עסוקים במרדף אינסופי אחר ריצוי המפקחים, העיריות ומשרדי הממשלה, ולבסוף רבים מהם אינם שורדים וקורסים בגלל אותו עומס ביורוקרטי.

לו הייתה שיטת הרגולציה הזו, החריגה מאוד ביחס לעולם המערבי, אפקטיבית ומייצרת אפס נפגעי תברואה, היה אפשר לטעון שמחירה הכבד אולי שווה את התוצאה. אך תקרית הטונה המצערת מוכיחה כי כל המפקחים, כל התקנות, כל החוקים וכל הסעיפים המוזרים אינם מונעים תקריות תברואתיות באופן הרמטי.

חשוב שהמחוקקים, הרגולטורים ומעצבי מדיניות הביורוקרטיה לא "יצאו טונה" בגלל תקרית אחת, חמורה ומצערת.

זה הזמן להבין שהשיטה הישראלית מצריכה שינוי פרדיגמה כולל. בניגוד ל"אפקט רמדיה" שהוביל לשנאת סיכונים משתקת, זהו הזמן לנצל את האירוע לטובת ניסוח רגולציה חדשה שתאפשר סביבה עסקית דינמית, פתוחה, יזמית וקלה ותתמקד במקומות בהם באמת חשוב להגן על בריאות הציבור בצורה יעילה ככל היותר.

שלושה עקרונות רלוונטיים למדיניות כזו:

ראשית, יש לבטל את רוב סעיפי הפיקוח המפורטים בתקנות ובחוקים השונים. רבים מהסעיפים הללו הם התעסקות קטנונית ומיותרת במספר משתנות בשירותי הגברים, בטבלאות מזון מותר לבישול, לפיהן, למשל, למזנון אסור לבשל מג'דרה, אך מותר לו להכין מרק עדשים עם אורז - ודרישות נוספות שאין להן הצדקה. את הסעיפים הללו יש להחליף בדרישות סף מדידות המתמקדות בתוצאה: ריכוז חיידקים מותר, למשל, או תקינות המקררים.

שנית, יש לעדכן את ה"מפרטים" שפרסם לאחרונה משרד הפנים ולהפוך אותם לקלים להבנה, פשוטים, קצרים ובהירים. בעל עסק שניגש למפרטים הללו מגלה מאות עמודים, עם הפניות ולינקים למסמכים נוספים ובהם דרישות סותרות, בשפה שאינה ברורה לאדם הסביר.

לבסוף, חשוב לייצר פיקוח עצמי של בעלי העסק המבוסס על ידע ועל הבנת החשיבות. הענקת סדנאות תברואתיות עם ידע ממשי המאפשר לבעלי העסקים להבין כיצד באמת להפוך את העסק שלהם לבריא ובטוח, לצד מערכת תמריצים שמקלה את הפיקוח על עסק הנוהג כהלכה ובניית אמון עם המפקחים שיפסיקו, מצדם, להנחית דרישות משונות עם עלות כספית גבוהה שלא לצורך - יהפכו את הליך הפיקוח החיצוני והעצמי ליעיל. הפיקוח יתמקד באמת בבריאות הציבור ולא בעמידה באינספור סעיפים לא חשובים המעכבים את המשק כולו.

לכשתהיה ממשלה סוף-סוף, והכנסת תחזור לתפקוד תקין, חשוב שהמחוקקים יפעילו את כובד משקלם לפתרון הסבך הביורוקרטי ובניית קודקס רגולטורי חדש, מתקדם ופשוט לעסקים קטנים בכלל ועסקי מזון בפרט. אירוע הטונה הוא ההוכחה שהשיטה הקיימת רעילה לסביבה העסקית ולא מייצרת סטנדרט בריאות ציבור יוצא דופן לטובה. 

הכותב הוא מומחה מדיניות עסקית, מנכ"ל ובעלים משותף של חברת הייעוץ "גרייבר - הרשקוביץ" העוסקת ברגולציה וסביבה עסקית, חבר הועדה העירונית לקידום עסקים בתל אביב וחוקר בתחום מדיניות ישראלית בתחום העסקים הקטנים