מי שמתקדם בחברה אחת, יתקדם בשנייה

ערב אחד התקשר חבר וסיפר שחתם על חוזה עם חברה מהגדולות במשק, וכי הוא מתחיל לעבוד שם בכפיפות לסמנכ"ל השיווק והמכירות. נחנקתי. מאחוריו 2 תפקידי מנכ"ל בחברות לא קטנות (הגדולה שבהן מנתה מעל 1,000 עובדים), ניסיונו הניהולי והמקצועי גדול לאין שיעור מזה של הבוס העתידי שלו, המערך שהוא עתיד לנהל לא מספיק אסטרטגי. בקיצור, נסיגת קריירה של כעשור לאחור.

יותר ייאוש מחזון

מצד אחד הבנתי אותו - הוא היה מובטל כבר קרוב לשנה, על כל המשתמע מכך כלכלית ורגשית. מאידך, לא ניתן היה לבצע את המהלך מתחת לרדאר (מדובר במנהל מהמוכרים בתעשייה, ואכן תוך ימים המינוי נחשף במדיה הכלכלית כולה) - מה שאומר פגיעה אנושה בערך המותג, על גבול התאבדות קריירה ממנה מאד קשה להתאושש.

לא אמרתי מילה פרט לברכות חמות ואיחולי הצלחה (מה כבר יש להגיד אחרי שהעסקה נחתמה?), מתחמקת מניסיונותיו העקשניים לחלוב את דעתי על המהלך - ובדיעבד טוב שכך, אחרת הייתי יוצאת גם רעה וגם טיפשה. תוך פחות משנה "ההתאבדות" הזו הסתברה כמהלך לא רע בכלל, כאשר החבר מונה לתפקיד סמנכ"ל השיווק והמכירות של החברה, ובהמשך אף סומן כמועמד המוביל להחליף את המנכ"ל (מהלך שבסופו של דבר לא קרה כי החברה נרכשה וההנהלה הוחלפה). משם הקריירה המשיכה לנסוק והוא מונה לתפקיד מנכ"ל חברה גדולה מזו שניהל בעבר (2,500 עובדים), וכנראה שחוץ ממני אף אחד כבר לא זוכר את מהלך ההתאבדות, הגם שתוקשר בווליום גבוה.

אמנם ההחלטה שלו לסגת ממנכ"לות לתפקיד ראש אגף נבעה אך ורק מחוסר ברירה, יותר צעד של ייאוש מאשר חזון לכבוש ביום מן הימים את כס מנכ"ל החברה הגדולה, אבל קרה לו מה שבדרך כלל קורה לאנשים מסוגו - הם מתקדמים כמעט בכל ארגון בו הם עובדים, ואם לא, זה לא בגללם.

זה לא אני, זו את

מדוע? כי התקדמות בתוך חברה היא בעיקר בזכות האדם ולא בזכות החברה, לכן מי שהצליח להתקדם באחת - קרוב לוודאי שיצליח להתקדם גם בשנייה. ואכן, כשמסתכלים על קורות-חיים של אנשים מצליחים מזהים בברור את דפוס הקידום הזה (הרחבה בטור המתכון המשולב להרס קריירה), שאצלם נמשך שנים רבות יותר בהשוואה למנהלים אחרים, המגיעים לשלב הסטגנציה בגיל מוקדם בהרבה.

ואם נחזור לרגע לחבר, הוא שכפל את אותה תבנית קידום שאפיינה אותו כבר מתחילת הקריירה: בגיל 30 קודם לעמוד בראש חטיבה בחברה גדולה, 3 שנים בלבד אחרי שהחל לעבוד בה כזוטר יחסית, כאשר לסוגיית הגיל היה תפקיד דרמטי גם במהלך הנסיגה. זאת מכיוון שהיא התרחשה כשהיה בן 45 (עד אז הספיק למנכל 2 חברות), מה שהותיר לו מספיק שנים גם לטפס חזרה לתפקיד מאד בכיר בחברה גדולה, וגם להיחשב מספיק צעיר כדי להתמנות כמנכ"ל בחברה הבאה.

האם המשמעות היא כי מי שלא התקדם בחברה אחת יתקשה להתקדם גם בחברה השנייה? בהחלט כן. למה? כי כשם שההצלחה להתקדם היא כמעט תמיד בזכות האדם ולא בזכות החברה, הקושי להתקדם גם הוא כמעט תמיד בגלל האדם ולא בגלל החברה. אנשים לא מצליחים להתקדם כי הגיעו לתקרת הכישורים המקצועיים/הניהוליים שלהם (על פי העיקרון הפיטרי חלקם כבר נמצאים בדרג גבוה מדי לכישוריהם), כי הם כבר עמוק בשלב הסטגנציה או הנסיגה בקריירה, משום שאינם משקיעים כנדרש, בפני שלא נשארו בארגון מספיק זמן ופספסו את הקידום ושאר חסמים שמקורם באדם.

כששניים אומרים שאתה שיכור

רק שהרוב מתקשים להכיר, להשלים או לחלופין לקחת אחריות, מעדיפים להטיל את האשמה על המעסיקים. ומה אם באמת מדובר בארגון קטן מדי או כזה שהוא נטול אופציות קידום משמעותיות? מי שחפץ בקידום, טוב יעשה אם יבדוק לאן הוא הולך וימנע מלכתחילה מארגונים כאלה, ואם בטעות נפל על אחד כזה, שינטוש בהקדם. אבל מי שבחר ארגונים טובים ובכל זאת לא קודם ביותר מאחד, סיכוי גבוה מאד שזה הוא, ולא הם. בהצלחה.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com