חודשים ספורים לפני הנפילה המרהיבה, זימן אדם נוימן, אז עוד מנכ"ל WeWork את ראשי הבורסה של ניו יורק (NYSE) ואת מנהלי הנאסד"ק לביתו בהמפטונס. כל אחת מהבורסות רצתה שנוימן ייבחר בהן כ"בית" להנפקה המתוכננת, נוימן מצידו החליט לנצל את התחרות עליו כדי לקדם אג'נדה אחרת וביקש לדעת איזה צעדים האורחים שלו מוכנים לבצע כדי לקדם קיימות סביבתית.
אחד הרעיונות שביקש מהם לשקול הוא איסור על מכירת בשר או מוצרי פלסטיק חד-פעמיים במזנונים שלהם. נשיא ה-NYSE הציע לחסל שימוש בכוסות וכלי פלסטיק אך סירב לאסור על מכירת בשר, בנאסד"ק הציעו להקים אינדקס חדש על שמה של WeWork - 50 We שבו יכללו חברות המחויבות לקיימות. הנאסד"ק ניצח אבל ההנפקה מעולם לא קרתה.
בשבועות שלאחר מכן מצא את עצמו אדם נוימן מחוץ לחברה שייסד, סופטבנק - המשקיעה הגדולה בחברה השתלטה עליה ושווי החברה צנח מ-47 מיליארד דולר (נכון להערכת השווי האחרונה) ל-8 מיליארד דולר בלבד (על פי הערכות השבוע). לצלילה המהירה הזו כמעט שאין תקדים אפילו בעולם ההייטק ההפכפך וזה דרמטי במיוחד כשזה קורה למי שהתבטא בעבר כאילו WeWork הולכת לשנות את העולם ולהפוך אותו עצמו לטריליונר.
מעט השתנה בעסקיו של נוימן בין האודישן למנהלי הבורסות בביתו ועד להשתלטות של סופטבנק. מה בכל זאת קרה? נקודת המפנה הייתה הגשת המסמכים להנפקה, אז נחשפו היבטים שנויים במחלוקת בפעילות החברה וביחס לפועלו של המנכ"ל עצמו.
נוימן, כך נחשף בתשקיף, שיבץ את בני משפחתו בתפקידי מפתח, ביצע שורה של עסקאות בעלי עניין שנויות במחלוקת כאשר רכש בניינים באופן אישי והשכיר אותם ל-WeWork ואפילו גרם לחברה שייסד לשלם לו מיליונים עבור הזכויות לשימוש בשמה. האוויר החל לדלוף, הביקורת התחדדה והמשקיעים החליטו למתוח קו גבול חדש לאופטימיות ולאגו שמלווים בד"כ הנפקות של חדי קרן. אדם נוימן אמנם מצא את עצמו מחוץ לחברה שהקים אולם הוא עוזב בתנאים לא רעים בכלל: עם חוזה ייעוץ של 185 מיליון דולר לארבע שנים ואופציה למכירת מניותיו ב-WeWork לסופטבנק בעד 970 מיליון דולר.
נוימן גולש במלדיבים בזמן הקריטי של ההנפקה
אדם נוימן (40) הקים את WeWork בשנת 2010 לאחר שורה של מיזמים כושלים. בתחילת השנה, פחות מעשור לאחר מכן WeWork בניהולו של הישראלי הצעיר הפכה לדייר הפרטי הגדול ביותר בעיר ניו יורק. כאשר ההכנות להנפקה נכנסו להילוך גבוה היו גורמים בסביבת החברה שהעריכו את השווי שלה ביותר ב-47 מיליארד דולר (השווי האחרון לפיו השקיעה בה סופטבנק).
אלא שבזמן שבניו יורק הכינו את החברה להנפקה שהייתה אמורה להכניס לכיסו של נוימן מיליארדים רבים הוא בכלל גלש במלדיביים. כשנקרא להגיע לניו יורק כדי לעבור על מסמכי ההנפקה סירב לקצר את החופשה שלו וקרא לכולם להגיע אליו, לאתר הגלישה. כשחזר לניו יורק הצטרף לעבודה האינטנסיבית על מסמכי ההנפקה. אשתו רבקה נוימן, שהחזיקה בתפקיד מנהלת המותג התעקשה שמסמכי ההנפקה יודפסו על נייר ממוחזר. על פי מקורבים לעניין, היא סירבה להוציא את ההדפסות הראשוניות בשל פגמים באיכות הנייר ולבסוף העניקה את העבודה לחברת נייר קטנה מניו יורק ששכרה מקום באחד ממתחמי החברה. אלא שאז יצא המסמך והמשקיעים התקשו למצוא בו נתיב ברור לרווחיות עקבית. בנקאי ההשקעות החלו לקצץ בשווי המוערך ונוימן החל להבין שהוא בבעיה.
ההסתבכות של סופטבנק, הלבטים של נוימן
ההנפקה נקבעה במקור לשבוע של ה-15 בספטמבר, כשהתקרב המועד נוימן נאלץ להודיע על דחייה. הוא אמר לעובדים כי מדובר בעיכוב זמני אבל חלק מחברי הדירקטוריון והמשקיעים כבר החלו להפנים שהנפקה בסדר הגודל הזה כבר לא תוכל לצאת לדרך כשנוימן הוא זה שמחזיק בהגה.
מי שנתפסה במצב רגיש במיוחד היא קרן ההשקעות היפנית סופטבנק. היא השקיעה כבר 9 מיליארד דולר ב-WeWork בין היתר באמצעות קרן החזון שלה והיו לה שני נציגים בדירקטוריון. בכירי הקרן פעלו לגייס קרן חזון שנייה, והיו בסבב גיוס במזרח התיכון כשהכותרות על הבלאגן ב-WeWork החלו להיערם.
בשבוע שבו נדחתה ההנפקה אירח מנכ"ל סופטבנק מסיושי סאן סמינר של שלושה ימים באתר נופש בפסדינה, אדם נוימן היה אמור להגיע אך לא עשה זאת. סאן שהיה אחד התומכים הגדולים של WeWork לא הזכיר את שמה על הבמה. בדיונים פרטיים בשולי הסמינר, הפצירו בו כמה להדיח את נוימן, כך על פי גורמים ששהו במקום.
נוימן מצידו נשאר בניו יורק. באותו היום הוא נפגש עם מנכ"ל ג'יי.פי מורגן שגם הוא השקיע בחברה ולאחר מכן סעד במסעדה במידטאון מנהטן. אל החדר הפרטי במסעדה הגיעו שלושה בעלי ברית ותיקים של נוימן ובהם המשקיע הישראלי מייקל אייזנברג. אדם נוימן החל כבר אז לבדוק את האפשרויות העומדות לרשותו. והוא התלבט. בתור בעל השליטה בחברה היה באפשרותו לפטר את החלקים הלעומתיים בדירקטוריון ולהמשיך להחזיק בתפקיד המנכ"ל אבל מהלך כזה יכול היה להוליד כדור שלג שיוביל את החברה לאבדון. האפשרות השנייה הייתה לזוז הצידה, לקבל הון ולהגידל את סיכויי ההישרדות של החברה שייסד. נוימן הבין שעליו לפרוש.
הסאונה בוטלה, הרהיטים הוורודים הוצאו
מיד לאחר ההכרזה על עזיבו החלו עובדי החברה להסב את סוויטת המשרדים של אדם נוימן שכללה סאונה לחדר ישיבות, הם הורידו את תמונות הגלישה שלו וויתרו גם על הספות הוורודות במשרדה של רבקה נוימן אשתו.
במסדרונות החלה להישמע ביקורת מצד העובדים הבכירים - כיצד נתן לדברים להיהפך לכל-כך גרועים.
אלא שבפועל הכתובת הייתה על הקיר עוד לפני כן, קופת המזומנים של החברה הלכה והידלדלה והייתה אמורה להתרוקן כבר בנומבר - חמישה חודשים מוקדם יותר מתחזיות האנליסטים.
ארטי מינסון וסבסטיאן גנינגהאם, סמנכ"ל הכספים והמשנה ליו"ר בהתאמה מונו למנכ"לים והחלו מיד לעבוד על תוכנית התייעלות. מצב המזומנים של החברה היה כה קשה עד שהיה ספק אם יהיה לה די כסף כדי אפילו לתוכנית פיטורם נרחבת. האתוס של נוימן לפיו WeWork היא הרבה יותר מאשר עסק של חללי עבודה ואמורה לחבר אנשים בכל תחומי החיים - נזנח. הם העמידו למכירה כמעט כל פעילות שנרכשה בשתיים האחרונות והחליטו להתמקד בליבה - מעתה תתמקד WeWork בעסקי חללי העבודה.
גורמים מעורים בנושא טוענים כי בסופטבנק נבהלו ממה שמצאו בחברה והבינו כי עלה החברה לקצץ לפחות 500 מיליון דולר בעלויות שנתיות כדי לשרוד. גם הבעיות התפעוליות החלו לצוץ והחברה נאלצה לסגור למעלה מ-2000 עמדות בחללי העבודה שלה בעקבות תלונות על ריח מוזר וגרד בעיניים. בחלק מהמקומות נמצאו חומרים מסרטנים.
הדירקטוריון פנה לוול סטריט בבקשה לעזרה, אך בנקים שהשתוקקו בעבר להשקיע בחברה החליטו להיזהר. בגולדמן זקס, אחד הבנקים שהיה אמור להוביל את ההנפקה הסכימו להלוות לחברה כסף אך העמידו תנאים שספק אם ניתן היה לעמוד בהם.
בינתיים בכירי סופטבנק עמדו בשורה של לחצים משלהם. בכירי הקרן היו אמורים לטוס לוועידה פיננסית בסעודיה שם ביקשו להבטיח את גיוס הכספים לקרן החזון השנייה, אף אחת מהאופציות שהעלה הדירקטוריון לא הייתה מושלמת ובסופטבנק הבינו שהמוצא היחידי הוא השתלטות שלהם על החברה. בשבוע שעבר זה קרה - סופטבנק ניצחה. מרסלו קלור, סגן בכיר למנכ"ל סופטבנק, ניהל משא-ומתן ישירות עם נוימן על תנאי הפרישה שלו. חברי הדירקטוריון רטנו אבל בסופטבנק לא אמרו לו מילה, הם שילמו לנוימן והודו לו על מה שבנה.
כמה ימים לאחר מכן אסף נציג סופטבנק את העובדים ובישר להם כי מעתה הוא האחראי. גם שני המנכ"לים החדשים היו שם אבל הם לא דיברו. העובדים הריעו. אחד מהם שאל למה צריך לשלם לנוימן כל-כך הרבה כדי שיפרוש. "סופטבנק צריכה לקחת את השליטה מנוימן ויש לזה תג מחיר" הוא נענה. איש לא מחא שוב כפיים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
