בקיץ 2005 חוותה הציונות הדתית שבר נורא. ראש הממשלה אריק שרון, עד לא מזמן יקיר הציונות הדתית ואבי ההתנחלויות, הפך באחת את עורו והעביר בממשלה, ולאחר מכן אף בכנסת, את תוכנית ההתנתקות.
ההבטחות לקיומו של משאל עם התבדו, והממשלה כולה עבדה במלוא הקיטור על מנת להוציא את התוכנית אל הפועל. נציגי הציונות הדתית, שבמשך למעלה משלושה עשורים היו חברים קבועים בשולחן הממשלה, התפטרו או פוטרו ללא הנד עפעף בשל התנגדותם לתוכנית. הציבור הישראלי, הימני ברובו, לא התגייס למנוע את חורבן ההתיישבות.
בבוקר שאחרי הפינוי, התעוררה הציונות הדתית אל שבר גדול ונדרשה לחשב את צעדיה מחדש. הפניית כל המשאבים החברתיים להקמת מפעל ההתיישבות, הבינו אז, הובילה להתנתקות שלנו מן הכלל הישראלי. הציבור לא איתנו, ההתנתקות התחילה מאיתנו.
שתי מסקנות מרכזיות צמחו מן השבר הזה. ראשית, הציונות הדתית החלה לגשש את דרכה חזרה אל הציבור הישראלי. הכוח שהושקע עד לאותה עת בהקמת יישובים מעבר לקו הירוק, עבר בחלקו להקמת גרעינים תורניים במרכזי הערים. ישיבות וקהילות החלו לצמוח בתל אביב וברמת השרון, במטרה לייצר מגע ודיאלוג עם רשות הרבים הכלל ישראלית.
שנית, הציונות הדתית הבינה ששותפות פוליטית על יד שולחן הממשלה, אינה מספיקה. ההשפעה אינה רק בכנסת, אלא בשותפות בכל שדרות השירות הציבורי. במשרדי המשפטים ובאגף התקציבים, בבתי המשפט ובמשטרת ישראל. אמרו ועשו: כיום מספר חובשי הכיתות במסדרונות הממשלתיים גבוה ביותר. במהלך מאורגן ומוכוון מלמעלה, הציונות הדתית "כבשה" את השירות הציבורי, בדרגים הגבוהים ביותר.
טרם ידוע כיצד תיראה הממשלה הבאה. אבל הקמפיין שנוהל בחודשים האחרונים, היה יוצא דופן בחריפותו. אף שקמפיין אנטי חרדי אינו דבר חדש, לראשונה בתולדות מדינת ישראל, מצאו עצמם החרדים במלחמת "פנים - אחור": מימין, ליברמן. משמאל, לפיד. ההתגייסות החרדית כתגובה לכך, הייתה מדהימה והוכיחה את עצמה בקלפי. כמעט 100 אלף קולות נוספו למפלגות החרדיות בתוך חצי שנה. כל עוזבי הקן - החרדים המודרניים שהיו תקוותן של מספר מפלגות - שבו אליו.
ואולם, קמפיין השנאה הזה הוא קריאת השכמה לציבור החרדי. הוא מחייב ליישם את אותן שתי מסקנות, בהבדלים המתחייבים הנובעים משינוי התפיסה האידאולוגית בין המחנות. ראשית, על הנהגת הציבור החרדי לבחון כיצד ניתן לצמצם את הניכור אל מול שליש מהציבור הישראלי - למעלה מארבעים מנדטים - שהצביע בהמוניו לטובת ממשלה חילונית ללא חרדים. הקמפיין הדיגיטלי שיצרו המפלגות החרדיות בבחירות האחרונות הוא דוגמה טובה להחצנה של נקודות השקה, תוך שימוש בשפה כלל ישראלית.
שנית, הציבור החרדי אינו יכול להמשיך ולסמוך רק על נוכחות מנהיגיו בקואליציה. יש לפעול ליצירת שכבה צעירה של חרדים וחרדיות בוגרי המוסדות החרדיים, שישתלבו בכל שדרות הפקידות הממשלתית. כיום, מרבית הדיונים המקצועיים במשרדי הממשלה, נעשים ללא נוכחות חרדית מקצועית. השיח החרדי על מורכבותו והשקפת עולמו, מופיע רק בבגדיו הפוליטיים. עליו להופיע גם בבגדיו המקצועיים.
יובהר. בשונה מתפיסת הציונות הדתית המשתלבת ולעתים אף נטמעת בכלל הישראלי, אינני מציע לשנות את תפיסת הבדלנות החרדית. המנהיגות רואה בה כבר חמישה עשורים את הכלי המרכזי לשימור הקהילה. ההסתגרות החרדית אל תוך מובלעות גיאוגרפיות, הובילה לשגשוג יוצא דופן של הקהילה ושל עולם התורה, אף שהיו לכך מחירים חברתיים. חמישים שנה לאחר מכן, כשעולם התורה בפריחה חסרת תקדים, יש לפתוח חלונות בחומת הקהילה ולשגר את הטובים ביותר להיות שגרירי הקהילה החרדית במדינה הישראלית.
הכותב הוא מרצה בכיר בפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
