חוק חדלות פירעון החדש: תמרור אזהרה לדירקטורים

לאחרונה נכנס לתוקפו חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, אשר טומן בחובו מהפכה של ממש בדיני חדלות הפירעון. אחד השינויים הגדולים שהביא עמו החוק הוא החשיפה האישית הפוטנציאלית של דירקטורים לתביעות במקרה של קריסתו הכלכלית של התאגיד.

בהתאם לחוק החדש, חדלות פירעון היא מצב כלכלי שבו תאגיד אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם,בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו, או שהתחייבויותיו, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, עולות על שווי נכסיו.

הגדרה זו בעייתית מאוד ממספר טעמים: ראשית, נשאלת השאלה - אם ההתחייבויות עולות על הנכסים בשקל אחד, האם גם זו חדלות פירעון? שנית, אין הבחנה והסבר הנוגע להתחייבויות המותנות. למשל, אם יש סיכוי של 10% להיווצרות התחייבות מותנית - האם יש לקחת אותה בחשבון בבחינת חדלות הפירעון של התאגיד, או לא? כמו כן, אין הבחנה בין התחייבויות לזמן ארוך או לזמן קצר - אם לזמן קצר ערך הנכסים עולה מהותית על ערך ההתחייבויות, ולעומת זאת, ערך ההתחייבויות לטווח של מעל 5 שנים עולה על ערך הנכסים - האם זו חדלות פירעון? ולבסוף, אין הסבר לגבי אופן שערוך השווי של הנכסים מול ההתחייבויות, ובעניין זה קיימים מבחנים חשבונאיים שונים שמביאים כל אחד למסקנות שונות.

סוגיות אלה ממחישות עד כמה קשה (בוודאי בדיעבד) לקבוע אם בנקודת זמן מסוימת התקיימה חדלות פירעון, אם לאו. הגדרה יבשה זו עלולה להביא למצב אבסורדי לפיו תאגידים רבים במשק הישראלי (קטנים וגדולים כאחד) ייחשבו כחדלי פירעון. נראה כי המחוקק הותיר את ההכרעה בסוגיות אלה בידי בתי המשפט, אך בפועל הגברת החשיפה האישית של דירקטורים לתביעות בעקבות השינוי החקיקתי, מחייבת כי המחוקק הוא שיבהיר סוגיות אלה בהקדם.

החוק החדש קובע כי לאחר כניסת התאגיד להליך חדלות פירעון, מנכ"ל או דירקטור אשר ידע או היה עליו לדעת כי החברה חדלת פירעון (בכל נקודת זמן שהיא), ולא נקט אמצעים סבירים לצמצום היקף חדלות הפירעון, צפוי, לבקשת בעל תפקיד מטעם בית המשפט או הממונה (הכונס הרשמי מטעם המדינה), לשאת בכל הנזקים שנגרמו לנושי התאגיד בשל מחדלו.

נשאלת השאלה מהם אותם אמצעים סבירים? החוק קובע כי חזקה שננקטו אמצעים סבירים, אם ננקטו אמצעים להערכת מצבו הכלכלי של התאגיד, וכן נעשו אחת מהפעולות הבאות: 1. קבלת סיוע מגורמים המתמחים בשיקום תאגידים; 2. ניהול משא-ומתן עם נושי התאגיד כדי להגיע עמם להסדר חוב; 3. פתיחה בהליך חדלות פירעון.

עם זאת, פתיחה במשא-ומתן עם נושי התאגיד מביאה כמעט באופן גורף לסיום דרכו העסקית של התאגיד (כפי שקורה בעקבות פתיחה בהליך חדלות פירעון), כאשר מניסיון העבר ידוע כי תאגידים שהחלו לנהל משא-ומתן עם נושיהם זכו לכתף קרה, ועצם ההכרזה על פתיחת משא-ומתן מביאה להרעה משמעותית בתנאי הסחר, לרבות צמצום אשראים, הן מספקי התאגיד והן מגורמים מממנים ובראשם תאגידים בנקאיים.

מהאמור לעיל עולה כי מנכ"ל או דירקטור של תאגיד שמעוניין בהמשך פעילותו של התאגיד, ללא חשש כי יראו אותו בדיעבד כמי שלא פעל בשלב מסוים לצמצום חדלות הפירעון, מחויב לקבל סיוע מגורם המתמחה בשיקום תאגידים.

על אף חשיבותו הרבה של אותו "גורם" עלום, לא מצאנו בחוק או בדברי ההסבר להצעת החוק פירוט כלשהו מיהו אותו "גורם", מה ההכשרה הנדרשת ממנו, מה הניסיון הנדרש, האם הוא צריך להיות עורך דין, אולי רואה חשבון או שמא כלכלן? כתוצאה מכך, דירקטורים רבים החפצים לישון בשקט, תוך שיוכלו לנטול סיכונים סבירים על-מנת לאפשר לתאגיד להתפתח עסקית וכלכלית, מצויים בחוסר ודאות כיצד עליהם לפעול.

מוטב כי המחוקק ייזום את התיקון ההכרחי אשר במסגרתו יוגדרו באופן מדויק יותר מהי "חדלות פירעון" ומיהם אותם "גורמים המתמחים בשיקום תאגידים". 

הכותב הוא עורך דין במחלקת חדלות פירעון במשרד נשיץ-ברנדס-אמיר