צריך להדגיש בהתחלה כי ג'ו ביידן, שצועד בראש רשימת המתמודדים הדמוקרטים על נשיאות ארה"ב, לא השתתף אישית בוועידה השנתית של ג'יי סטריט, השדולה האמריקאית שמגדירה את עצמה כ"פרו-ישראלית ופרו-שלום". הוא הסתפק במסר מוקלט. זו אמירה מפורשת שביידן אינו מוכן לצאת בפומבי, בשלב זה לפחות, נגד ההתנחלויות ונגד הנוכחות הישראלית בגדה המערבית, התנגדות שנמצאת ביסוד המצע של ג'יי סטריט.
אבל צריך גם לומר, באותה מידה של הדגשה, ששני המנהיגים של המפלגה הדמוקרטית בקונגרס - צ'אק שומר, ראש הסיעה הדמוקרטית בסנאט, וננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים - היו בין הנואמים המרכזיים באירוע. זו הייתה הפעם הראשונה ששומר - מבחינות רבות הסמן הימני של המפלגה הדמוקרטית בכל הנוגע לישראל - כיבד ועידה של ג'יי סטריט בנוכחותו.
זו תרועה רמה שהאג'נדה של השדולה - נגד כיבוש, נגד ההתנחלויות, בעד התניית הסיוע בהגמשת העמדה הישראלית כלפי הפלסטינים ובעד פתרון של שתי מדינות - מחלחלת לממסד הפוליטי בוושינגטון, או יותר נכון לפלח הדמוקרטי של הממסד. נכונות לבחון מחדש את הסיוע לישראל אינה עוד נחלתן הבלבדית של הצירות הפרו-פלסטיניות תאבות הכותרות אילחאן עומר וראשידה טלאיב. עכשיו מתמודדים מובילים במירוץ הדמוקרטי לנשיאות תומכים בפומבי ברעיון שהסיוע לישראל צריך לשרת אינטרסים אמריקאים - קרי פתרון של שתי מדינות - ולא את האג'נדה הימנית של ממשלת נתניהו.
למעשה, הסיוע, שעד לפני שנים מעטות היה פרה קדושה שכמעט שום פוליטיקאי אמריקאי חפץ חיים לא היה מעז לגעת בה, היה אחד מהנושאים המרכזיים בוועידת ג'יי סטריט, שהסתיימה אתמול. זו עובדה שאינה צריכה להפתיע. מחוקקים משקפים את הלך הרוח של בוחריהם, והבוחרים הדמוקרטים, במידה גוברת והולכת, מתנערים מישראל. סקר של פיו ריסרץ' מדמצבר 2018 העלה כי רק 27% מהדמוקרטים אוהדים את ישראל יותר מאשר את הפלסטינים, בעוד שהנתון הרלוונטי לגבי הרפובליקאים הוא 79%. סקרים אחרים מאששים מגמה זו.
פלוסי ושומר לא נגעו בסוגיית הסיוע בנאומיהם בסעודת הערב החגיגית של ג'יי סטריט אמש. הם הסתפקו בהבעת תמיכה ברעיון של שתי שתי מדינות לשני עמים - רעיון מוקצה מחמת מיאוס בעיני הימין בישראל . אבל דמויות מרכזיות אחרות במפלגה הדמוקרטית נגעו גם נגעו, ולא בכפפות של משי.
את הכותרות הגדולות - והלא מפתיעות - עשה ברני סנדרס, הסנאטור הסוציאליסטי-דמוקרטי כהגדרתו, ואחד מהמתמודדים המובילים במירוץ הדמוקרטי לנשיאות. למשל: "הפתרון שלי הוא לומר לישראל: אתם מקבלים 3.8 מיליארד דולר בשנה. אם אתם רוצים לקבל סיוע צבאי אתם צריכים לשנות באופן בסיסי את יחסיכם עם העם בעזה. למעשה, אני חושב שזה יהיה הוגן לומר שחלק (מהסיוע) צריך להינתן כבר עכשיו כסיוע הומניטרי (לעזתים)".
וגם: "הייתי משתמש בסיוע כמכשיר לחץ; 3.8 מיליארד דולר זה הרבה כסף ואיננו יכולים לתת קארט-בלאנש כזה לממשלת ישראל, או לכל ממשלה אחרת".
וברמז לגמרי לא דק למה שצפוי לממשלת פונטציאלית בראשות נתניהו מממשל סנדרס, אמר המתמודד: "זו לא אנטישמיות לומר שממשלת ישראל גזענית. זו עובדה". לדבריו, למי שמעניק את הכסף לישראל יש זכות לומר לה כי משלם המסים האמריקאי מתנגד לגזענות ומאמין בזכויות אדם ובדמוקרטיה; אי אפשר לתת סיוע למדינה שאינה מכבדת זאת.
פיט בוטג'ג', שעפ"ר נכלל בחמישייה המובילה של המתמודדים, נקט עמדה דומה. הוא אמר בעבר כי אם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אכן יממש את הבטחת הבחירות שלו לספח את הגדה, הוא, בוטג'ג', ידאג לכך ש"משלמי המסים בארה"ב לא ישאו בנטל הזה". אתמול, בנאומו בוועידה, הוא הרחיב את האיום למפעל ההתנחלויות.
"אנו צריכים לוודא ששת"פ (בין ארה"ב לישראל) והסיוע צריכים להינתן למטרות שעולות בקנה אחד עם האינטרסים האמריקאים ועם החוק האמריקאי", הוא אמר. "זו תזכורת לכך שאנו צריכים לגלות נוכחות (באזור) כדי לדעת האם בכספים האמריקאים נעשה שימוש שעולה בקנה אחד עם המדיניות של ארה"ב".
בוטג'ג' השווה את הברית בין ישראל לארה"ב לידידות בין שבה חבר מתנהל באופן שיפגע בחבר האחר. הרחבת ההתנחלויות וסיפוח פוטנציאלי יזיקו לידידות בין ישראל לארה"ב ויפגעו באינטרסים של שתיהן.
מתמודד מהשורה השניה, עם סיכויים מעטים להיבחר כמועמד הדמוקרטי , ג'וליאן קאסטרו, הביע תמיכה בהתניית הסיוע בהתנהלות ישראלית שתשרת אינטרסים אמריקאים. "אני מקווה שנוכל לעבוד כמו משוגעים כדי שלא נגיע למצב כזה (של פגיעה בסיוע)", הוא אמר. "לא הייתי מוריד שום אופציה מעל השולחן... אך זה לא היה הצעד הראשון שהייתי נוקט".
הוא הביע תקווה שממשל חדש בוושינגטון יוכל לעבוד יד ביד עם ממשלה חדשה בישראל "כדי להחזיר את ישראל למסלול של שתי מדינות ובכך נוכל להימנע מהתניית הסיוע".
אפילו הסנאטורית איימי קלובאצ'ר, מתמודדת נוספת מהפלג המתון של המפלגה, שמביעה תמיכה בישראל, לא יצאה נגד המגמה לפגוע בסיוע לישראל אם זו תוסיף לדבוק בעמדותיה הנוכחיות. היא התחמקה באלגנטיות משאלה בסוגיה זו: "אין זה רעיון טוב לנהל משא-ומתן על דברים כאלה בשלב זה".
הסנאטורית הליברלית אליזבת וורן, עוד מתמודדת מובילה, שלא הופיעה בוועידה, רמזה באחרונה כי אם תיבחר לנשיאה היא תשתמש בסיוע כדי למתן את מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים. היא לא הזכירה את המילה 'סיוע' במפורש, כדבריה: "המדיניות הרשמית של ישראל היא תמיכה בפתרון של שתי מדינות, ואם ישראל תנוע בכיוון הנגדי, אז הכול יונח על השולחן". זה כולל סיוע? - היא נשאלה. תשובתה: "אמרתי שהכול יהיה מונח על השולחן".
והסנאטור הדמוקרטי כריס ואן הולן, שאינו מתמודד על הנשיאות, אמר בוועידה: "לאיחוד האירופי יש גישה כללית נכונה, שמבחינה בין מדינת ישראל לבין השטחים הכבושים. אנו צריכים לוודא שלא נעשה שום דבר כדי לסייע להרחבת ההתנחלויות... הדרך היחידה להבטיח מדינה יהודית דמוקרטית... היא פתרון של שתי מדינות. אבל לא מספיק רק לומר זאת. אנו צריכים להשתמש בהשפעה שלנו ובמנוף של לחץ כדי לקדם מטרה זו".
וברוח הזמירות הלא כל כך חדשות במחנה הדמוקרטי, הכריז אתמול ג'רמי בן עמי, נשיא ג'יי סטריט כי השדולה משיקה קמפיין חדש: ללחוץ על כל המתמודדים הדמוקרטים להתנגד לנוכחות הישראלית בגדה המערבית. מטרת הקמפיין היא להוסיף סעיף חדש במצע המפלגה הדמוקרטית שיכריז על התנגדותה הפורמלית לכיבוש. כדבר הזה עוד לא היה וכפי שהדברים נראים עתה המטרה הזו היא בהחלט בהישג יד.
וכך הלאה וכך הלאה. המפלגה הדמוקרטית ב-2019 אינה המפלגה הדמוקרטית של 2009 ואפילו לא של 2015. ברק אובמה לא אהב את בנימין נתניהו ועוד פחות את מדיניותו כלפי הפלסטינים. אבל הוא יזם את העלאת הסיוע האמריקאי ל-3.8 מיליארד דולר בשנה, רמתו הגבוהה בתולדות היחסים בין שתי המדינות.
דבר כזה לא יקרה במפלגה הדמוקרטית בשנים הקרובות, אם בכלל. ממשל דמוקרטי ב-2019 יהיה תקופת קרח לאחר אביב עתיר שנים ביחסים בין ארה"ב לישראל. (כן, גם בהשוואה לממשל אובמה). האם מישהו מאמין שהנשיא ביידן - המתמודד הכי אוהד לישראל בקבוצת המתמודדים הנוכחית - ימשיך במדיניות הצ'ק הפתוח והיד המלטפת של הצוות טראמפ-קושנר-פרידמן? שהוא יתעלם מעמדות רוב הבוחרים הדמוקרטים כלפי ישראל? שהוא יסבול קמפיין מתמשך להרחבת ההתנחלויות? שהוא שכח את ההבטחות הכוזבות לגבי הפסקת פעילות ההתנחלויות שהשמיע באזניו בנימין נתניהו כאשר הוא ביקר בישראל כסגן נשיא? ואיך ינהגו הנשיא בוטג'ג'? או הנשיאה וורן?
וממשל דמוקרטי כזה הוא עתה אפשרות ממשית. הימין בישראל אינו יכול לטמון ראשו בחול. כמובן, אי אפשר לדעת בשלב זה מי ישב בבית הלבן אחרי נובמבר 2020, אבל תחושת המיאוס הגוברת בציבור האמריקאי מדונלד טראמפ, לפי הסקרים, סטירת הלחי המשפילה של האימפיצ'מנט הוודאי שממתינה לו בחודשים הקרובים (את הרכבת הזו כבר אי אפשר לעצור, בין אם היא תוביל להדחה ובין אם לאו), והתמיכה הגוברת של האזרחים בהליך הזה צריכים להדיר שינה מעיניהם של אוהדי מדינה אחת לשני עמים. הם עוד עלולים להתגעגע לאובמה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
