זה לא מאבק ימני, זה מאבק אישי: החליפו את האידאולוגיה ב"נתניהו-לוגיה"

ישראל הייתה קיימת לפני בנימין נתניהו, ותישאר כזאת גם אחריו. גם האידאולוגיה של כל אחד ואחת צריכה להיות אותה אידאולוגיה לפני ואחרי נתניהו. לצערי, אני רואה שהאנשים החליפו את האידאולוגיה ב"נתניהו-לוגיה".

משמאל, כל דבר שמועיל או עלול להועיל לנתניהו, ייתפס ישר כדבר שלילי ומושחת שצריך להיאבק בו; ואילו מימין, אותו דבר רק להפך. אני מציע לחזור לשפיות ולענייניות. נתניהו לא עומד במרכז, אלא המדינה ואזרחיה. בואו נחשוב על טובת המדינה. 

אני רואה את עצמי לא פחות ימני משר המשפטים אמיר אוחנה; לא פחות מתנגד ממנו למהפכה השיפוטית, לאקטיביזם ייעוצי ולביקורות שונות על מערכת המשפט בכלל ועל פרקליטות המדינה בפרט. ולמרות זאת, הובכתי מדבריו של כבוד השר.

שר המשפטים נשא נאום "אני מאשים" נגד הדרג המקצועי במשרדו, תוך עירוב פרשיות בין ביקורת לגיטימית לבין השתלחות ושקרים כלפי בכירי הפרקליטות.

אוחנה הדהד את טענות הדיפ-סטייט, או כלשונו "הפרקליטות שבתוך הפרקליטות", ותקף בחריפות את צמרת משרד המשפטים. "בעוד שרוב הפרקליטים קובעים לוחות זמנים בהתאם להיקף ולמורכבות החומרים המשפטיים באופן מקצועי ובלתי תלוי, 'הפרקליטות שבתוך הפרקליטות' קובעת את לוחות הזמנים במנותק מאלה ובהתאם לסדר יומה של המערכת הפוליטית, מועדי הבחירות והרכבת הממשלה. בכך היא הופכת את עצמה לשחקן במגרש הפוליטי - שחקן שאיננו נתון לבחירת הציבור".

"הפרקליטות שבתוך הפרקליטות" הזו היא לא אחרת מאשר היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שמונה לתפקיד על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאחר שכיהן כאיש אמונו בתפקיד מזכיר הממשלה. אך הטענה עצמה מופרכת ואף שקרית ביודעין. לא היועמ"ש ולא פרקליט המדינה (שאף הוא מונה על-ידי נתניהו) ‏הם אלה שקבעו את לוח הזמנים של השימוע בעניין נתניהו משיקולים פוליטיים, אלא נתניהו החליט להקדים את הבחירות לכנסת ה-21 משיקולים משפטיים.

נזכיר כי בחודש דצמבר 2018 הפתיע פרקליט המדינה שי ניצן, כאשר עדכן כי הפרקליטות סיימה את עבודתה סביב תיקי נתניהו, וכי חוות-הדעת של הפרקליטות הועברו לבחינת היועץ המשפטי לממשלה, לצורך קבלת החלטה. זמן סמוך לאחר ההחלטה החליט ראש הממשלה להקדים את הבחירות. גורמים בסביבתו סיפרו כי המטרה הייתה ניסיון להקדים אותן - עוד לפני פרסום החלטת היועץ המשפטי לממשלה.

אוחנה ידע את כל זאת, ואף על-פי כן טען את טענתו המופרכת. דבריו אלה של אוחנה מכוערים וראויים לכל גינוי.

אוחנה המשיך ותקף את הפרקליטה ליאת בן-ארי, וטען כי "בעוד שרוב הפרקליטים מקיימים שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה כפי שמחייב הדין, 'הפרקליטות שבתוך הפרקליטות' נמצאת בחופשה במהלך השימוע ועל-פי הדלפות - שוב הדלפות - כבר גיבשה דעתה בטרם קראה והשיבה לחומרים הרבים, ואין זה משנה כלל מה היו הטיעונים שנשמעו במהלך השימוע. איך אמר אחד מעמיתיכם: בנפש חפצה? בנופש חפצה".

אישית אני חושב שהחלטת בן-ארי שלא לבטל את החופשה הייתה החלטה שגויה ולא נכונה. אבל מכאן ועד טענות לדיפ-סטייט, ולכך שבעצם כבר הכול מכור, רב המרחק. השימוע לא מתבצע אצל פרקליטת המחוז, אלא אצל היועץ המשפטי לממשלה, והוא זה שמחליט. בכירי המחוז של בן-ארי ישבו בשימוע ושמעו את הטענות; היא עצמה קוראת את הפרוטוקולים ואת הטיעון בכתב של סנגורי נתניהו.

בנוסף, ראש הממשלה קיבל הטבות שאף חשוד אחר לא קיבל, בין היתר בדמות ארבעה ימי שימוע מלאים, מבוקר עד כמעט אמצע הלילה; וזו רק הטבה אחת מיני רבות שהוא קיבל.

אך מעבר לכך, מה שהכי צורם לי בנאום של השר אוחנה ובקמפיינים דומים, זו העובדה שהם מדברים כביכול בשם האינטרס הציבורי, זכויות אדם, אזרח וחשוד, אולם הם נועדו תמיד לשרת את המלך ולא את הממלכה. הם עולים לאוויר העולם כאשר הדבר מועיל ורלוונטי לנתניהו, ויורדים מסדר היום מיד כשהדבר מפסיק להיות רלוונטי עבורו.

זוכרים את חוק ההמלצות? זוכרים את חוק עילת סגירת תיקים? את הטענות לתנאי העצירים בבתי המעצר? תפירת תיקים? רדיפת פעילי ימין על-ידי נתניהו? הדלפות? חוק החסינות? תיקון חוק יסוד הממשלה? הכול, אבל הכול, נועד תמיד לסייע לנתניהו. אם המאבק לא מסייע לנתניהו, הוא לא מעניין את הליכוד.

זה לא מאבק ימני, זה מאבק אישי. כאשר פעילי ימין ונבחרי ציבור ימניים טענו כי שי ניצן מתנכל לפעילי ימין, החליט נתניהו להתעלם ולמנותו לתפקיד פרקליט המדינה. כאשר נתניהו הסתבך בפלילים, הוא פתאום חזר לטענות בנות עשר שנים, שכבר הושמעו באוזניו והיו ידועות לו, ולהדהד אותן בשעה 20:00 לעיני מיליון צופים במהדורות החדשות.

מעניין שאותו אמיר אוחנה, שנשא השבוע את "הנאום האמיץ" נגד מערכת המשפט, שתק כמו דג במשך כל מערכת הבחירות האחרונה, על-פי הוראת נתניהו, ולא תקף את המערכת. על-פי דיווח של הכתב עקיבא נוביק מחדשות 13, אוחנה הציע כי יתקוף את מערכת המשפט. אך נתניהו ענה לו לחדול מכך, כי זה יזיק לליכוד.

ביקורת על הפרקליטות היא דבר חשוב. אני מאמין שלא יזיק לבכירי הפרקליטות לשמוע ולקבל ביקורות. טוב תעשה המערכת אם תיזום, מצד עצמה, ביקורת חיצונית על הנעשה בה. עם זאת, טוב יעשו מבקרי הפרקליטות אם ישמרו על עמוד שדרה אידאולוגי ויזכרו שהממלכה שלנו קודמת למלך.

ישראל הייתה קיימת לפני נתניהו, ותישאר כזאת גם אחריו. גם האידאולוגיה של כל אחד ואחת צריכה להיות אותה אידאולוגיה לפני ואחרי נתניהו. לצערי, אני רואה שהאנשים החליפו את האידאולוגיה ב"נתניהו-לוגיה". משמאל, כל דבר שמועיל או עלול להועיל לנתניהו, ייתפס ישר כדבר שלילי ומושחת שצריך להיאבק בו; ואילו מימין, אותו דבר רק להפך.

בשורה התחתונה, אני מציע לחזור לשפיות ולחזור לענייניות. נתניהו לא עומד במרכז, אלא המדינה ואזרחיה. בואו נחשוב על טובת המדינה. 

הכותב הוא כתב משפטי ב"גלובס"