הסיפור של יקב פסגות עלול לסבך מדינה שלמה

בעוד שבועיים אמור בית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי (CJEU), היושב בלוקסמבורג, לפרסם הכרעה בעניין סימון מוצרי יקב פסגות. ההחלטה נוגעת לתיוג בקבוקי היין של יקב פסגות ככאלה ה"מיוצרים בהתנחלויות" (במקום לסמנם כמיוצרים בישראל או ברשות הפלסטינית), אך עשויות להיות לה השלכות רחבות מאוד על יצוא של מוצרים רבים, בין אם הם מיוצרים ביהודה ושומרון ומשווקים בכל אחת מ-28 המדינות של האיחוד האירופי ובין אם מדובר במוצרים מכלל רחבי ישראל, בעיקר תוצרת חקלאית ומוצרי מזון.

הסיפור הולך אחורה להחלטת האיחוד האירופי בשנת 2015 לסמן מוצרים המיוצרים ביהודה ושומרון. לאחר שעברה בפרלמנט האיחוד, ההחלטה הפכה להנחיה (לא מחייבת) לסימון במילים "מוצר מההתנחלויות" במקום סימון של "מיוצר בישראל" או "מיוצר ברשות הפלסטינית". ההנחיה לא חייבה את מדינות האיחוד האירופי ועוררה זעם רב וחששות כבדים בישראל.

החשש העיקרי היה שרשתות מזון, סופרמרקטים ובתי כולבו יתקשו לטפל באבחנות של מיקום המוצרים ואם יקבלו תלונות צרכנים או ארגוני BDS הם פשוט יעדיפו להסיר מוצרים מן המדפים. כך, על אף שהתיוג יועד למוצרי מיהודה ושומרון בלבד, תהיה לכך השלכה רחבה על כלל המוצרים המיוצרים בישראל.

משרד החוץ הישראלי ניהל מאבק בתוך כל אחת ממדינות האיחוד והצליח לבלום את יישום ההנחיה ברוב המקומות ואף לקבל מסרים מבירות העולם שההנחיה של האיחוד האירופי לא תחלחל מטה לרשתות. אולם משרד הכלכלה של צרפת אימץ את ההנחיה, ובשנת 2016 דרש סימון. בעקבות כך הגיש יקב פסגות, הנמצא במועצה אזורית בנימין, תביעה לבית משפט מנהלי בצרפת - וניצח. בית המשפט הצרפתי קבע שהנחיית הסימון של מוצרים מיהודה ושומרון נוגדת את החוקה הצרפתית ובמקביל העביר את הנושא לדיון המשך בפני בית הדין הגבוה לצדק בלוקסמבורג.

בית המשפט הצרפתי למעשה אמר: אצלנו זה לא יקרה, אבל בית הדין הגבוה לצדק בלוקסמבורג יקבע האם יש לאיחוד האירופי סמכות לקבוע למדינות כללים בנושא הזה.

ואם חשבתם שזה פשוט עד כה, הרי שבשלב הזה הסיפור הפך למורכב. כיוון שעברו כך וכך שנים מאז 2015, ולמעט ההנחיה הצרפתית, אשר בוטלה בבית המשפט שם, רוב מדינות אירופה לא נגעו באותן הנחיות והיצוא הישראלי מיישובי יו"ש לא נפגע, יש רבים, כולל בכירים ביותר במשרד החוץ הישראלי וגם בכירים מאוד במשרד ראש הממשלה, הסבורים שחברת פסגות הייתה צריכה למשוך את התביעה.
מדוע? התיק בפני בית הדין בלוקסמבורג הוא לכאורה עניין שבין האיחוד האירופי ובין משרד הכלכלה הצרפתי. יקב פסגות כבר אינו "בעל דין" בהליך כעת. יחד עם זאת, בשלבים רבים בדרך יכלו אנשי יקב פסגות למשוך את התיק לאחור ולתת לעניין לשקוע. "להתנדף" בלשון הייננים.

ההנחיה האירופית לא תשתבח כמו יין טוב, אבל היא בהחלט הייתה בעלת פוטנציאל להירקב, להישכח, להיעלם. העובדה שהתיק הזה, בין ממשלת צרפת לאיחוד האירופי, עומד להבשיל לפסק דין שיינתן בהרכב חריג של 15 שופטים בעוד שבועיים, עלולה לסבך את ישראל.

בית הדין משוחרר לקבוע קביעה מוחלטת במסגרת מנעד אפשרויות רחב: החל מקביעה שיקב פסגות צודק וביטול ההנחיה של האיחוד האירופי לסימון מוצרים (מדוע אינה חלה ההנחיה על כל אזורי הסכסוך, כמו קרים או טיבט?), דרך החלטה המחייבת את כל מדינות אירופה לסמן בצורה מובהקת ועד החלטה שתכתיב שינויים כאלה ואחרים להנחיות. החלטה גרועה עבור ישראל תחייב את כל מדינות אירופה לסמן מוצרים ותגרום לבעיות של יצוא חקלאי ומוצרים אחרים, לא רק מתוך יהודה ושומרון, אלא מכל מקום בישראל.

פקיד בכיר בלשכת ראש הממשלה אמר ל"גלובס" כי יקב פסגות הוא גוף עצמאי מסחרי ואי אפשר לההכתיב להם מה לעשות. "הם התעקשו להמשיך עם זה על אף החשש שזה יפגע ביצרנים ומשווקים ישראלים רבים. הם החליטו ללכת עם זה בניגוד להמלצת משרד החוץ".

בדרך להכרעת בית המשפט פרסם ביוני 2019 היועץ המשפטי של בית הדין, ג'רארד הוגאן, חוות דעת משפטית שלפיה יש לחייב את הסימון, כך שהסיכויים נראים כרגע 15:0 נגד ישראל. חוות הדעת של אותו משפטן אינה מחייבת את בית הדין, אבל לכו תסמכו על כך. הוגאן השווה בין הייצור ביהודה ושומרון לרכש הסחורות בדרום אפריקה בתקופה של לפני שלטון האפרטהייד בשנת 1994 ואמר "כפי שצרכנים באירופה התנגדו לרכישת סחורות שיוצרו בדרום אפריקה בתקופת שלטון האפרטהייד לפני שנת 1994, כך הצרכנים כיום עשויים להתנגד, מטעמים דומים, לרכישת סחורות שיוצרו במדינה מסוימת".

במשרד החוץ אמרו ל"גלובס" השבוע שהם נערכים למגוון אפשרויות בפסיקת בית הדין. הם מכינים מערכת-נגד לבלימת ההשלכות הרות האסון של החלטה כזו, לרבות שימוש בכלים תקשורתיים באירופה ועבודה מול משרדי הכלכלה, החקלאות והאוצר של כל אחת מן המדינות החברות באיחוד האירופי.

בשיחה עם מנכ"ל יקב פסגות יעקב ברג הוא הסביר ל"גלובס" שהמאבק שלהם מוצדק ביותר. לדבריו, ההנחיה המקורית של האיחוד (מ-2015) לא הייתה רק נייר המלצות אלא דבר מחייב וכי ראוי היה שמשרד החוץ לא היה מתעלם ממנה במקור.
במשרד החוץ כמובן דוחים טיעון זה. הם נאבקו נגד אותה ההחלטה והצליחו להוביל קמפיין דיפלומטי שהותיר את אותה הנחיה "להתייבש".

עוד אומר ברג שהוא רואה את המאבק הזה אל מול האיחוד האירופי כחלק מהתמודדות עם שנאת ישראל מעל 2,000 שנה. לדבריו, "בסך הכול המצב כיום לא כזה רע. יש לנו מערכת שלמה של ייצוג עורכי דין וסיוע מן האמריקאים. עשרות חברי קונגרס יתמכו בנו במסגרת החוק של האמריקאים נגד איסור הפליה וחרמות. זה עשוי להגיע לכך שחברי הקונגרס האמריקאים יפעלו נגד מכירת סחורות אירופאיות בארה"ב בשל החרמת ישראל. הם כבר שלחו התרעות בנושא הזה".